עוד מעט זה נגמר

הבשורה הטובה לגבי נפתולי הפוליטיקה המגזרית של הציונות הדתית היא שבעוד פחות משבוע הכול ייגמר, לכאן או לכאן.

עמנואל שילה , י"ב בטבת תש"פ | עודכן: 16:49

בנט שקד סמוטריץ בן גביר פרץ
בנט שקד סמוטריץ בן גביר פרץ
TPS

לפני כמעט 15 שנים, כשנתיים וחצי לאחר שהעיתון 'בשבע' החל לצאת לאור, הסתיים מחזור לימוד של הדף היומי.

זה קרה פחות מחצי שנה לפני ביצוע תוכנית הנסיגה מחבל עזה, שסיקור המאבק נגדה תפס את רוב עמודי השער שלנו באותם ימים. המוסף 'אנתחתא' טרם בא לעולם, ולכן בגיליון 133 שהופץ בתאריך כ"ב באדר א' תשס"ה הקדשנו את השער של 'בשבע' לסיום המחזור ה-11 ותחילת המחזור ה-12 של מפעל הדף היומי. הכותרת הראשית החגיגית הייתה "פותחים דף חדש". הקדשת עמוד השער של העיתון לאירוע הידוע מראש של סיום הש"ס הייתה מעשה עיתונאי לא מקובל באותם ימים אפילו בתקשורת המגזרית. בתקשורת הכללית האירוע לא זכה להד של ממש.

בחלוף שני מחזורי לימוד של הדף היומי, תמונת המצב השתנתה לחלוטין. סיום המחזור ה-13 ותחילתו של המחזור ה-14 צוינו בימים האחרונים בעצרות ענק בארץ ובעולם, סוקרו בהרחבה ובחגיגיות בכל הבמות המגזריות, וקיבלו מקום של כבוד גם בתקשורת הכללית. ב-15 השנים שחלפו מאז, במאמץ שגם הוכוון מלמעלה אבל בעיקר צמח מלמטה, התרבו מאוד מספר הלומדים וכמות השיעורים המוקדשים לדף היומי. למעשה, מלבד קריאת פרשת השבוע בציבור, לימוד הדף היומי מיסודו של הרב מאיר שפירא מלובלין הפך ללימוד הנפוץ ביותר בעולם היהודי. הפומביות שבה צוין ונחגג סיום המחזור ה-13 יצרה סחף חזק שמכוחו בלבד נוספו השבוע עוד אלפי יהודים למעגל הלומדים.

לא אסביר כאן מדוע העדפתי עד היום לעמוד מן הצד ולא להצטרף. יש כמה נימוקים מלומדים להחלטה שלי להקדיש את זמן לימודי הבקיאות שלי למשניות וחומש ולא לגמרא, אבל אין לי עניין לפגוע במוטיבציה של אף אחד להצטרף לתנועה הנפלאה הזאת. אחרי הכול, גם אני לא נותרתי אדיש לכוח הממגנט של תנועת הלימוד העולמית. בלי להתחייב לסיים מסכת או פרק, בטח לא את כל הש"ס, גם אני ישבתי השבוע יום אחר יום בשיעורי הדף היומי.

עוד מעט זה נגמר

הבשורה הטובה לגבי נפתולי הפוליטיקה המגזרית של הציונות הדתית היא שבעוד פחות משבוע הכול ייגמר, לכאן או לכאן. אם לא קודם לכן, אז לפחות כעת חיה בשבוע הבא נדע באיזו היערכות ייצאו הפעם המפלגות שמימין לליכוד – מבנט ועד בן-גביר – אל מערכת הבחירות הקרובה. התאריך הסופי להגשת הרשימות, שחל ביום רביעי הבא, יחייב את כולם לקבל החלטות.

המפתח לסידור היערכות המפלגות הפעם נמצא בעיקר בידיו של בנט. אם בנט יחליט לוותר על הסתכנות בריצה נפרדת, שבסיבוב הראשון נגמרה כזכור בהתרסקות, הוא כנראה יסגור קודם כול על ריצה משותפת עם סמוטריץ' והאיחוד הלאומי. הרושם המתקבל בעת ששורות אלו נכתבות הוא שנפתלי בנט קרוב להחלטה כזאת, ובצדק.

לפי סקר 'מסקר' שנערך לפני כחודש (ומובא בהרחבה בטורו של ניצן קידר), בצלאל סמוטריץ' נהנה מתמיכה רחבה מאוד בציונות הדתית. 78 אחוזים מכלל מצביעי הציונות הדתית רוצים לראות אותו מייצג אותם בכנסת. שיעור התמיכה בו נמוך במעט מזה של איילת שקד (84) הפופולרית, ועולה על זה של נפתלי בנט (70). על פי התוצאות של 'מסקר', איתמר בן-גביר זוכה לתמיכת 36 אחוזים בלבד מהציונות הדתית, ואילו הרב רפי פרץ משתרך מאחור עם 28 אחוזי תמיכה. אגב, את שני האחרונים מקדימה חברת הכנסת לשעבר אורית סטרוק, שכיהנה קדנציה אחת בלבד ופועלת מאחורי הקלעים ומחוץ לכנסת כבר חמש שנים, ועדיין נהנית מתמיכה של כ-40 אחוזים. יש להעיר שהסקר אינו משקף את השפעת תרגיל החבירה של בן-גביר והרב פרץ, שהסיכום עליו פורסם לאחר ביצוע הסקר. האם וכיצד השפיע התרגיל הזה על הפופולריות של שני השותפים החדשים ועל זו של סמוטריץ' – אפשר רק לנסות לנחש.

גם מפלגתו של סמוטריץ', האיחוד הלאומי, זוכה בסקר 'מסקר' לתמיכה רבה. 27 אחוזים בציונות הדתית רואים בה את המפלגה שכלפיה הם מרגישים קרבה ושייכות. רק הימין החדש זוכה למעט יותר מזה – 31 אחוזים. זאת לעומת 17 אחוזים שמרגישים כך כלפי הבית היהודי, וכתשעה אחוזים בלבד מהציונות הדתית שמרגישים קרבה ושייכות לעוצמה יהודית.

לפי הסקר הזה, וסקרים נוספים שנערכו במפלגות שונות, חבירה עם האיחוד הלאומי היא הצעד שיבטיח הן לימין החדש והן לבן-גביר ולרב פרץ את מקומם בכנסת הבאה. לעומת זאת, כל אחד מהם שירוץ בלי האיחוד הלאומי עלול להתנפץ על אחוז החסימה. יש להניח שבבית היהודי ובעוצמה יהודית מבינים כבר שחגיגות השמחה לאיד בעקבות התרגיל המבריק ששדרג את שתי המפלגות על חשבון סמוטריץ' ומפלגתו היו מוקדמות מדי. אחרי הכול, קצת קשה לעשות קנוניה על חשבון מי שספק רב אם אתה יכול להסתדר בלעדיו.

כפי שכתבתי כאן בשבוע שעבר, המהלך הרצוי מכולם לדעתי הוא חבירה של כל המפלגות לרשימה אחת, מבנט ועד בן-גביר. רק כך יובטח שגם הימין החדש וגם הבית היהודי המאוחד – שמה החדש של רשימת פרץ-בן-גביר - יעברו את אחוז החסימה. אם למרות הכול בנט יתעקש לרוץ לבד, ככל הנראה סמוטריץ' יחבור בלי חשק רב לשותפיו הישנים - לא לפני שההצעה שהניחו לפניו תשונה לטובתו באופן משמעותי.

צה"ל בשבי האג'נדה

הדיון בשאלת שילובן של חיילות בתפקידי לוחמה בחיל השריון מתקיים תחת מסך עשן של דיסאינפורמציה. אפילו לשאלה הפשוטה האם הפיילוטים שנערכו עד כה הסתיימו בהצלחה ברורה, בכישלון ברור או במשהו עמום באמצע, אין תשובה פשוטה ואמינה.

פרט לשאלה המקצועית בדבר יכולתן או אי יכולתן של חיילות לתפקד ביעילות כצוות טנק, ברור שהעמדות משני צידי המתרס מושפעות משיקולים ערכיים. לשני הצדדים יש אג'נדה. הדרישה מתוך צה"ל - ובעיקר מחוצה לו - לאפשר לחיילות לשרת כטנקיסטיות, לא נובעת ממחשבה שמצבת כוח האדם בצה"ל זקוקה ללוחמות שריון. כידוע, גם המאבק שפתח בפני חיילות את שורות חיל האוויר לא בא לפתור מצוקת כוח אדם בקורס הטייס הנחשק. המניע המרכזי של המאבק הוא רצונן האישי של צעירות בודדות, שמשתלב במגמה פמיניסטית כללית המבקשת לכבוש עוד ממלכה גברית ועוד אחת ולהוכיח שגם נשים מסוגלות.

מן העבר השני, ברור שגם ההסתייגות משירות חיילות בצוותי טנקים לא נובעת רק מדאגה לבריאות החיילות, או מחשש לפגיעה ברמת התפקוד המקצועי של חיל השריון. עמדת המתנגדים נובעת במידה רבה משיקולים הלכתיים של חשש לפגיעה בצניעות, או משלילה ערכית עקרונית של שליחת נשים לשדה הקרב. כל זה לגיטימי כל עוד הדברים גלויים ומונחים על השולחן. הבעיה היא שגם בכירי צה"ל, שעמדתם אמורה להיות מקצועית נטו, נשמעים כמי שנפלו בשבי האג'נדה הפמיניסטית.

כמו הרבה נושאים שנויים במחלוקת שגופים פמיניסטיים מעורבים בהם, השיח הציבורי בנושא מתקיים תחת לחצים כבדים, הטלת אימה והשתקה. קצינים בכירים כמו האלוף במילואים יפתח רון-טל כבר לא מעזים לבטא ברבים את עמדתם, לאחר שהוקעו בעבר בידי דוברי ותומכי המגמה הפמיניסטית בגלל התנגדותם לשילוב חיילות בתפקידי לוחמה. אביגדור קהלני, גיבור מערכות ישראל, מצביא ולוחם עז נפש שגופו מצולק מכוויות שספג במלחמת ששת הימים וביום הכיפורים, נכווה ברותחין מלהט האש הפמיניסטית וכבר לא מבטא את עמדתו נגד שירות חיילות כטנקיסטיות.

המסרים הסותרים ושברי המידע שיצאו סביב שאלת הצלחתו או אי-הצלחתו של פיילוט הלוחמות בשריון פוגעים באמינותה של דוברות צה"ל. זוהי אותה דוברות צה"ל שאמינותה ספגה מכה קשה גם בגלל מסרים סותרים והתבטאויות מתעתעות בנושא נתוני הגיוס של חרדים לצה"ל, ובנושא מספרן האמיתי של הצעירות הדתיות המתגייסות לצה"ל. בשני המקרים נוצר הרושם שבכירים בצה"ל ובדוברות צה"ל מרשים לעצמם לתעתע בציבור ובנבחריו כדי להציג את המציאות באופן הרצוי להם.

בכל הנוגע לנושא הפמיניסטי, נראה שבכירים בצה"ל ובדוברות צה"ל אימצו לעצמם כבר מזמן את העמדה המנוגדת להשקפה הדתית. מי שעוקב אחרי הפרסומים הרבים והנלהבים על חיילות ביחידות קרביות יודע היכן הלב שלהם נמצא. במצב דברים זה, גם אם צה"ל היה מודיע באופן נחרץ שהניסיון הוכתר בהצלחה והוכח שחיילות מתאימות לשרת בצוותי טנקים לא פחות מחיילים, זה לא היה מתקבל באמון יותר מדבריו של אותו מפקד גדוד מעורב שהצהיר שהחיילות שלו לא פחות מקצועיות מחיילי גולני.

צמרת צה"ל גילתה שתמיכה בשאיפות הפמיניסטיות מתגמלת ומזכה בתשואות תקשורתיות, והיא מתנהגת בהתאם. מאידך, גם בצד השני מאשימים את צה"ל בגישה לא עניינית שנובעת מחשש מהדתיים ומרבניהם וכניעה ללחציהם. הנזק שנוצר כתוצאה מכל ההתכתשות הזאת עולה על כל תועלת שאפשר להפיק מכמה צוותי טנקים של חיילות שניתן להכשיר בכל מחזור.

לתגובות: eshilo777@gmail.com