שנה לפטירת הרב וישליצקי
הרב אלישע אף פעם לא ויתר

הרב כיתת רגליו מקהילה לקהילה ומעיר לעיר, נע בין הצפון לדרום. לכל מקום הגיע במאור פנים, בענווה עצומה ובאהבה.

אלישמע סנדמן , כ"ה בטבת תש"פ

הרב וישליצקי בישיבת נוף הגליל
הרב וישליצקי בישיבת נוף הגליל
צילום: אלישמע סנדמן

אם נקח כמה ערים ונשאל אותן למי הרב אלישע וישליצקי היה הכי מחובר - כנראה שיהיה ביניהן ויכוח, כל אחת תטען שאליה היה הרב הכי מחובר.

הרב אלישע נתן לכל אדם ולכל קהילה תחושה של קרבה אמיתית. הרב האיר פנים לכולם, נהג להודות כל הזמן וגם להתנצל על כל דבר שעשה ולדעתו לא היה מדוייק ומתוזמן במאה אחוז.

הרב אלישע כיתת רגליו מקהילה לקהילה ומעיר לעיר, נע בין הצפון לדרום, בין המרכז אל ערי הפריפריה ושוב אל ערי הפריפריה. לכל מקום הגיע במאור פנים, בענווה עצומה ובאהבה. לא פלא שכולם הרגישו כ"כ קרובים.

כמה חודשים לפני פטירתו הגיע הרב להעביר רצף שיעורים בנצרת עילית, בשלושה מוקדים זה אחר זה. כבר במוקד הראשון ניכר היה על הרב שהנסיעה לא היתה פשוטה, הוא היה חלש מאד והיה קשה שלא להבחין בסבלו העצום.

המוקד השני ברצף השיעורים היה בישיבת ההסדר בעיר. יותר מעשר דקות לקח לרב להגיע מהחניה הצמודה לישיבה אל בית המדרש - במסירות הנפש האופיינית לו הלך הרב צעד אחר צעד, עוצר כל כמה רגעים ונאבק בסבל.

כשהגיע לבית המדרש בחולשה ובהתנשפות סימן מייד לתלמידים בצורה פשוטה שיתיישבו ולא יעמדו לכבודו, ובשפת גופו יכולנו לחוש את בריחתו האמיתית מכל כבוד. את השיעור הוא פתח בהתנצלות עמוקה על האיחור בהגעתו, גם כאן ראינו שהתנצלותו כ"כ כנה ואמיתית עד שהרגשנו לא נעים שראה בכלל צורך להתנצל, הרי שמחנו כ"כ על כל הזדמנות שהגיע אלינו.

כל מילה בשיעור נאמרה בקושי רב, אבל הרב אלישע לא מוותר על עוד תורה ועוד שיעור. השיעור היה קצר מאד ונגמר כעבור כעשרים דקות לא לפני שהרב התנצל על קיצור הדברים והסביר כי בנות המדרשה בעיר כבר מחכות לו ואינו יכול לעכב אותן.

ליווינו את הרב בהליכה איטית חזרה אל המונית, איתה ימשיך לנקודה הבאה והאחרונה בסבב השיעורים. הגוף חלש, אבל הרוח חזקה - צריך להעביר תורה גם לבנות העיר.

בביקורו הקודם בישיבה, כשיצאנו כמה חבר'ה לקראתו ללוותו מהמונית לבית המדרש שיתף אותנו הרב אלישע בסבל הנוראי והטיפולים הקשים שעובר בבית החולים בבקרים. מיד התנצל ראש הישיבה על הטרחה שנגרמה לו מהנסיעה הארוכה והשיעור, אך הרב אלישע השיב בצורה ברורה שהציפייה לנסיעה בצהרים לעוד מקום ללמוד בו תורה יחד עם האנשים המדהימים, המתיישבים האמיתיים, זה מה שמחייה אותו, זה מה שעוזר לו לעבור את הטיפולים.

הרב אלישע הצליח לגעת בלבבות של כל כך הרבה אנשים, בלי לבחון האם יש או אין כיפה על ראשם. "כשאני חושב על הרב אלישע עולה לי קודם כל המבט החם והקורן שפוגש אותך, אח"כ החיבוק החזק, חיבוק שכל הלב נמצא בתוכו", תאר יאיר רביב איש "מחנות העולים" באזכרה שנערכה בנצרת עילית חודש לאחר פטירת הרב, וסיפר על גישתו של הרב שהציג בפניהם: "מי שיש לו אמת פנימית ברורה והוא בטוח בה, אינו חושש מהמפגש עם אנשים מעמדות אחרות. מפגש כזה של אנשים בעלי אמת ברורה ימצא את הדרך לאמת משותפת ודרכים להתמודדות עם אתגרים ופערים".

ביום פטירתו של הרב אלישע נשתדל לקבל על עצמנו מעט ממידותיו הטהורות שכל כך נצרכות דווקא בתקופה זו.