עניין אישי והפעם עם אלחנן בן אורי

בן 32, נשוי לאיילת, אב לשלושה, תושב חריש. מאייר וקריקטוריסט

רבקי גולדפינגר , כ"ח בטבת תש"פ

אלחנן בן אורי
אלחנן בן אורי
צילום: אהוד אמיתון, TPS

התחלה/ לפני 32 שנים. נולד בפתח תקווה, רביעי מתוך שמונה אחים ואחיות.

גורודצקי/ כן, שם ילדותו היה בכלל גורודצקי, אך כשהתחתן החליט לשנות את שם משפחתו. הדבר נעשה בעצה אחת עם אביו. "רציתי שם משפחה עברי. התייעצתי גם עם אבא, וכשגילינו שבפרשת השבוע של החתונה מוזכר בצלאל בן אורי מיד התחברנו לשם".

אבא/ שמעון (61), עלה מצרפת כנער. במקצועו מהנדס ושימש מנהל פרויקטים ברפא"ל. "אבא לימד אותנו כילדים לקחת אחריות על החיים, ואם בחרנו במשהו - צריך להשקיע בו עד הסוף. הוא תמיד דאג ללימוד תורה ולחיים הרוחניים שלנו וללא ספק שימש דוגמה אישית".

אמא/ דונה (60), ילידת אלג'יריה, עלתה ארצה כנערה. "אמא מוכשרת מאוד. היא תופרת ורוקמת ויועצת זוגית ומשפחתית. רוב השנים הייתה עקרת בית. דמות נוכחת בחיים שלנו. משקיענית בהכול - בבית, במשפחה, בחינוך הילדים. היא השראה בשבילי לעיסוק באומנות, והיא זו שתמיד דחפה אותי לפתח את הכישרון שלי באומנות ובמוזיקה".

אש התורה/ בגיל שלוש עבר עם משפחתו לשנה צפונה למעלות. "אבא עשה הפסקה במרוץ החיים כדי ללמוד בישיבת מעלות. יש באבא את האש הזאת לנסות לנצל כל דקה אפשרית ללימוד תורה". בתום אותה שנה שבו לביתם בפתח תקווה.

יצירתי/ למד בבית ספר היסודי 'דרכי נועם' והיה חניך בסניף עזרא כפר גנים בעיר. "מגיל קטן התחלתי לבנות דגמי מטוסים ולאייר אותם. נהניתי לצייר, כנראה ששם הכול התחיל. בכיתה לא תמיד הייתי כל כך בעניינים, בעיקר עשיתי מה שבא לי".

מוזיקה לנשמה/ מגיל צעיר למד פסנתר. "כולם במשפחה שלנו למדו לנגן בפסנתר, היו שאהבו יותר והיו שפחות. למדתי לנגן גם בסקסופון בתזמורת בית הספר ובחליל צד עם מורה פרטית. בשבילי הנגינה היא לנשמה. לפעמים כשהיה כבד עליי הייתי לוקח כלי ומנגן. חליל הצד הלך איתי שנים לכל מקום".

מחובר/ בילדותו לקח חלק פעיל באירועים שהתחוללו במדינה. "אמא הייתה פעילה מאוד בארגון הפגנות נגד הסכמי אוסלו. כילד הייתי הולך איתה. היינו עומדים בצמתים, מכינים שלטים. זה היה מאוד חזק בבית. כנראה כל הקריקטורות שלי והחיבור לאקטואליה מגיעים מאותם ימים סוערים".

לחיפה/ בגיל עשר עבר עם משפחתו לחיפה כדי להתגורר בסמוך לרב הטכניון, הרב אליהו רחמים זייני. "אבא למד אצלו". כילד המעבר היה לא קל. "לקח לי זמן להתאקלם שם. זה היה שונה ממה שהכרתי עד אז. היו כיתות מעורבות, חברים חדשים, והייתי ילד ביישן ונמוך. בסך הכול מעבר דירה וכניסה לכיתה חדשה הם אתגר לא פשוט לילד".

תיכון/ למד בישיבה התיכונית יבנה חיפה. "הישיבה הייתה מבחינתי מקום להעביר בו את הזמן. במזל יש לי תעודת בגרות". אבל זכורים לו לטובה גם כמה מורים, "שהתייחסו ממש יפה, הסתכלו בעיניים והיוו דוגמה אישית, כמו המורה למתמטיקה שבמהלך שעת מבחן היה מוציא גמרא ולומד".

הגירוש/ בקיץ של סיום התיכון היה הגירוש מגוש קטיף. "חודש לפני הגירוש נסעתי לשם עם כמה חברים. היינו בגדיד עד הגירוש. אני זוכר את בית הכנסת המרוקאי במושב, שם ישבתי ולמדתי, מקווה לנס שיבוא. אבל הגירוש קרה והשפיע עליי מאוד חזק, גרם להתבגרות מהירה שלי".

הסדר/ למד בישיבת ההסדר אור וישועה בחיפה. "אבא היה ממקימי הישיבה, אז היה לי די ברור שאלך לשם. ואם בתיכון היה תמיד את השדר הזה שאני לא בסדר כי הייתי מבריז הרבה ולא לומד ברצינות, אז בישיבה פתאום התחלתי לפרוח, לעשות מה שאני אוהב. ללמוד ברצינות. למדתי גם כתיבת סת"ם. התחלתי לכתוב ולאייר כתובּות, לעשות ציורי קיר באזור. הייתי מצייר המון ולומד המון. זו הייתה תקופת הפריחה שלי".

לצבא/ בסוף שיעור ג' התגייס לחטיבת כפיר. "תקופה מעולה. היינו מחלקה מגוונת, היו שם חבר'ה אתיופים, עולים מצרפת, אנשים מכל הארץ. חלק גדול מהשירות נהניתי מהנופים המדהימים של דרום הר חברון".

מתחתן/ בתום השירות חזר לישיבה, ושמונה חודשים אחר כך הכיר את מי שלימים תהפוך לאשתו, איילת, במקור מקרני שומרון. אחרי חצי שנה הם נישאו.

החצי השני/ איילת (31). במקצועה מחנכת בחינוך המיוחד ולפני שלוש שנים עשתה הסבה והפכה לסטייליסטית ומעצבת תכשיטים. "בגלל ששנינו עצמאיים, במהלך היומיום אנחנו נמצאים המון ביחד וזה טוב לנו. איילת היא החצי השני שלי, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. היא הכול בשבילי".

הנחת/ שלושה. הבכור איתן-אלי בן שש, טליה בת ארבע וכרמל בת שנה וחצי. "החבורה הזאת היא הדבר הכי מתוק בעולם, אושר אינסופי. בשבילם אני חי".

סופר סת"ם/ כזוג צעיר קבעו את ביתם ברמת גן. "היינו בקהילה של ישיבת רמת גן. היה מאוד נחמד שם. לפרנסתי הייתי סופר סת"ם. במקביל, התחלתי לפרסם איורים שלי ברשתות החברתיות, לפעמים קריקטורות שמחוברות לאקטואליה אבל בעיקר איורים מחיי היומיום".

יוצא לדרך/ באותה תקופה זוג חברים, הדסה וחנן בן ארי, היו עורכי מגזין 'מקום בעולם' של עולם קטן. "הם הציעו לי לעשות שם קומיקס חודשי עם מתן צור ובהמשך גם במגזין 'הלל' שהדסה ערכה. אלו היו הניסיונות הראשונים שלי. התחלתי לאייר גם לעלון השבת 'באהבה ובאמונה' ולאט לאט פרסמתי בכל מיני במות. זו הייתה מבחינתי הגשמת חלום".

אוטודידקט/ "מאוד אהבתי את תחום האיור ורציתי להתמקצע, אבל כבחור ישיבה בתי ספר לאומנויות לא היו אופציה בשבילי. כשראיתי שהאיורים שלי תופסים החלטתי ללכת על זה בכל הכוח והתחלתי להתמקצע בכוחות עצמי. חקרתי באינטרנט, למדתי והתאמנתי. קיבלתי השראה מהרבה אומנים בינלאומיים ולאט לאט גיבשתי את הדרך המקצועית שלי".

קריקטורה/ "דרך להביע רעיונות ומסרים סאטיריים על ענייני השעה באופן יצירתי, מצחיק ומרגש. כלי מטורף בעיניי. כל יום אני מופתע מחדש עד כמה קריקטורה יכולה להשפיע ולעורר שיח. יש איור שלוקח לי רבע שעה ליצור, ויש כאלו שלוקחים לי גם יום שלם. עיקר העניין הוא למצוא את הרעיון ולדייק אותו. לפעמים לאורך כל היום אתה גולש באינטרנט, מעיין באתרי חדשות, מתייעץ עם אנשים - עד שהרעיון מתגבש. ואחר כך מגיע שלב הציור, שיבטא את המסר המדויק עד כמה שאפשר".

גאה/ יש קריקטורה שהוא גאה בה במיוחד ואפילו עוררה שיח בינלאומי: "אנשים עד היום זוכרים לי אותה. זה היה בעקבות הרצח של הקריקטוריסט בשבועון הסאטירי הצרפתי שארלי הבדו. איירתי בחור מוסלמי שנוגס בכדור הארץ ומה שנשאר מהביס יוצר צורה של סהר. זה הגיע גם לאתרים ברחבי העולם הערבי. הם תקפו אותי בכל הכוח והשמיצו את "הישראלי שפוגע ומזלזל באסלאם". למרות ההתקפות האמנתי שזו אמת שצריכה להיאמר והייתי לגמרי שלם עם הפרסום".

ספרים רבותיי/ כיום הוא קריקטוריסט ומאייר המתמחה בשלל תחומים: איור ספרים, איור לעיתונות, קומיקס, קליגרפיה ומגזרות נייר. בעל קריקטורה קבועה בעלון השבת 'שביעי'. "התחלתי לאייר סדרת ספרי ילדים של רחלי פליישון בהוצאת דני ספרים, ובהמשך עוד ספרים כמו 'הגדה בהפרעה' של מתן צור או 'פשוט להאמין' של משה רט בהוצאת ידיעות ספרים".

ציור בחיוך/ "איירתי גם לצורבא לילדים, התלמוד הישראלי, עיתון אותיות לילדים ועוד. כשאני מצייר לילדים קודם כול אני רוצה שהם יחייכו ויצחקו כי אני מאמין שהכי טוב להעביר מסר בצורה משעשעת וחדה. באיור ספרים אני כמובן מנסה לגעת במסר של הטקסט באופן הכי מדויק שאפשר. אצל מבוגרים אני משתדל כמה שיותר להעצים את המסר, לחדד אותו, כי בסוף זו היד שלי שמאיירת ומה שאני מעביר".

עובר מסע/ אייר את ספר הקומיקס לילדים 'המסע לאתיופיה' של הזוג יוסי ורותי טורצקי בהוצאת ידיעות ספרים. "חלמתי לעשות ספר קומיקס גדול, וכשהם פנו אליי והציגו לי את הרעיון תוך שנייה התחברתי לנושא וצללתי לתרבות העשירה של העדה. זה כל כך סיקרן אותי. עברתי מסע יחד איתם. וכן, יש לי את החלום להוציא ספר שאני גם אכתוב וגם אאייר. אני מאמין שיום אחד זה יקרה".

אם זה לא היה המסלול/ "נגרות. בלי ספק".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב/ קם ברבע לשבע לארגון ופיזור הילדים. מתפלל, לומד דף יומי עם הקפה בסלון וממשיך לעבודה בסטודיו בבית. "הילדים מגיעים אחר הצהריים, אבל הם יודעים שאבא עובד עד הערב. אני שותף מלא בהכנת ארוחות, מקלחות, סיפור לפני השינה עד ההרדמה המלאה. אני איש של לילה, אז החלק השני של היום שלי רק מתחיל בשעה שמונה וחצי כשאני ממשיך לעבוד. אני מכור לשקט הזה של הלילה". לרוב הולך לישון באחת וחצי אחר חצות.

פלייליסט/ "בעיקרון אין כמעט ז'אנר מוזיקלי שאני לא אוהב. החל מרוק עד ג'אז, בלוז, קאנטרי, מוזיקה ערבית וטורקית. לאחרונה חזרתי לשמוע שירים ישראליים. מסתבר שיש לנו המון אמנים מעולים. ברוך בורא ספוטיפיי".

שבת/ "דווקא בתור עצמאי, השבת היא ברכה עצומה. בלי זה הייתי הופך עבד ללקוחות שלי. זו הפסקה טוטאלית מכל התעסקות של חולין. 25 שעות של קודש, של משפחה ושל הסתכלות פנימה".

דמות מופת/ הרב דוד כהן, הרב הנזיר. "לפני כמה חודשים איירתי ספר ילדים על חייו ומאז הדמות שלו מרתקת אותי. בעיקר בנוגע לשאיפה לנבואה מתוך הסתכלות רחבה על העולם הזה והדור הזה".

מפחיד/ "להיכשל כלפי הסובבים אותי".

משאלה/ "אהבה ואחווה ושלום ורעות. אבל באמת, לא מפלסטיק".

כשאהיה גדול/ "מקווה לעסוק יותר ברצינות במוזיקה, להלחין יצירות מוזיקליות".

לתגובות: rivki@besheva.co.il