מלחמה בלי פנים - ביקורת סרט

עם ויזואליה מרשימה, צילום מעולה ושחזור מדהים של התקופה, '1917' לגמרי מכניס את הצופה אל תוך אווירת האימים של מלחמת העולם הראשונה

הדר תאנה , כ"ו בטבת תש"פ

המלחמה הפחות מוכרת. 1917
המלחמה הפחות מוכרת. 1917
צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג

מאה שנה חלפו מאז מלחמת העולם הראשונה. בעולם שלנו קשה להבין את המושג "בשר תותחים", נערים שפשוט הולכים חשופים אל מול מכונות הירייה בלי מטרה ברורה. הנתון הבלתי ייאמן של כמעט שלושה מיליון חיילים מתים מצלצל באוזנינו כאילו לקוח מעולם אחר, מסרט רע.

לא הרבה סרטים נעשו על מלחמת העולם הראשונה, בטח שלא ביחס לטראומה הניצחת שהותירה, אבל סם מנדס, הבמאי של הסרט המשובח '1917', לקח על עצמו כפרויקט להאיר בעשייה קולנועית את אחת התקופות האפלות שידעה האנושות.

המצלמה בסרט '1917' מתמקדת באנקדוטה אחת קטנה ופשוטה מקו האש. שני חפ"שים בריטיים מקבלים פקודה לצאת אל השטח הפתוח, לעבור את שטח האש הגרמני ולהעביר ידיעה קטנה אך חשובה אל המפקד האנגלי שבצד השני. על פניו משימה ממש לא מורכבת, אבל בפועל מסוכנת להחריד. ידיעה שבימינו עוברת באבחת שדר אלחוטי כזה או אחר, נחשבה אז למוות כמעט ודאי.

את ההודעה עליהם להעביר בתוך 24 שעות שיקבעו את גורלם של 1,600 חיילים, ביניהם אח של אחד מהצמד, לשבט או לחסד. כך שני חיילים ברובים מכודנים עומדים לגלות שהצבא הגרמני נטש את עמדותיו, אבל הם לא יכולים לדעת האם זו נסיגה או מלכודת. החולדות שמטפסות על הגופות לא יכולות לספר להם. תילי החורבות והטנקים הנטושים גם הם לא עוזרים למתח הנוראי: האם יצוץ הצבא הגרמני ויתבצע לינץ' איום בשני החפ"שים, או שבאמת השטח נקי?

לא רק גופות וטנקים נטושים יש בסרט הזה – הוויזואליה כאן היא לא פחות ממדהימה. הצלחת ההפקה בשחזור הביצורים והשוחות, הקונסטרוקציה הייחודית (והבלתי יעילה) של מלחמת החפירות, גורמת לצופה הסטנדרטי להבין שיש פה רמה ביצועית באיכות אחרת. כמו שני החיילים שמגיעים בסרט לעמדת הביצורים הגרמנית ושואלים איך הם עשו את זה, ככה תוהה גם הצופה הממוצע לגבי הסרט, במיוחד לנוכח רמת העבודה והדיוק שנדרשת כאן.

אבל הנה הקוץ שבאליה: לאור ההישג המרשים בשחזור התקופה והאווירה, לא ברור למה לא חשבו על התסריט כמו שחשבו על הכפתורים במדי החיילים, למשל. שלא תבינו לא נכון, הסרט '1917' הוא אחד המעניינים שייצא לכם לראות – אבל בגלל הנושא המלחמתי. לא בגלל התסריט.

שני החיילים שמהווים את הלוז בעלילה – סקופילד ובלייק – נשארים אנונימיים לצופה, בחירה תמוהה לאור העובדה שמדובר דווקא בשני שחקנים אנונימיים לגמרי. נשאלת השאלה: למה לא נתנו לנו טעימות מהזהות של השניים הללו? נכון, הם הולכים יחד, מדברים, רצים ובורחים – אבל לא ברור מה הרקע שלהם, מה האופי הייחודי של כל אחד מהם (יש קווים כלליים אבל לא יותר מזה), ומה יש בהם מעבר לרצון להצליח במשימה.

מה שעושה סרט טוב לסרט מדהים הוא האתגר שבמיצוי כל אחד מהרכיבים עד למקסימום. גם תסריט טוב, גם בימוי טוב, גם הפקה טובה ועוד כמה גמים למיניהם. כאן יש אכזבה קלה מהתסריט, שהוא בוודאי רכיב משמעותי, והרגשה שהאפוס המלחמתי גבר על הסיפור האישי. בין כך ובין כך, '1917' הוא לא פחות מסרט מצוין שכדאי לרוץ ולראות.