השרביט שמעל החוק

פרטים אישיים על שופטים ומועמדים לשפיטה הוחזקו באופן אסור על ידי לא אחרת ממערכת המשפט, במאגר מידע בשם שרביט.

יוסף ארנפלד , י"ב בטבת תש"פ

"מאגר כזה הוא כלי סחיטה עצום". שופטי בית המשפט העליון
"מאגר כזה הוא כלי סחיטה עצום". שופטי בית המשפט העליון
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בעל עסק שרוצה לברר פרטים על עובד פוטנציאלי חדש צריך להשקיע מאמצים רבים כדי להשיג מידע אמין ורלוונטי. אם מדובר בתפקיד רגיש, הוא צריך לעבוד קשה יותר כדי להגיע למידע הרצוי, ואולי אף להיעזר בשירותיו של חוקר פרטי. השבוע התברר כי ייתכן שהנהלת בתי המשפט נמצאת מעל כולם, ואולי אפילו מעל החוק, כשנחשף קיומו של מאגר המידע 'שרביט' הכולל פרטים אישיים ורגישים על שופטים ומועמדים לשפיטה.

על פי מסמכי הרישום של המאגר, שנחשפו השבוע בעיתון 'ישראל היום', הוא כולל "מידע על רישום פלילי של המועמד" ממשטרת ישראל; "מידע על החובות הכלכליים של המועמד" מרשות המיסים; "מידע על המועמד לרבות כישורים, יכולות ומידע על התאמתו לדרישות התפקיד" שמתקבל מ"ממליצים שצוינו על ידי המועמד"; מידע על "המלצות, הרשעות או תיקים פתוחים בלשכת עורכי הדין" מלשכת עורכי הדין; מידע על "הסתייגויות על המועמד" שמתקבל מ"ציבור – אזרחים"; מידע בנוגע ל"תלונות שנמצאו מוצדקות" מנציבות תלונות הציבור על שופטים; "המלצות לקראת הוועדה" ממשרד המשפטים, ו"המלצות לקראת הוועדה" מהיועץ המשפטי לממשלה.

"זיהום בתהליך מינוי השופטים"

תחילתה של הפרשה ביולי 2017, כאשר נחשף עצם קיומו של מאגר בשם יהלום הכולל מידע רגיש על השופטים. הדבר נודע לתנועה למשילות ודמוקרטיה, וזו הגישה בקשת חופש המידע לבתי המשפט בשאלה אם הדבר נכון ואם המאגר רשום כחוק. הנהלת בתי המשפט הכחישה את העניין, והסבירה שמדובר בקובץ אקסל שרשומים בו רק פרטיהם של השופטים שנמצאים במערכת. לצערם הרב, גורם מתוך המערכת הדליף את הקובץ, והוא החל להיות מועבר בין גורמים שונים. מכיוון שהמאגר דלף, פנתה שנית התנועה למשילות ודמוקרטיה לבית המשפט. להנהלה לא הייתה ברירה והם נאלצו להודות בקיומו של המאגר, אך התברר שהוא לא היה רשום כפי שהחוק דורש. אחרי שנה של התפתלויות מצד הנהלת בתי המשפט עתרה התנועה לבית המשפט. ההנהלה נאלצה להתקפל ולהכריז שתרשום את המאגר, כך שהדיון היה מיותר.

אחרי כמה חודשים ביקשה התנועה לוודא שהרישום אכן בוצע כפי שהוכרז. מתוך התשובה שהתקבלה התברר כי בטעות נחשף קיומו של מאגר מידע נוסף מלבד המאגר המדובר. כנראה הנהלת בתי המשפט נבהלה והזדרזה לרשום את המאגר הראשון, יהלום, ובשקט רשמה מאגר נוסף בשם שרביט. פרט למידע, כלל המאגר החדש הערות אישיות, כאלה שרובנו לא היינו מעוניינים שיימצאו במאגר מידע כלשהו, כמו הערה על שופט שמנהל הליך גירושין מכוער, שופט שביצע תאונת דרכים וכדומה. על פי הרישום של 'שרביט' אצל רשם המאגרים, הוא עמוק ומקיף הרבה יותר מקודמו, ומשמש באופן רשמי כחומר רקע לוועדה למינוי שופטים.

"אי אפשר להתעלם מההיסטוריה", קובע עו"ד זאב לב מהתנועה למשילות ודמוקרטיה, "מעסיק מן השורה שרוצה להקים מאגר כזה רושם אותו כמאגר מידע כחוק, ובכך גם מאפשר לעובד לראות את המידע שמוחזק עליו ולדרוש להימחק מהמאגר. מה גם שאף מעסיק נורמלי, בוודאי בשוק הפרטי, לא יכול להשיג על העובדים שלו מידע כמו שהיה במאגר הזה בלי להחזיק משרד חקירות", הוא מצביע על הבעייתיות, ומחדד שהיתרון הגדול שהיה להנהלת בתי המשפט בא לידי ביטוי גם בכך שהשופטים עצמם נאלצו לשתף פעולה. "ראשית, פנו לקולגות שלהם וביקשו מהם לספר על שופטים אחרים, על הליכים משפטיים אישיים שלהם. גם לשופטים עצמם הייתה יכולת מאוד מועטה לסרב להעביר מידע, כי מדובר באותו הגוף שהיה צריך למנות אותם".

הנקודה הכי קריטית בעיניו של עו"ד לב היא אחיזת העיניים שהתגלתה סביב תפקוד הוועדה למינוי שופטים. "סיפרו לנו שהוועדה מורכבת מנציגי ציבור, נציגי שופטים, נציגים מלשכת עורכי הדין ונציגי הכנסת והממשלה, וכולם יושבים ודנים יחד. פתאום בתוך שנתיים אנחנו מגלים שהייתה ועדה סודית – ועדת השתיים, שעסוקה באיסוף חומר, ניתוחו והעברת המלצות על המועמדים לנציגי בית המשפט. הם מגיעים עם הרבה ידע ומוכנות, יותר מאשר שאר חברי הוועדה. עכשיו אנחנו מגלים שאותם גורמים בדיוק - שופטי בית המשפט העליון שיושבים בוועדה למינוי שופטים, מחזיקים במאגר מידע שכזה, שפרט לידע ולכוח שלו הוא כלי סחיטה עצום. שופט שמקבל רמז מהנהלת בתי המשפט שכדאי לו למשוך את המועמדות שלו, מה הוא יכול לעשות? הזיהום בתהליך מינוי השופטים הוא הנקודה הכי מטרידה בסיפור".

תחילתו של שינוי

לצד המידע שנאלצו השופטים למסור זה על זה, מתברר שמאגר המידע מכיל חומרים נוספים, שטרם התברר מהיכן התקבלו ובאיזו סמכות. "אני לא יודע לגבי כל המידע", מודה עו"ד לב, "חלק מהמידע שאליו נחשפנו בוודאות התקבל מקולגות. הם ידעו שאם יסרבו לשתף פעולה, הם ישרפו את עצמם. חלק אחר של המידע הושג מתוך הליכים משפטיים. שופט שמנהל הליך גירושין בבית המשפט למשפחה – למרות שכל החומר שלו חסוי, הוא עדיין נמצא בתוך המערכת. מניין הגיע אליהם המידע הפיננסי - לא ברור לי בוודאות. ייתכן שהם קיבלו ייפויי כוח משופטים כדי להשיג את המידע. אני לא מסוגל להעלות על דעתי מה המקורות האחרים", הוא סותם ולא מפרש, אך מבהיר: "נעשתה כאן בוודאות עבירה על החוק בעצם החזקת המאגר".

"החוק להגנה על הפרטיות מסדיר את עניין רישום מאגרי המידע", מרחיב עו"ד רועי אחיעזר, מומחה להגנה על חופש הפרטיות. "לפי הפרסומים, המאגר לא כלל רק פרטים טכניים של המועמדים לשפיטה והשופטים, אלא גם מידע רגיש, שצריך לשמור עליו בצורה מסודרת כפי שמפורט בתקנות. משרד המשפטים, שאחראי בעצמו לכל הנושא של מאגרי מידע, אמור לדעת היטב את חובתו לרשום אותם. לא מדובר באדם פרטי שעלול לא להכיר את הוראות החוק. העובדה שהמאגר נרשם רק בחודש יולי האחרון מעידה על כשל עמוק".

עו"ד אחיעזר תוהה אם הרשומים במאגר נתנו את הסכמתם לאיסוף המידע עליהם. "אני לא יודע מה היה שם, אבל החובה היא לקבל את הסכמתו המפורשת של האדם שצוברים עליו מידע. בלי ההסכמה הזאת, אסור לאסוף מידע עליו. אולי החתימו את השופטים והמועמדים על מסמכים שמאשרים, לפעמים אדם מסכים שיאספו עליו מידע מסוים ומתברר שאספו עליו מידע רחב הרבה יותר. לא כל אחד רוצה שיידעו מה המצב הכלכלי או המשפחתי שלו. הבעיה מחריפה אם מי שמחזיק במאגר לא שומר עליו כמו שצריך והוא זולג החוצה. כך יש בעיה כפולה של פגיעה בפרטיות. שאלת המפתח היא אם ניתנה הסכמה ברורה ומוכחת מהאנשים שעליהם צבור המידע במאגר. שתיקה היא לא הסכמה", הוא קובע.

נקודה נוספת שעו"ד אחיעזר מבקש לחדד היא תקופת חיי המדף המוגבלת של מאגרי המידע באשר הם. "אם, נניח, אני נרשם לאתר כלשהו, והם צריכים ממני מידע מסוים כדי לספק לי מוצר, זה בסדר. אבל אסור להם לשמור את המידע לתקופה ממושכת, או להעביר אותו לאנשים אחרים, ללא הסכמתי. אני לא יודע למה השופטים והמועמדים לשפיטה הסכימו, ואני גם לא יודע למה משמש המאגר. אם לוקחים ממישהו מידע כדי לבחון אם הוא מתאים לשפיטה, יכול להיות שברגע שהחליטו שהוא מתאים צריך למחוק את המידע. לכל אדם שמורה הזכות לעיין במידע שלו ולבקש לתקן את המידע, אם הוא בכלל מודע לכך".

ההערכה של עו"ד לב היא שעצם חשיפת קיום המאגר תוביל לכך שחלק מהחומרים שנמצאים במאגר ואצל ועדת השתיים, יגיעו לידיעת כלל החברים בוועדה למינוי שופטים. "פתאום נבחרי הציבור בוועדה, כמו שרת המשפטים וחברי הכנסת, ייחשפו גם הם למידע הזה. זה שינוי דרמטי. בתהליך מינוי שכזה, ידע הוא המון כוח. מעכשיו, כל שופט גם יוכל לבדוק מה מחזיקים עליו במאגר ואף לדרוש להימחק ממנו. זה מסיר חרב מאוד חדה שהייתה מונפת מעל ראשם של שופטים עד היום. אני מקווה שזה עוד חלק בכדור שלג שילך ויגדל בהבנה שגם מערכת המשפט צריכה לעבוד בשקיפות ותחת ביקורת".

מהרשות להגנת הפרטיות נמסר בתגובה: "מאגר מספר 700064955 בשם 'שרביט' בבעלות הנהלת בתי המשפט נרשם בפנקס מאגרי המידע ביום 25 ביולי 2019".

תגובת דוברת הרשות השופטת: "לא מדובר ב'חשיפה' אלא בתיאוריית קונספירציה הממוחזרת שוב ושוב. הרשות השופטת מנהלת, כמו כל גוף אחר, מערכת ממוחשבת לניהול משאבי אנוש המשמשת לניהול פרטים אישיים שנוגעים למועמדים, שופטים ורשמים. לכשהתעוררה שאלת הצורך ברישום המערכת כמאגר מידע, ובתום עבודת מטה שנערכה וגיבוש עמדה, נעשתה פנייה לרישום המערכת במרשם מאגרי המידע והיא נרשמה כדין. החומרים נשמרים במאגר בהתאם לצורכי המערכת ובהתאם להוראות הדין".