דעה
ליברמן לא משקר, הוא פשוט בור

יו"ר ישראל ביתנו חשף טפח מהבורות העצומה המאפיינת אותו בכל הנוגע ליהדות, דתיים וחרדים. בפעם הבאה לא יזיקו קצת שיעורי בית.

חיים לב , כ"ג בטבת תש"פ

אביגדור ליברמן
אביגדור ליברמן
צילום: פלאש 90

יו"ר ישראל ביתנו ח"כ אביגדור ליברמן זימן את הכתבים הדתיים לשיחה לקראת הבחירות.

הכתבים שקיבלו את הזימון הבהול חגרו אבנטם, אפסנו קולמוסם ולמרות מזג האוויר הסוער הזדרזו לרדת למודיעין שם התקיים המפגש.

לא כל יום מבקש האיש שהפך ללשון המאזנים של המערכת הפוליטית לספר במה הוא מאמין ומדוע הוא עוצר את החיים של כולנו מזה שנה תמימה.

עם כניסתו התברר כי ליברמן הצטייד בשחקן חיזוק בדמות חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. הרושם היה שמדובר יהיה בתדריך מקיף שיעסוק בהרחבה בכל סוגיות החיים: במשנתו הפוליטית בין ימין לשמאל, בעמדותיו בענייני צבא וביטחון, ביחסי החוץ של ישראל, בתובנותיו הכלכליות, בשסעים החברתיים, בפערי המעמדות ובשאר הנושאים המרכיבים את החיים של כל אחד ואחת מבינינו.

הכתבים הדתיים מיהרו להתבדות. הדבר היחיד שעניין את ליברמן הוא לעסוק בבעיה החרדית. באיש החרדי. בצביונו. במנהיגיו. לאורך המפגש כולו הוא השתלח באורח החיים של האדם החרדי על כל היבטיו ודרש להנדסו מחדש באמצעות שינוי דרמטי בהגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הוא לא הסתפק בכך. לאורך המפגש הוא שוב ושוב ביקר בחריפות את הנהגת הציונות הדתית ורבניו שלדעתו הקצינו בענייני דת ומדינה והפכו לחרד"לים המשמשים לאורך השנה ככלי שרת בידי הפוליטיקאים החרדיים. ליברמן אצר לכתבים כי הוא מתגעגע לרב מרדכי אליהו לעומת בנו רבה של צפת הרב שמואל אליהו.

הכתבים שנכחו במפגש זעו באי נוחות על כיסאותיהם. קודם כל בשל הטעייתם: הם ביקשו לקבל סקירה פוליטית אודות משנת ישראל ביתנו וקיבלו גיגית של טינופת על שתי אוכלוסיות מרכזיות בישראל. כל ניסיונותיהם להסיטו מהנושא החרדי והדתי לעבר שאר הנושאים האקוטיים עלו בתוהו. למעט כמה אמירות שוליות שהצליחו בכח להוציא מפיו – המשיך ליברמן להיצמד לטקסטים הבוטים כמי שאחזו תזזית.

אבל בעיקר בשל הבורות שאפיינה את דבריו מול קהל שיודע ומאמין אחרת. אין דתי אחד בישראל שלא מכיר שניים-שלושה חרדים בסביבתו שעובדים למחייתם. אין הרבה דתיים בישראל המעונינים לפרק את הסטטוס קוו ולהפריד דת ממדינה לטובת "יהדות מחבקת" בגרסת אביגדור ליברמן. דתיים מאמינים בספר החוקים האורתודוכסי ואת סמליו ההיסטוריים הם מעונינים להשאיר במרחב הציבורי. כל פרשנות אחרת לגביהם היא פשוט שגויה.

אחד הקטעים המביכים של ליברמן הוא התרפקותו של ליברמן על הנהגת העבר של המפד"ל, זבולון המר המנוח והרב יצחק לוי. לטענתו, בעבר הנהגת הציונות הדתית היתה שפויה והיום הפכה לקיצונית.

רק שההיסטוריה מספרת את ההיפך הגמור. ב-1996 ביקש זבולון המר להפוך את הסטטוס קוו לחוק-יסוד ושר התחבורה דאז הרב יצחק לוי היה זה שקיבל לימים את ההחלטה לסגור לתנועה את כביש בר אילן בירושלים – עורק מרכזי בבירת ישראל - בשעות התפילה בשבת ואף סירב להכיר בקונסרבטיבים וברפורמים.

גם שאול יהלום ניסה לקדם תיקון בחוק שעות עבודה ומנוחה שאוסר הפעלת עסקים בשבת בעקבות לקונה בחוק שאפשרה פתיחת מפעל בשבת באחד הקיבוצים בישראל. הוא גם היה זה שאחראי על הכללת המסעדות בחוק המורה לסגור בתי תרבות ופנאי בליל תשעה באב.

ומה קורה היום? נפתלי בנט קידם חוק דתי אחד בכנסות האחרונות? איילת שקד? אפילו המפלגות החרדיות לא החמירו את הסטטוס קוו אלא ביקשו לבלום פרצות שנפערו בו לאורך השנים. מדינת תל אביב בשבת בוקר תעיד על כך.

בפעם הבאה שליברמן מכנס את הכתבים הדתיים טוב יהיה לו יעשה קצת שיעורי בית.