כינוס מרכז הבית היהודי
כינוס מרכז הבית היהודיצילום: Flash90

החבירה של בנט-שקד עם סמוטריץ' היא מהלך נכון ואחראי שבעז"ה יבטיח את כניסת הימין החדש והאיחוד הלאומי לכנסת.

הרעיון של שתי מפלגות בציונות הדתית, אחת ליברלית ואחת חרד"לית, הוא תיאוריה יפה. הבעיה שכל אחת משתי המפלגות היתה עלולה להתנפץ על אחוז החסימה.

ריצה נפרדת של הימין החדש היתה אולי יכולה למשוך מנדט או שניים מגוש השמאל, אבל מאידך היתה גם עלולה להסתיים שוב בהתרסקות. זה סיכון שאסור היה לקחת, וטוב עשה בנט שלא לקח אותו.

ריצה של סמוטריץ' עם הרב פרץ ובן-גביר גם היתה עלולה להסתיים בהתרסקות. בסיבוב הראשון איחוד מפלגות הימין עבר את אחוז החסימה ב-20 אלף קולות בלבד. זה טווח ביטחון שאין בו די. חלק ממצביעיהם בסיבוב השני העדיפו אותם בעיקר בגלל הכעס על הפרישה החפוזה של שקד ובנט. לא ברור שהם יישארו איתם גם הפעם. גם תחושת החידוש והבשורה שנוצרה עם הבאת הרב רפי פרץ הספיקה לדעוך מאז, לאחר שהוא התגלה כפוליטיקאי לא מזהיר.

כלומר, ריצה מפוצלת במסגרת דומה למה שהיה בסיבוב הראשון היתה עלול להסתיים כשאחת המפלגות ואולי אפילו שתיהן לא עוברת את אחוז החסימה.

לאחר החבירה, בנט וסמוטריץ' צפויים לגרוף את רוב קולות הציונות הדתית. לעומת זאת, הרב פרץ ובן-גביר עלולים לא לעבור. לכן צריך להשלים את המהלך ולצרף גם אותם לרשימה. בלי צירוף כזה, מפלגתם עלולה להוריד לטימיון 2-3 מנדטים.

הבעיה היא שבנט מוכן לחבור רק עם הרב פרץ, והרב פרץ לא מוכן לבוא בלי בן-גביר, בעל-בריתו החדש.

אז בזמן הקצר שנותר צריך לקרות אחד מהשניים: האפשרות היותר רצויה היא שבנט יוותר על הווטו על בן-גביר. אם זה לא יקרה, הרב פרץ צריך לוותר על השותפות עם בן-גביר ולבוא בלעדיו. זה לא חייב להיעשות בדרך של הפרת הסכם. אפשר להציע לבן-גביר פיצוי תמורת פרישה, כמו שנתניהו עשה עם פייגלין.

מה הסיכוי שאחד מהשניים יקרה? לצערי נמוך, אבל אסור לאבד תקווה ואסור לוותר.