בני ברק: ערבים מטרידים נשים נשואות

עובדת חרדית בחנות הסמוכה לאחד המרכולים הגדולים בבני ברק מתארת מסכת הצקות מטרידה על ידי צעירים ערבים המועסקים במרכול

מיכל לוי , י"ט בטבת תש"פ

בני ברק
בני ברק
צילום: פלאש 90

שוב עובדים ערבים הופכים לאימת נשים חרדיות: בדף הפייסבוק של 'הצל' צוטטה עובדת חרדית בחנות הסמוכה לאחד המרכולים הגדולים בבני ברק המתארת מסכת הצקות מטרידה על ידי צעירים ערבים המועסקים בו.

בסוף הפוסט אף צירפה סרטון המציג תגרה שהתפתחה במקום בין הצעירים הערביים לעוברי אורח חרדים שביקשו לשים סוף לתופעה המגונה.

בדבריה האשימה את המרכול החרדי המעסיק צעירים ערביים בשל שיקולים כלכליים. "הוא מעסיק היום "צעירים" ממזרח ירושלים ואין לי מילה שיכולה לתאר את העוול. זוג חרדי נכנס לסופר כמובן הצוות "הצעיר" ששם פס על היהודים מתחיל לזרוק כל מיני מילים לאישה הדתייה הנשואה שעוברת..

"לצערי "הצעירים" ששם כבר יודעים שזאת תקופה ארוכה שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים מרגישים בבית ואף אחד לא אומר להם כלום. אחת הסיבות שלא אומרים להם היא שאחד המנהלים גם הוא בעצמו "צעיר".

העובדת החרדית גוללה בדבריה מסכת הצקות הנמשכת זמן רב. "הסיפור הזה מתחיל עוד מזמן. סבל של יותר מחצי שנה. הגעתי למצב שאני יהודיה עובדת בלב בני ברק וצריכה לפחד ולהרגיש כאילו אני בכפר עויין. אני עובדת בחנות לידם. זה התחיל במבטים כלפינו וכלפי כל בחורה שעוברת ומאוחר יותר הם כבר הרגישו ממש בבית.

"היינו סוגרות את החנות בלילה ומחכות שעה שלמה עד שהיינו בכלל יכולות לצאת מהחנות כי חבורה שלמה של 'צעירים' ששורקים וצועקים לנו בערבית כל מיני מילים כמו **** ועוד כמה מילים בשפה שלהם. הגיע למצב שכבר ממש פחדנו.

"ערב אחד 2 בנות התקשרו אליי בבכי ב-23:00 בלילה ואמרו לי שהן לא יכולות לצאת כי "הצעירים" בחוץ מחכים שייצאו. כמובן שבאותו הרגע הזמנתי משטרה כבר הרצתי סרטים בראש איך זה יכול להיגמר באונס חס ושלום. הבנות כעסו עלי נורא נורא כי הן פחדו 'שהצעירים' ידעו שהן התלוננו. מבינים לאן הגענו? אנחנו צריכות לפחד מהם ולא יכולות לעשות על זה כלום. המשטרה ליוותה את הבנות החוצה ובזה נגמר הסיפור. גם המשטרה לא עשתה כלום.

"למחרת התלוננתי לראשונה למנהל הסניף שאנחנו ממש פוחדות. המנהל של הסופר לטענתו אמר "לא אל תדאגי זה 'צעירים' ככה הם אל תפחדי הם רק רעש וצלצולים ולא יעשו לכן כלום אני אדבר איתם". התשובה הזאת לא הרגיע אותי ונשמעה אפילו מזלזלת.

"וכמובן לא עבר חודש ושוב - כל פעם אחת מהבנות שבחנות עוברת ישר שורקים ישר צעקות בערבית. השיא היה שהם כבר ממש הרגישו בנוח ונכנסו לתוך החנות. ושוב אני מתלוננת למנהלים ושוב מתלוננת ושוב מתלוננת ככה כמה חודשים ואין שום יחס חוץ מ'טפל בזה'. מפחיד ללכת לעבודה. לא מאמינה שככה אנחנו צריכות להרגיש בארץ שלנו. אני שואלת את שאלת השאלות: האם כך היה קורה הפוך באחד הכפרים שלהם?! את התשובה בטח כבר כולם יודעים".