ספר חדש: החיים כניגון

ספר מסע אישי חדש של אהרון רזאל. שירים עם תובנות, סיפורים קצרים, לצד רעיונות ברוח החסידות, שנכתבו בתחנות חייו השונות.

קובי פינקלר , י"ח בטבת תש"פ

החיים כניגון
החיים כניגון
צילום: יח"צ

החיים כניגון
בית אל
ספר מסע אישי.  שירים עם תובנות, וסיפורים קצרים לצד רעיונות ברוח החסידות.

יש אנשים שמוכשרים במוסיקה, יש אנשים שמוכשרים בכתיבה, מעטים הם אלו שמחברים בין הדברים.

הרי לא שמעתם מעולם על ספר למשל שהוציא/ כתב אריק איינשטין או על ספר פרי עיטו של אברהם פריד.

קם אחד ועשה מעשה (בטח יש עוד כמה שפשוט לא התוודענו אליהם) אהרון רזאל שמו, ואחרי 12 אלבומים כולם בתחום השירה והמוסיקה, מוציא ספר חדש החיים כניגון, בו הוא מכנס את כל הסיפורים הקטנים והגדולים שסביב השירים שכתב, המקומות שביקר וחי בהם, מעגלי החיים, ענייני דיומא והיסטוריה מוזיקלית ומשפחתית.

הספר הוא מעין ספר מסע אישי. שזורים בו שירים עם תובנות וסיפורים קצרים לצד רעיונות ברוח החסידות, שנכתבו בתחנות חייו השונות, כאלו שעברו דרך הדף או הפסנתר, ופונים אל מיתרי ליבנו.

לראשונה, מגלה רזאל, את מאחורי הקלעים של שירים ידועים, להיטים שכבר הפכו להמנונים.

וכך הוא מספר:

"הכל התחיל בנסיעה לצפת, לפני יותר מעשרים שנה. לברוח קצת. לצאת קצת. לחפש קצת.

כבר באוטובוס נולדה לי מנגינה למילים "צא מן התבה" מפרשת נח. הבחור במושב לידי באוטובוס שאל אותי מה אני מזמזם. שרתי לו את הניגון והוא הצטרף. אחר כך המושב שלפנינו החל לשיר, ומשם והלאה כמעט כל הנוסעים החלו מפזמים איתי.

שאלו אותי: למה בחרת בפסוק הזה? למה התכוונת? מאיזו תיבה יוצאים? עניתי מה שעניתי, אבל שמחתי בלבי. הרי זו הייתה כוונתי: שישאלו. מוזיקה אינה אמורה לתת תשובות. מוזיקה רוצה לעורר את לבך, לחפש, להתפעל. אתה שר ניגון כמה פעמים. אם הוא אמיתי, הוא יתחיל לשיר אותך.

בספר מתערבבים דמויות, זכרונות, תובנות, שהם מעין מתנות רוחניות שאספתי בדרכי. מהם ביער עין זיתים בשעות שלפני השקיעה, ומהם רכון על הסטנדר. ר' שלמה'לה קרליבך, מורי המלחין אנדרה היידו, סבתי במלחמת העולם, אותיות הגמרא, הסיפור החסידי – כולם לוחשים אליי ניגון חרישי, ורציתי לשתף בו אתכם" משחזר, רזאל את רעיונותיו.

רזאל יצר עד כה 12 אלבומי שירה הכוללים את "הסנה בוער", "זמן הגאולה", "מה עשית היום", "קבעתי את מושבי", "הגיבן הקדוש" ושירים נוספים שהפכו לחלק מהנוף התרבותי היהודי־ישראלי.

וכלשון השיר, הוא אכן, לפחות לפי דבריו, מחלק את זמנו בין יצירה והופעות ובין לימוד בבית המדרש.

לקרוא ולשמוע בראש את השיר והניגון.