שוב עוקרים נטוע

עקירתו של כרם באזור שילה מעלה את השאלה האם השימוש באמצעים דרקוניים ומפלים נגד יהודים יימשך גם תחת שלטונו של שר הביטחון הנוכחי

חגית רוזנבאום , י"ב בטבת תש"פ

"צו שימוש מפריע" מופעל רק באזורי יו"ש ורק נגד יהודים. עקירת הכרם ליד עדי עד
"צו שימוש מפריע" מופעל רק באזורי יו"ש ורק נגד יהודים. עקירת הכרם ליד עדי עד
צילום: עו"ד נתי רום

לו צפה השבוע הנביא ירמיהו על גבעות גוש שילה, ספק אם היה בוכה או שוחק. לנגד עיניו קורמת אומנם עור וגידים נבואתו המפורסמת "עוד תיטעי כרמים בהרי שומרון", אבל באותה נשימה דחפוריה של מדינת ישראל עוקרים את הכרמים שניטעו בהר.

אסף אזולאי, בעל כרם מהיישוב עדי עד, לא הופתע לראות את הדחפור שועט במעלה הגבעה אל חלקת הכרם שלו, כשהוא מגובה בכוחות גדולים במיוחד של משטרה ומג"ב. הכוחות הגיעו במוטיבציית שיא לביצוע המשימה, כך שכמה קטינים שהגיעו למקום כדי למחות נגד העקירה נעצרו בברוטליות תוך שימוש בגז מדמיע.

מדובר במכה שנייה שהכרם של אזולאי סופג מהמדינה. את המכה הזאת הוא אומד בנזק של כ-50 אלף שקלים, לאחר שכחמישה דונם של שתילים נעקרו מחלקתו. המכה הראשונה ניחתה לפני כעשר שנים, כאשר גם אז נעקר שטח ניכר מהחלקה. סיפור הכרם של אזולאי משתרע על פני כעשור של גלגולים משפטיים, אך בעיקרו של דבר מה שחרץ את דינו של הכרם היה שימוש במה שמכונה "צו שימוש מפריע".

צו שימוש מפריע, נזכיר, הוא צו מנהלי שנחשב לאמצעי אכיפה דרקוני. עד כמה דרקוני? ראשית, השימוש בו נעשה באזורי יהודה ושומרון ונגד בעלי קרקע יהודים בלבד. שנית, הצו ניתן גם בהעדר הוכחת בעלות כלשהי על הקרקע. במקרה של אזולאי, הסוף המקומם החל בתלונה שהגיש ערבי שטען כי הקרקע שייכת לו. על אף שהלה לא הצליח להוכיח שמץ של בעלות על הקרקע בערכאות משפטיות, הוציאה המדינה את הצו המנהלי המדובר, שמשמעותו במילים פשוטות: השימוש של היהודי בקרקע מפריע לשקט באזור, כי יש ערבי שמתלונן. התוצאה - עקירה.

כבר בדו"ח אדמונד לוי הביע השופט המנוח את התנגדותו החריפה לצו שימוש מפריע, וקבע כי זהו אמצעי ששיטת משפט מתוקנת לא יכולה להכיר בקיומו. אולם עמדתו של לוי נבלעה בעמדה הכללית השלטת במערכת המשפט והפרקליטות. "את המשפט בבית הדין הצבאי ניהלתי לא נגד הערבי, אלא נגד המדינה, שמהיום הראשון הייתה בצד שלו", מספר אזולאי, "יש להם תפיסת עולם שלמה שאנחנו כובשים והם הנכבשים, ולכן הם מופלים לטובה בכל מקרה של טענה לבעלות על הקרקע".

כעת עומדת החלקה שנעקרה שוממה, ואזולאי מתריע כי בנוסף לפגיעה בהתיישבות קיים גם חשש ביטחוני. הערבי המתלונן יכול להגיע ולעבד את הקרקע, שנמצאת במרחק של כמאה מטרים בלבד מהבית האחרון של היישוב עדי עד.

ואפרופו ביטחון: ההחלטה על הוצאת הצו ומימושו התקבלה אומנם הרבה לפני הקדנציה של שר הביטחון הנוכחי נפתלי בנט, אולם דומה כי הוא מודע היטב לבעיה של השתלטות לא חוקית על קרקעות ביו"ש. באותן שעות שבהן נעקר הכרם בעדי עד סייר בנט ביישובי הבקעה והתריע מפני "בנייה ערבית בלתי חוקית בהיקפים עצומים בשטחי C בכל רחבי יו"ש והבקעה. זו חובתנו להרוס בנייה זו", הצהיר, "אשר מטרתה לקחת לנו את שטחי ארצנו". נותר רק לקוות שבשארית הקדנציה יתמקדו השר וצוותו במימוש אכיפת החוק על מי שבאמת ראויים לכך.

להגדיל אישה ולהאדירה

גל האירועים לרגל סיום הש"ס בדף היומי הביא איתו הפעם גם בשורה חדשה: באירוע שבו השתתפו כשלושת אלפים נשים, חגגו ביום ראשון האחרון כמאה נשים את סיום הש"ס שלהן עצמן. את האירוע ליווה מסע יח"צ נרחב וגל אוהד של כתבות, כולל כותרות שקבעו: "ככה נראית גאולה".

גאולה או לא, אהבת תורה אצל כל יהודי או יהודייה היא תופעה מבורכת. התכנסות רבתי של נשים לחגוג שמחה של תורה צריכה לעורר הזדהות בלב כל מי שהתורה יקרה לליבו. אבל בעלי אוזן רגישה יכולים היו לזהות אקורד צורם בתוך האירוע המתוזמר היטב. רמז לכך נמצא אולי בפוסט שפרסמה שדולת הנשים בישראל לרגל חגיגת הלימוד הנשית. "ב-24 שעות האחרונות אנחנו נתקלות בפוסטים מרגשים של נשים דתיות ופמיניסטיות, שחגגו אתמול לראשונה בהיסטוריה את סיום הש"ס לנשים. במשך מאות שנים נשים הודרו מלימוד הגמרא... אתמול, באירוע היפה הזה שיזמה הרבנית מישל פרבר, הן חגגו יחד הישג דתי ופמיניסטי גדול", צהלו בשדולת הנשים.

שדולת הנשים, נזכיר, הוא ארגון פמיניסטי רדיקלי שבינו ובין יהדות, הלכה ותורה אין דבר וחצי דבר. אדרבה, מי שעמד מאחורי הבליץ הציבורי נגד הופעות בהפרדה מגדרית בקיץ האחרון היה הארגון הזה, שפנה בכל פעם לבית המשפט או לגורמים האחראים בדרישה לבטל את ההופעות, תוך פגיעה בחופש הבחירה של נשים חרדיות ודתיות. כעת הגוף הזה רואה עצמו שותף לחגיגה של תורה, שבעיניו היא רק פלטפורמה לקידום המאבק הפמיניסטי: "אנחנו גאות בחברותינו הדתיות שלא מקבלות על עצמן את התפקידים המסורתיים שהתקבעו במשך מאות שנים, ומנפצות אחת אחת את החומות שהוצבו סביבן".

אז נכון, אפשר לטעון שזו רק הפרשנות של נשות השדולה, שמנסות לרתום לצרכיהן הפוליטיים לימוד תמים וטהור של נשים שחשקה נפשן בתורה. אבל בחינה מדוקדקת יותר של הגוף העומד מאחורי אירוע סיום הש"ס לנשים, עמותת 'הדרן', יכולה להעלות לכל הפחות סימני שאלה אודות מהותו של לימוד הגמרא הנשי המדובר.

את עמותת 'הדרן' ייסדה הרבנית מישל פרבר-כהן, שמלמדת את הדף היומי באמצעות פודקאסטים באתר העמותה, וגם מעבירה שיעור בביתה הפרטי ברעננה. בעלה הוא הרב ד"ר שאול פרבר, העומד בראש עמותת 'עתים', שפעילותה המשפטית והציבורית מתנגשת לא פעם עם הממסד הדתי והרבני בישראל, בניסיון לחולל בו רפורמות שונות בתחומי גיור, מקוואות, בתי הדין ועוד.

בין מטרות עמותת 'הדרן', כך לפי אתר העמותה, נמצא גם קידום מעמד האישה: "הדרן מקווה לספק מודלים לחיקוי המקדמים את מעמד האישה בעולם התלמוד". עוד נכתב כי "האתר מייצג צעד מהפכני להובלה קדימה של לימוד תורה על ידי נשים ברחבי העולם". בניסיון לדרבן בנות ונשים להתחיל את הלימוד, מוצג לימוד הגמרא בעיקר כפסגה אינטלקטואלית וחברתית: "במהרה תגלי שלימוד התלמוד הוא אתגר שכלי, שיחבר אותך להיסטוריה היהודית, יעודד אותך לחשוב באופן ביקורתי, יטמיע אותך בקהילה של לומדים ויעשיר את חייך". תורה לשמה? הלכה למעשה? נראה שזווית הלימוד שמוצעת לנשים נעדרת את הקשר המחייב בין לימוד התורה שבעל פה לחיים עצמם. גם תמונות הלומדות המוצגות באתר לא מסתירות את הקשר הרופף בין לימוד הגמרא הנשי לשמירת ההלכה: חיילת בחצאית קצרה מעיינת בכרך גמרא, נשים שעוסקות בסוגיה אך ראשיהן מגולים למחצה לשליש ולרביע, כולל מגידת השיעור עצמה – זהו המראה המאפיין של אותן למדניות.

כמי שבעצמה זכתה לטעום את טעמו של דף גמרא, ללמוד וללמד ולגלות את המאור שבו, אני יכולה לחוש הזדהות עם הנאתן של למדניות הש"ס. אז מה בעצם הבעיה? הגבול הדק שבין להגדיל תורה ולהאדירה ובין להגדיל אישה ולהאדירה.

כדי להבין את ההבדל, כדאי להגיע לכנס סיום הש"ס לנשים שמתוכנן במגזר החרדי. שם, על פי הפרסומים, יובילו את האירוע נשות גדולי הרבנים והאדמו"רים מכל גווני המגזר החרדי. הן, יחד עם עוד אלפי נשים חרדיות, מרגישות חלק בלתי נפרד משמחת סיום הש"ס. אבל בשונה מכינוס הנשים של עמותת 'הדרן', שם אף אישה לא תתהדר בסיום משל עצמה. שם שותפה האישה לסיום של בעלה: "היא זאת שבמשך שבע שנים דאגה ברוגע ובלי טרדה שבעלה ילך יום יום ללמוד את הדף היומי, ולכן ישנה חשיבות רבה לכנס את הנשים החרדיות כדי להודות להן ולתת להן כוחות לעתיד", אומרים מארגני האירוע.

מתברר, אם כן, שדווקא הנשים החרדיות, שלא פתחו דף גמרא בעצמן, חוגגות את סיום הש"ס בצורה נאמנה הרבה יותר למקור התלמודי: "נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן" (ברכות יז, א, ובתרגום חופשי: מהי זכותן של הנשים? בהבאת בניהן למקום הלימוד בבית הכנסת, ובכך שהן מאפשרות לגברים ללמוד בבית המדרש, וממתינות להם עד ששבים משם).

נחקרים באפילה

מתחת לרדאר התקשורתי מתרחשת שוב פרשה של מעצר צעירים יהודים לחקירת שב"כ תוך מניעת מפגש עם עורך דין. לפני כשבוע נעצרו שלושה נערים בגירים (מעט מעל גיל 18) וקטין אחד. ארבעתם מוחזקים עדיין במעצר ונתונים בחקירות. שלושת הבגירים מנועים מלפגוש עורך דין.

אמו של אחד הבגירים, תושבת אזור המרכז, מזועזעת בעיקר מחוסר הפרופורציה כהגדרתה בין המיוחס להם ובין תנאי המעצר החמורים: "הם עצורים רק בחשד לכוונה לפנצ'ר כלי רכב, זה הכול. אפילו לא טוענים שהם עשו משהו, אולי הם התכוונו לעשות. על כזה דבר לא נותנים להם לראות עורך דין, ולא מעבירים להם ציוד ובגדים שאנחנו שולחים להם". בשל צו איסור פרסום על פרטי הפרשה האם לא יכולה לפרט הרבה מעבר לכך, אבל אומרת כי "אנחנו יודעים שבחקירות נעשים דברים חמורים. הם לא מתנהגים לפי החוק".

על רקע תקדימי העבר, יש מקום לחשוש לגורל העצורים. בלי קשר למעשים שבהם הם נחשדים, הפגיעה חסרת הפרופורציה בזכויות אדם של עצירים מהימין צריכה לקומם לא רק את סביבתם האידיאולוגית הקרובה.

לתגובות: Hagitr72@gmail.com