אמנים, מנהיגים והגיון משונה - הערות

אגרוף נוסף בפרצופה של האמנות, נביאי שווא על המסך שלכם, שמונה שנים מתחת לאף שלכם, איום פוליטי מוזר ועוד הערות טרם שבוע טוב

שמעון כהן , כ"א בטבת תש"פ

שבוע טוב
שבוע טוב
צילום: ISTOCK

מנפלאות ההזיה המזרח תיכונית

בעקבות המחאה הוקפא לעת עתה מינויה של עורכת הדין לאה צמל ליו"ר ועדת בתי הדין הצבאיים מטעם לשכת עורכי הדין. כזכור, מדובר במי שייצגה בגאון בחדווה מחבלים וטרוריסטים פלשתינים ושמה הפך למעשה לשם נרדף להגנה המשפטית למחבלים, תופעה שיכולה לקרות רק במחוזותינו הבלתי שפויים.

הרשו לי להתעכב קמעא על תגובה שהייתה אמורה להרגיע אותנו סביב המינוי הזה. יו"ר מחוז ירושלים בלשכת עורכי הדין, עו"ד אשר אקסלרוד, ביקש להנמיך את להט המחאה וציין שאין שום דבר חדש במינוי של לאה צמל לתפקיד הזה. "היא יושבת בתפקיד הזה כבר שמונה וחצי שנים, כל ארבע שנים מחדשים לה אותו וכעת היא נכנסת לקדנציה שלישית בתפקיד". לטעמו כל המהומה אינה אלא פוליטית. "כל מיני גורמים שפעם היו איתי בקואליציה והיום הם אופוזיציה, נוח להם עכשיו להוציא את זה החוצה כי זה שם חם. הכול פוליטיקה", צוטט אקסלרוד בתקשורת.

מה??? שמונה וחצי שנים מכהנת פרקליטת מחבלים שהוגדרו אפילו ב'הארץ' כאלימים ביותר בתפקיד יו"ר ועדת בתי הדין הצבאיים, ואנחנו לא ידענו? באיזה מרתף שמרתם את הסוד הזה? ובעיקר למה? על זה בדיוק אנחנו בוכים, אדוני עו"ד אקסלרוד. התגובה שלך ממש לא מרגיעה אותנו, אלא בדיוק להיפך. זה הזמן לבדוק מה קורה בוועדה הזו בשמונה השנים האחרונות.

אגב, למען הסדר הטוב ביקשתי מדובר צה"ל להבין מהו התפקיד הזה שבו מחזיקה צמל. קיבלתי הבהרה שמדובר בועדה חיצונית השייכת ללשכת עורכי הדין ופועלת מול רשויות הצבא. " בלשכת עורכי הדין, במחוזות השונים, פועלות וועדות מקצועיות שונות. לדוגמא, בלשכת עורכי הדין מחוז ירושלים, פועלת ועדה שתכליתה שיפור וקידום סביבת העבודה של סנגורים, אשר מייצגים נאשמים וחשודים בבתי המשפט הצבאיים, הפועלים באיו"ש. במסגרת עבודתה, עומדת הוועדה בלשכת עורכי הדין בקשר עם בתי המשפט הצבאיים" – כך השיבו לי בדובר צה"ל ולי לא נותר אלא לתלוש שערות מדאגה על מה שקורה שם כאשר מי שאחראי על הקשר בין לשכת עורכי הדין לבתי המשפט הצבאיים היא פרקליטתם של מחבלים רוצחים.

בסטה במוזיאון

ברכותיי להמשך ההבל האמנותי של דורנו. במוזיאון ניו יורקי הוצגו בחלל האולם המרכזי ירקות, סתם ירקות. וכך נראו שם שומר, מלפפונים, בצל ירוק ושאר ירקות (הפעם באמת שאר ירקות) מוצבים כל אחד על מעמד מכובד משל היה כתרה משובץ היהלומים של המלכה יוהנה הרביעית (אל תחפשו בגוגל. אין מלכה כזו. המצאתי).

אז מילא שהציבו שם את חנות הירקות הזו כתערוכה אמנותית. אחרי הבננה שנתלתה עם סלוטייפ על הקיר, הכל אפשרי. אבל הדיווח המצולם מהאירוע הראה את מבקרי התערוכה מתבוננים בכל שום ובכל פלפל מכל עבר במבטים מלאי השתאות והשראה, שולפים מצלמה ומצלמים בדקדקנות כבדת ראש, שיישאר למזכרת לדורות הבאים.

אגב, בסופו של האירוע התרבותי הזה נאספו הירקות ממעמדיהם המכובדים, הוכנסו לסלסלה, נחתכו ונאכלו על ידי המבקרים. מרגע זה יכול כל אחד מהמבקרים הללו להתהלך מעדנות ולהתבונן על כולנו ממרומי האולימפוס התרבותי ולטעון שבגופו ממש שוכנת יצירת אמנות נדירה וחשובה.

כפי שנכתב כאן בעבר, האירועים האוויליים הללו משמחים אותי בהיותם סנוקרת בפרצופה של התרבות המוסט מודרניסטית ובכלל בפרצופה של התרבות המודרניסטית. אם אין טוב ואין רע, אין יפה ואין מכוער, אין צדק ואין רשע, אז הכול יפה, הכל תרבותי, הכל אמנות, אם רק נכריז על כך לעין כל.

ובכל זאת, אחרי הבננה שנאכלה זו לא ממש חכמה צרופה להביא ירקות שייאכלו. חברים, קצת יותר מקוריות. אפשר לצפות את זה מאמנים דגולים שכמותכם, או שאולי גם זה חלק מהעניין, שאפילו מקוריות כבר אין באמנות העכשווית.

חוסכים מהם את הפאדיחה

אגדה אורבנית מופרכת טוענת שעיתונאים יודעים משהו ששאר בני תמותה לא יודעים. זו הסיבה שסביב עיתונאי תמיד תרחשנה ותבחשנה שאלות ובקשות בנוסח 'תגיד, מה יהיה?', 'אתה בטח יודע מה קורה. ספר', 'נו, זרוק איזו עצם. מה קורה שם בחדרים הסגורים?'. אז זהו שעיתונאי בקושי יכול לספר על מה שקרה בעבר. על מה שקורה בהווה הוא יכול רק להעריך ועל מה שיקרה בעתיד הוא יכול בעיקר לשתוק, אם הוא לא רוצה לצאת פיתה.

קחו את אירועי המחלוקות הסרוגות של היממות האחרונות. כמה פעמים שמעתם פרשנים ועיתונאים מלומדים ועתירי דעת קובעים בפסקנות ש'איחוד גדול בין מפלגות הימין בטוח שכבר לא יהיה", ש'ובכן יונית, בימין זה הולך ומתרחק והסיכויים לריצה יחד של הרב פרץ ובנט כבר לא קיימים', או ש'התיעוב ההדדי בין הרב פרץ לסמוטריץ' מונע כל שיחה בין השניים. יחד ברשימה אחת הם כבר לא ירוצו' וכמובן המשפט 'אחרי החתימה עם בן גביר הרב פרץ סגר את הדלת. הוא כבר לא יישב בממשלה הבאה'.

מי מכל אותם פרשנים-נביאים מתכוון להתייצב באולפנים, כדי שישמיעו לו קטעי ארכיון מלפני יומיים או שבועיים, כמו שהם עצמם עושים לפוליטיקאים בשביעות רצון וחיכוך ידיים עיתונאי. אף אחד, וגם אף אחד לא יזכיר להם את קשקושי הניחושים שהם ליהגו בביטחון ובידענות ממתיקת סוד, ומה שהכי משונה הוא שבלי שמץ של חרטה ומחשבה נוספת, ממש כמו סוקרים לפני בחירות, הם יחזרו אל אותם אולפנים וימשיכו לנבא ולנחש מה יקרה ואנחנו נתפוס את הראש בהתפעלות או בהשתאות 'שמעתם מה הוא אמר...'.

כל עוד הנר דולק אפשר לתקן

תומכי כחול לבן מבין המתנחלים (יש כאלה), ראוי שתתנו דעתכם על הפוסט שפרסם ארז תדמור לאחר האירוע בו הטיח חבר הכנסת אחמד טיבי בפניו של חבר הכנסת יועז הנדל שאם ימשיכו הוא ומפלגתו לדבר על סיפוח יישאר גנץ יו"ר האופוזיציה, כלומר יותר מרמיזה למשיכת תמיכתה של הרשימה המשותפת בממשלת גנץ, במידה וזו תוצע. למחרת הבהיר טיבי בראיון ש"הגיעה הבהרה מכחול לבן שהם נגד סיפוח הבקעה".

על כך כתב תדמור לתושבי יו"ש שהצביעו כחול לבן, והוא מנה אותם: "1257 מתושבי אריאל, 2270 מתושבי מעלה אדומים, 261 מתושבי אפרת, 311 מתושבי כפר אדומים ועוד כמה אלפים מתושבי יו"ש וכמה עשרות אלפי אנשי ימים מובהקים שהצביעו לכחול לבן בבחירות האחרונות: חברים, עבדו עליכם. למזלכם לא מאוחר לתקן. ולאלו מכם שאכלו את הלוקשים על מלחמה בשחיתות, חפשו בגוגל ותקראו על פרשת המימד החמישי, פרשת שמן והונאת המשקיעים ופרשת הרפז...".

(ותודה ליהודית קצובר על הפניית תשומת הלב לדברי תדמור)

ביטחון פוליטי

לנוכח הצהרותיהם של שרי ליכוד על רצינות איומו של ראש הממשלה לפטר את השר נפתלי בנט מכהונתו כשר הביטחון אם לא יחבר את כל חלקי פאזל הציונות הדתית תחת כנפיו, עולה התהייה הפשוטה: האם תפקיד שר הביטחון לא אמור להימסר או להילקח על פי כישורים ויכולות ולא על פי גחמת איום פוליטי? בכל זאת, מדובר כאן בביטחון, בחיי אדם.

נסיכי הגאות והשפל

טרלולא-זוטא תקפה את התקשורת שלנו השבוע עם המעקב ההזוי אחרי כל הרהור, מלמול, או גמגום של הנסיך הארי, רעייתו או מלכתם הכבודה והזועמת. למישהו יש הסבר למה שקרה כאן. כמעט כל מהדורה נפתחה בידיעה מבוהלת מבית המלוכה הנרעש והנרגש. מישהו יכול להסביר לי למה מעניין אותנו מה חושבת המלכה ומה היא אמרה למי, ומי נפגש עם מי כדי להשיג מה, ולמה החליט הנסיך לעשות מה, ומה הוא ירוויח או יפסיד מצעדיו, ומה יחוללו אמירותיו ושתיקותיו, ומה ההשפעה של רעייתו על הרכב המשפחה המלכותית, עם מי היא התקוטטה, ולמה, ולמה דווקא לקנדה, ומה המשמעות הכלכלית של המעבר, שלא לדבר על העיסוק המופרע והמופרך בפרטי המלתחה של בני הזוג. הלו... הגזמתם... מישהו לא עידכן את התקשורת שלנו שהמנדט הבריטי כבר לא כאן מזמן, ברוך ה'.

גם אם לא אהבתם, אז מה?

ובקטנה לסיום: גם אם אתם ממש לא אוהבים את התנהלותו של הרב רפי פרץ, גם אם אתם חושבים שהוא לא פוליטיקאי (לפעמים זו מחמאה), גם אם אתם מהסבורים שלא הייתה מהמורה פוליטית שהוא לא כשל בה, גם אם אתם בטוחים שככה לא מתראיינים, גם אם אתם רואים בעצמכם דגל המוסר והאמת וקצת קשה לכם עם מהלכיו האחרונים וגם אם אתם משוכנעים שהוא יכול וצריך היה לנהוג אחרת ורק אתם אלה שיודעים איך נכון היה לנהוג, גם אם כל זה נכון הוא עדיין רב בישראל. לא רפי פרץ ולא פרץ. הרב רפי פרץ.

להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com

לעוד כמה הערות קודמות:

גאונים, מסיתים ואנשים מוזרים

ואל תגידו שהכול נורמלי אצלנו

פסיכיאטרים בשמאל, עתיד בימין

שיעור בפוליטיקה ישראלית

בלי מילה פוליטיקה