מליאת הכנסת
מליאת הכנסתצילום: Yonatan Sindel/Flash90

כל אדם חייב לעמוד בדיבורו 'שיהא הן שלך צדק, ולאו שלך צדק'. מי שחוזר בו לאחר הסכם, רובצת עליו קללה של 'מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו'.

אף מי שנושא ונותן בדברים בלבד וחוזר בו נקרא 'מחוסר אמנה' ו'אין רוח חכמים נוחה ממנו'. אם כך הדבר בעניינים פרטיים, ק"ו שראוי להיות כך בענייני הציבור.

בבחירות לעיריית רחובות בשנת תשכ"ו, התמודדו אגו"י, פא"י והמפד"ל ברשימה משותפת. שני הנציגים הראשונים היו חברי מפד"ל, והשלישי חבר אגו"י. בהסכם בין המפלגות נאמר שאם ייכנסו מהרשימה רק שני נציגים, יהיה נציג אחד למפד"ל והשני לאגו"י. בבחירות קיבלה הרשימה רק שני נציגים בעירייה. הוגשה תביעה לדין תורה בעניין זה. התובעים דרשו שהמפד"ל תקיים את ההסכם, ואחד מנציגיה בעירייה יתפטר לטובת נציג אגו"י.

גם הרב אהרנברג דן בתוקפו של הסכם רוטציה בין חברי כנסת במפלגה. שני חברים המייצגים שתי סיעות במפלגה עשו ביניהם הסכם רוטציה, אולם הראשון סירב לקיים את התחייבותו.

קיימות שתי בעיות הלכתיות בהסכמים אלו. בעיה אחת היא שמקנים כאן זכות שעדיין איננה, ודבר זה נקרא 'דבר שלא בא לעולם'. בעיה נוספת נקראת 'אסמכתא', שהיא התחייבות על תנאי, בלי כוונה לקיים, כי המתחייב מקווה שהתנאי לא יחול. בגלל שתי בעיות אלו, הסכם כזה צריך 'קניין' ולא מספיק הסכם כתוב.

אולם בעיות אלו אינן שייכות לענייננו מכמה סיבות, ולכן חייבים המתחייבים לקיים את התחייבותם:

1) בעניינים ציבוריים ישנה הלכה שכל דברי הקהל אינם צריכים קניין.

2) התחייבות בשכר על פעולה אף היא אינה צריכה קניין, שהרי שכירות פועל אינה צריכה קניין.

3) התחייבות על גופו של האדם אינה צריכה קניין.

4) כיוון שזו הדרך המקובלת שבה כותבים הסכם, יש להסכם תוקף מדין 'סיטומתא', שהוא קניין בדרך המקובלת על הסוחרים. יש חולקים, שהסכמים פוליטיים לפי החוק אינם ניתנים לאכיפה בבית המשפט, ולכן אין זה מנהג הסוחרים.

5) בהסכם הרוטציה זכה כל אחד במה שנקבע מראש, שהרי לא זכה ליותר ממה שקבעו מלכתחילה. נמצא שהמשרה שייכת לחברו. יש חולקים על סברה זו, כיוון שהציבור בחר באנשים מסוימים, אי אפשר לעשות הסכמים נגד הסכמת הציבור.

6) ברוטציה יש מעשה על פי אמירה של אחר, שחלה בה התחייבות בלי קניין, שהרי הצביעו על סמך זה. דבר זה דומה לדין 'לך ואבוא אחריך' או 'קנה סחורה ואשתתף עמך', וכדין ערב שאינו יכול לחזור בו.

7) כמו כן אי אפשר לחזור מהסכם כזה כאשר הוא בכתב.

8) הסכם רוטציה בתוך מפלגה חל אפילו כשהסיעה התפלגה מהמפלגה, אם לא היה תנאי בכך.

לכן:

א. ציבור חייב לקיים התחייבויות גם מבלי שנעשה עליהן קניין, גם משום שציבור דינו כבי"ד לכל ישראל, גם משום ששותפים אינם צריכים קניין, וכן משום תקנת הציבור שלא יבואו לידי קטטות ומריבות.

ב. הלכה זו חלה גם בדברים שאין הקניין חל בהם. לכן גם ב'אסמכתא' וב'דבר שלא בא לעולם' או שאין בו ממש, אין הציבור יכול לחזור בו.

ג. יחיד הפועל על דעת ציבור, דינו כציבור ואינו יכול לחזור בו.

אסור לפרנסי ציבור לטעון שההתחייבויות שלהם אינן מחייבות. דיבור והתחייבות בענייני ציבור, הם דברים שבקדושה אשר יש לשומרם ולקיימם במלוא הכוונה כלשונם וכרוחם, וחלילה לחללם.

------

הרב אבישי בן דוד- רב חוקר במרכז תורה ומדינה, ישתתף בכנס הלכה וחקיקה שיתקיים ב-31 בינואר ביד בנימין