עוצמה עצבנית - דעה

בעוצמה יהודית צריכים להבין, הדרך לקואליציה לא כוללת רק פשרות אידיאולוגיות, אלא גם פשרות סגנוניות.

עמיחי שילה , י"ז בטבת תש"פ

בן גביר
בן גביר
צילום: אסתי דזיובוב/TPS

לאחרונה נראה שעוצמה יהודית עושה מאמצים להיות חלק מהמיינסטרים הדתי לאומי, אבל הדרך לשם עוד ארוכה ונראה שהיא לא כל כך בכיוון

עוצמה יהודית נחשבת בחלקים מסוימים בציבור הדתי לאומי למוקצה מחמת כהנה, אבל האמת היא שהמרחקים האידיאולוגיים לא כל כך גדולים. עוצמה יהודית קרובה לתקומה הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון. גם כאן וגם כאן, ואפילו בבית היהודי, מסכימים על חשיבות ההתיישבות, על הצורך ביחס בלתי מתפשר כלפי אויבינו ועל מרכזיותה של התורה בעולם. או אם תרצו, עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל

עד לאחרונה, עוצמה יהודית עסקה בעיקר בשינוי השיח. הרציונל שהם הציגו היה פשוט, כיום בכנסת אין מי שאומר את האמת בנושאים הבוערים ולכן השיח גולש שמאלה, ועל כן תפקידם היה לצעוק. כדוגמא לדבר הם נהגו להביא את מרץ, מפלגת שוליים שבמאמץ ארוך טווח וקולני הצליחה להזיז את גבולות השיח בישראל משמעותית שמאלה.

עד לאחרונה. מאז שאיתמר בן גביר לקח את מושכות ההנהגה, נראה שמשהו השתנה. דיבורים על קואליציה שלא נשמעו בעבר החלו להישמע. הרשימה המשותפת עם הציבור הדתי לאומי, שהיתה בעבר רק מדרגה לדלג מעל אחוז החסימה, הפכה פתאום להיות גם קצת תעודת הכשר. עוצמה יהודית התחילה את דרכה אל תוך החברה הדתית לאומית ואל תוך שיתופי הפעולה והקואלציות שמאפשרות שינוי מעשי. כזה שלא היה בשפה קודם.

בזירה הפוליטית המגזרית ובתוך הימין בכלל ישנו נימוס מקובל. אין היגיון, ובמיוחד בעידן הגוגל זוכר הכל, ליצור סכסוכים ולהגיד מילים שאחר כך תצטרך להסביר לציבור. כך בין הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' לא תמצאו התבטאויות חריפות או השפלות. לא כך לגבי איתמר. בין בצלאל סמוטריץ׳ ואיתמר בן גביר בהחלט נאמרו אמירות קשות. בצלאל הואשם בצביעות וחמדנות ועל איתמר נאמר שהאמת והוא לא הולכים ביחד.

איתמר בן גביר, שידוע בשפתו הישירה ולפעמים אולי אפילו בוטה, הוא בוודאי האחראי העיקרי במהומה הזאת, בלי להפחית מהאחריות של בצלאל כמובן. עוצמה יהודית בכלל, ואיתמר בן גביר בפרט, הפכו את הסגנון החריף הזה לכלי העיקרי שלהם. כך הם שמרו על המצביעים שלהם איתם, נלהבים ומאוחדים מתחת לאחוז החסימה שוב ושוב. וזה עבד. עוצמה יהודית הוכיחה יכולת לזרוק לפח קולות של מצביעים לא מעטים בכל בחירות. תמימים, שהאמינו לוודאות שהם הפגינו שהם יעברו את אחוז החסימה או כאלה שלא מוכנים להצביע לפשרנים, אפילו במחיר של לא להצביע כלל.

בעוצמה יהודית צריכים להבין, הדרך לקואליציה לא כוללת רק פשרות אידיאולוגיות, אלא גם פשרות סגנוניות. כדי להיכנס לציבור הדתי לאומי ולהצטרף למאמץ לשינוי מעשי של המציאות, הם צריכים גם לשנות את הרגלי הביטוי. חבר כנסת מטעם הציבור הדתי לא יכול לקרוא לחרם או להחרים בפועל, לא אתר חדשות משלנו, לא עיתון משלנו ובטח ובטח לא ישיבה גבוהה. הדרך לקבל כח מהציבור הדתי לאומי ולהיות שותף לעשיה שלו, היא להיות שותף גם בשיח הפנימי. בצורה מכבדת ובוגרת.

אז אמנם, ככל הנראה שינוי של הסגנון יפגע בבסיס הכח של מפלגת עצמה יהודית. אנשים שהיו נאמנים לה שנים רבות עלולים לעזוב. אבל אנשי עוצמה היקרים, אם אתם רוצים לקחת חלק בעשיה, תעשו לכולנו טובה, תנמיכו את הלהבות.

הכותב אברך בישיבת מרכז הרב בירושלים, בן עשרים וארבע, תושב בית חוגלה