המלחמה על השטח

בנט מחזיר למשרד הביטחון את קובי אלירז בתפקיד פרויקטור מיוחד לקידום מאבק בבנייה הפלשתינית הבלתי חוקית בשטחי C

ניצן קידר , י"ב בטבת תש"פ

היעד החדש: הריסה אסטרטגית ולא מספרית. בנייה פלשתינית בשטחי C
היעד החדש: הריסה אסטרטגית ולא מספרית. בנייה פלשתינית בשטחי C
צילום: תנועת רגבים

מעניין איך ראש הממשלה בנימין נתניהו, האיש ששלח הביתה בלי שום סיבה את קובי אלירז, יועץ שר הביטחון המוצלח לענייני התיישבות, יקבל את הבשורה הבאה: מי שיצא ממשרד הביטחון לפני כחצי שנה בנסיבות תמוהות יחזור אליו בימים הקרובים מהדלת הראשית, בתפקיד פרויקטור ייעודי לקידום המערכה נגד הבנייה הפלשתינית הבלתי חוקית בשטחי C.

מדובר באמירה מאוד משמעותית, הן מבחינת ההתיישבות והן מבחינת הצהרת הכוונות של שר הביטחון. כשבנט נכנס לתפקידו, הוא הגדיר שלושה נושאים מרכזיים לטיפול: בלימת התבססותה של איראן בסוריה, ייצור משוואת הרתעה חזקה יותר מול חמאס בעזה, וטיפול במאבק נגד הבנייה הבלתי חוקית בשטחי C.

כשבנט צלל עמוק לנבכי סיפור הבנייה בשטחי C הוא הבין שתוכנית פיאד להשתלטות על הקרקע מתרחשת בשטח הלכה למעשה, וראה כיצד אזורים שלמים הופכים בפועל להיות בשליטה פלשתינית. רק באחרונה כינסה הממשלה הפלשתינית את ראשי הרשויות כדי לקבל דיווח כיצד הם מקדמים באזורם את יישום התוכנית וההשתלטות על שטחים שבאחריות ישראל. בנוסף לכך, לדברי גורמים מדיניים יש הבנה שמדובר לא רק בתוכנית סדורה אלא גם במימון אירופי לתוכנית הזאת, שמטרתה בנייה פוליטית ולא לצרכים הומניטריים, אשר נעשית במכוון באזורים אסטרטגיים.

המצב הזה הדליק אצל שר הביטחון את כל הנורות האדומות. מנושא "מתנחלי" כביכול הפכה הבנייה הבלתי חוקית לעניין של ביטחון לאומי, שמטרתו למנוע הקמה של בסיסי חמאס בשטח C. בנט הבין שעד היום הרס המינהל האזרחי בשיטה המספרית, כדי לומר שנהרסו מבנים. כעת הוא אסף את כל הגורמים הרלוונטיים והגדיר יעד אסטרטגי חדש בנושא האכיפה בשטחי C: הריסה אסטרטגית ולא מספרית. הוא גם הבהיר שכנציג הדרג המדיני, הוא שמנחה את כל הגורמים – המשפטיים, המנהליים והצבאיים – לפעול נגד הבנייה הבלתי חוקית.

האדם הנכון

כדי שהנושא לא ייפול בין הכיסאות, השר העדיף למנות פרויקטור שיהיה אחראי על הנושא, יוביל את המערכה, יבנה תוכנית, יפקח ויעקוב אחרי יישומה. הוא התייעץ עם כמה גורמים והבין שקובי אלירז יהיה האיש המתאים ביותר. אלירז הוזמן למשרד הביטחון לשיחות אחדות, שבסיומן הוחלט על העבודה המשותפת.

"עתיד שטחי ארץ ישראל עומד על הכף. לצערי, בעוד שהפלשתינים משתלטים כמעט באין מפריע על שטחנו, מדינת ישראל פשוט לא עלתה לזירה. כעת אנו משנים כיוון ויוצאים למערכה. ישראל חייבת לנצח. מערכת הביטחון תילחם על השטח, ולצורך זה חיוני שיהיה מי שינהל את המערכה. קובי אלירז הוא האדם הנכון בזמן הנכון. הוא מומחה לתחום ובולדוזר של עשייה", אמר השר בנט על מינויו של אלירז.

אלירז עצמו הוסיף: "אשמח לאתגר החשוב והמשמעותי הזה. במהלך שנות עבודתי במשרד הביטחון צברתי ניסיון רב מול המערכות השונות, וכולי תקווה שאעמוד במשימה החשובה”.

ראוי לציין שהגישה של אלירז כלפי השטח שונה מגישות אחרות. הוא לא חושב שהחלת הריבונות הישראלית בשטחי C היא צורך דחוף, אלא סובר שיש לפעול שם בחוכמה. בשיחה שקיים עם 'בשבע' לפני שלושה חודשים אמר אלירז בדיוק בנושא הזה: "אני חושב שלפחות שטח C, שנמצא באחריות ישראלית מלאה, צריך להישאר כך. לדעתי ככל שאנחנו ננהל את השטח בהיבטים של תשתיות, מים, חשמל, גז, תחבורה וכבישים – גם הפלשתינים ירוויחו מזה. צריכים קודם כול למשול ולנהל בשטח. צריך לדבוק במצב שבו שטח C נשאר במשילות ישראלית מלאה".

הוא הוסיף כי "הצורך הוא משילות תחילה, קודם כול להגביר משילות ולשמור על השטחים הפתוחים בשטח C בשליטה ישראלית. ריבונות – לא בהכרח כשלב ראשון. בוודאי שאני מברך על ריבונות בבקעת הירדן, כי זה מגדיר לראשונה את הגבול המזרחי ואת גבולות הקבע, אבל ביתר השטח לא הייתי ממהר להצהיר הצהרות אלא קודם כול משיג משילות בשטח".

עכשיו אלירז חוזר למשרד הביטחון בתפקיד האיש שיעשה סדר בתחום האכיפה בשטחי C, ואם המינוי יאריך ימים גם לאחר כינון הממשלה הבאה, ייתכן מאוד שנראה שינוי גישה וטיפול משמעותי באכיפה הישראלית באזור זה.

השילוב שימקסם

בשבוע הקרוב ייסגרו הרשימות באופן סופי, ונדע כיצד ייראו מפלגות הציונות הדתית לקראת הבחירות הבאות. סוגיית האיחוד הלאומי נותרה תעלומה שעשויה להיפתר בכל רגע, אם כי הצפי היא שתישאר פתוחה כמעט עד הרגע האחרון.

מה שיכול לטרוף את הקלפים, ואולי להביא לתובנות אחרות על כל המארג הפוליטי, הוא סקר שערך מכון 'מסקר'. ד"ר עדו ליברמן, היועץ המדעי והמנחה המקצועי במכון, מספר לנו כי "בסקר הזה ראינו שריצה משותפת של האיחוד הלאומי והימין החדש לא תבריח בוחרים דתיים של הימין החדש". מדובר בממצא מעניין שמציג ד"ר ליברמן לגבי האיחוד הלאומי. "סמוטריץ' מאוד נייד, יש לו 20 אחוזים מהמצביעים הדתיים שהם בלאנקו שלו והוא יכול ללכת איתם לכל מפלגה, הם כבר יבואו אחריו. גם אם תהיה ריצה משותפת של הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית – הוא מביא את אותם 20 אחוזים ומשדרג את המפלגה".

איפה הנתון הזה ממקסם את עצמו – כש-20 האחוזים נמצאים בבית היהודי המאוחד או בימין החדש?

"כאן זה תלוי בעיקר במה שהמפלגות רוצות. אם הן מסתכלות על הימין באופן כללי, עדיף ללכת באופן שבו הימין החדש הולכת לבד ומקבלת בערך 38 אחוזים מקולות הציבור הדתי, והבית היהודי המאוחד עם האיחוד הלאומי מקבלות גם כן כ-38 אחוזים. אם נתרגם זאת למנדטים, כל אחת יכולה להגיע לקרוב לשבעה מנדטים, וייתכן שלימין החדש יהיה אפילו עוד אחד בגלל ציבור חילוני. זה המיקסום הגדול ביותר של כוח ההצבעה בציונות הדתית".

"אפשר לעשות הנחת יסוד גסה שיש 800 אלף מצביעים דתיים שמשייכים את עצמם כך או אחרת לציונות הדתית. 10 אחוזים מהם הם 80 אלף, ואם תכפיל בארבע, התוצאה תהיה כ-320 אלף. כדי לעבור את אחוז החסימה זקוקים לכ-140 אלף קולות, אשר שווים לארבעה מנדטים, וכך מגיעים לקרוב לשבעה מנדטים. אני לא כולל את מצביעי הליכוד או מפלגות אחרות שלא זזים ממקומם ונשארים קבועים באותן מפלגות".

מה קורה במצב השני, אם הבית היהודי המאוחד נותר בלי סמוטריץ', שרץ עם הימין החדש?

"במצב כזה הבית היהודי נמחקת, והימין החדש מתחזקים וסופחים אליהם את 20 האחוזים של האיחוד הלאומי. במצב כזה יש עוד תוספת של חילונים, אבל גם קיזוז, ואפילו קצת מצביעים שבורחים לכחול לבן. עם זאת מדובר במפלגה שמקבלת 58 אחוזים מקולות הציונות הדתית ומגיעה ל-11 או 12 מנדטים בקירוב".

לא ממתינים

אם ננתח את הנתונים, הסקר הספציפי הזה מציב את האיחוד הלאומי כלשון המאזניים באופן מובהק. ייתכן שזה מה שמניע את בצלאל סמוטריץ' ואנשיו לשמור על נתק מהבית היהודי ולא לקיים איתם שום שיחות רשמיות, ימים ספורים לפני סגירת הרשימות. עם הימין החדש מתנהלים מגעים על אש נמוכה, אבל גם בגזרה הזאת, שום דבר לא התקדם.

בנט ושקד חלוקים ביניהם בסוגיה הזאת. שקד חושבת שסמוטריץ' יחד עם הימין החדש יכולים לקבוע סדר יום אחר בציונות הדתית, וייתכן שגם בימין הישראלי, כך שהנזק בקרב הציבור החילוני יהיה קטן מהתועלת בצד הדתי-לאומי. בשביל בנט, שהתעקש להשאיר בסיבוב האחרון את בן גביר מחוץ לרשימת ימינה, סמוטריץ' עדיין נתפס באותו אזור חיוג, גם אם ממש לא באותה עיר. עם זאת, בנט הוא פרגמטיסט מובהק. אם יראה ברגע האחרון שמספר המנדטים שלו פריך מדי, ייתכן שיקרא לסמוטריץ', וייתכן אף שיבקש לאחד את כל מפלגות הציונות הדתית לאחת, בדומה למודל של ימינה.

הנתונים שעליהם מדבר ד"ר ליברמן נשמעים מאוד מפרגנים, למעשה מפרגנים מדי, לכל אחת מהמפלגות שמוזכרות בהם. שבעה מנדטים לכל מפלגה, ובטח עשרה מנדטים לימין החדש עם סמוטריץ', לא מסתדרים עם שאר הסקרים שמתפרסמים, וגם לא עם תוצאות הבחירות הקודמות. ייתכן שהסקר הזה מנבא מגמה והתוצאה תהיה מצוינת, אבל חלק ניכר מהסקרים מצביעים על כך שגם לשלוש המפלגות יחד יהיה קשה לצלוח את אחוז החסימה.

לשוני בין הסקרים לא ניכנס כאן, זה עניין למומחים בתחום. השאלות הקשות העומדות בפני ראשי מפלגות הציונות הדתית הן הרות גורל. בנט כרגע נמצא בעמדת המתנה. הוא טרם פרסם שמות חדשים לרשימה, כפי שעשה בסיבוב הראשון. באיחוד הלאומי בינתיים יושבים על הגדר.

מי שלא ממתינים הם אנשי הבית היהודי, שמתחילים ליצור לעצמם אלטרנטיבה למקרה שהאיחוד הלאומי לא יצטרף. שמו של העיתונאי שמעון ריקלין כבר הוזכר בהקשר לכך בחדשות 12, גם שמה של שרה ב"ק נזרק. השניים סירבו. לבית היהודי המאוחד במתכונתו הנוכחית יש שלושה מקומות לחלק בעשירייה הראשונה – הראשון בהם הוא מספר 2, מקום מכובד לכל הדעות. אנשי המפלגה מנסים למצוא את האיש שבואו יתורגם גם לתוספת קולות משמעותית בקלפי. האם יש אדם כזה בנמצא? ספק גדול.

בשורה התחתונה, עם כל הצהרות הפתיחה והחשיבות לסגור את הרשימות רגע אחרי הכרזת הבחירות, מפלגות הציונות הדתית שוב מחכות לרגע האחרון. זוכרים את אלי ישי שמתח את המפלגות בסיבוב הראשון עד הדקה התשעים? אל תופתעו אם נראה תמונות דומות גם הפעם. ייתכן שאפילו ישי עצמו עוד יהיה חלק מהסאגה הבלתי נגמרת של הפוליטיקה הציונית-דתית רגע לפני סגירת הרשימות בבחירות לכנסת ה-23.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com