עמנואל מקרון
עמנואל מקרוןצילום: הדס פרוש, פלאש 90

ראש הממשלה זוכה לכבוד רב בעולם, ונהנה השבוע מארגון מופלא של בית הנשיא שהביא מנהיגים מכל רחבי העולם לפורום השואה הבינלאומי בישראל. נתניהו קיים פגישות עם נשיאים, ראשי ממשלות ומנהיגים נוספים. בניגוד למנטרה שאנחנו כולנו רגילים לשמוע לגבי איראן, הפעם נתניהו ניסה להשיג משהו שונה.

אירופה בדרך כלל מדברת בקול אחיד בכל הקשור למוסדותיה. ישראל, במאמץ דיפלומטי אדיר (שלמשרד החוץ ולשגרירים והנציגים ברחבי העולם יש חלק גדול מאוד בו), הצליחה להוציא מכמה ממדינות אירופה הצהרות שמערערות על העיסוק של בית הדין הבינלאומי בהאג בתביעות של הפלשתינים נגד ישראל. בפגישותיו השבוע נתניהו עסק בעיקר בזה. ענייני הלחץ על איראן כמובן עלו על השולחן, אבל את מרבית הדיונים ייחד נתניהו לנושא בית הדין.

ראש הממשלה מעוניין לראות כמה שיותר מנהיגים אירופים תומכים פומבית בטענה הישראלית שלבית הדין בהאג אין כל סמכות להתערב בסכסוך הישראלי-פלשתיני. הוא עצמו קיים כמה שיחות מקדימות עם מנהיגים, וזה הרווח המדיני שהוא מבקש להפיק בימים אלה. מבחינתו, אגב, יציאה של מדינות אירופיות בולטות נגד האג תהיה הישג מצוין, גם אם לא תשפיע בפועל על ההחלטה אם אכן יש סמכות לקיים חקירה על המתרחש אצל הפלשתינים בבית הדין, שעליה שוקדים כרגע הדיינים.

בישראל רוצים מאוד לשמוע את נשיא צרפת עמנואל מקרון ואת נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מצהירים הצהרות בנושא. עם פוטין המאזן בעייתי יותר, לאור העובדה שהבקשות לחנינת נעמה יששכר לא פחות חשובות ועולות בכל שיחה עם הרוסים.

עד כה רק גרמניה והונגריה הוציאו הודעות בנושא, גם הן לא נחרצות במיוחד. בירושלים יודעים שלחץ ממדינות שחברות בבית הדין יכול להביא לפסילת פתיחת החקירה. לא מעט מדינות חוששות שדיון בסוגיה הפלשתינית יביא לפוליטיזציה של בית הדין, שעד כה נמנע מכל זיהוי כזה, הגם שמעולם לא טיפל בזירה דומה לזירה הישראלית-פלשתינית.

נתניהו, אגב, יכול לרשום על שמו חלק מההישג של הבאת מנהיגי העולם לפורום השואה. אומנם בית הנשיא ארגן את האירוע, אבל העובדה שלכל כך הרבה מנהיגים חשוב להגיע לישראל ולומר אמירות בגנות האנטישמיות - משמעותה שבניגוד לטענות שראש הממשלה מדרדר את מצבה המדיני של ישראל, נראה שדווקא תקופתו היא זו שהכשירה את הגעתם של כל כך הרבה מנהיגים למען מטרה ישראלית-יהודית מובהקת ולא למטרות אחרות. רק נציין שהפעם האחרונה שמשלחת כה גדולה של מנהיגים נחתה פה הייתה בהלווייתו של הנשיא המנוח שמעון פרס.

זקוק לימין

אצל הפוליטיקאים הישראלים, הבטחות בחירות הן צ'ק שהוא לא תמיד סחיר. הרבה מאוד הבטחות שניתנו גם במהלך שתי מערכות הבחירות האחרונות נותרו על הקרח. לפני הסיבוב הקודם הבטיח ראש הממשלה בנימין נתניהו שאם ייבחר שוב יפעל להחלת ריבונות ישראל על שטח בקעת הירדן. הימין לא קנה את זה אז, מכל מיני סיבות. הכול היה נראה רחוק, תקופה של ממשלת מעבר שאין ביכולתה לעשות דברים משמעותיים יותר מדי ובעיקר חוסר רצון אמיתי של נתניהו לפעול בנושא.

בעת האחרונה, מהרגע שהוכרז על סבב בחירות שלישי, מסתובבים כמה גורמים בהתיישבות עם המחשבה כיצד לדחוף את נתניהו להחלת הריבונות, ובחיבור עם הצד הפוליטי להעמיד במבחן את מפלגות כחול לבן וישראל ביתנו, שמבחינתן הבקעה אמורה להיות חלק מהקונצנזוס. ההכרזה של היו"ר יולי אדלשטיין על כך שבשבוע הבא תתכנס מליאת הכנסת לדיון בנושא החסינות יצרה בעצם את התשתית שיכולה להפוך את ההחלטה הבלתי ממומשת לצעד מעשי, שהרי אם כבר דנים בחסינות למה שלא לדון בריבונות.

גורמים בכירים בהתיישבות ובימין מספרים לנו שמדובר בעת רצון יוצאת דופן. נתניהו נמצא במצב פוליטי שבו הוא זקוק לפוליטיקאים מימין יותר משהם זקוקים לו, בשל ענייני החסינות. בנוסף לכך, מליאת הכנסת שלא התכנסה כבר זמן רב - תכונס. כמעט כל התנאים בשלים. יש חוות דעת משפטיות שתומכות במהלך החלת הריבונות, יש לובי גדול ויש גם הסכמה ציבורית רחבה.

השר סמוטריץ' כבר הציג בפני נתניהו חוות דעת משפטית שקבעה שכלל לא נדרשת חקיקה בנושא, אלא מספיקה החלטת ממשלה. אם רוצים ליצור מצב שבו אין לזות שפתיים בגלל שמדובר בממשלת מעבר, אפשר ללכת לכנסת ביום שלישי ולאשר את החלטת הממשלה גם שם - כשחברי כחול לבן עומדים למבחן, ולא פחות מהם אביגדור ליברמן שטוען שהוא עדיין איש ימין. ליברמן כבר ניפק כמה התבטאויות בנושא הריבונות. עכשיו ייבדק מה היחס בין מילים למעשים.

השאלה המרכזית, אם כן, היא שאלת האומץ - בעיקר של נתניהו. מצד אחד, החלטה כזאת תשרת היטב הן את קמפיין הבחירות שלו והן את הניסיונות למזער את נזקי דיוני החסינות. מצד שני, נתניהו מהסס. השבוע הוא קיבל איתותים חריפים מאוד מאירופה ומהאו"ם, שהבהירו שצעד כזה יגרור משבר. רגע אחרי שאירח את כל מנהיגי העולם בירושלים, לא בטוח שהוא מוכן להיכנס לפינה הזאת.

נתניהו של הימים הללו מחפש בעיקר את התועלות בין הפוליטי למשפטי. אין טבעי מכך שהליכוד יבצע סיפוח של בקעת הירדן, ובעצם גם יקיים הבטחת בחירות. הוא מאותגר מאוד מימין, ונפתלי בנט, יו"ר ימינה, מנסה ללחוץ אותו לכיוון הזה בעוד הוא מוביל מהלכים משלו במשרד הביטחון בנושאים אחרים. כך הוא מוכיח שהוא גם ימין, וגם חושף כביכול את מפלגת כחול לבן כמי שלא באמת מעוניינת בריבונות בבקעה. גם בצד המשפטי נתניהו יכול להפיק עוד אוויר לנשימה בקרבות החסינות, למרות שנראה שהוא יתקשה מאוד לחמוק מהם לאורך זמן.

השאלה היא רק מי ימצמץ ראשון. כחול לבן מפולגת בינה לבין עצמה בסוגיה. ברור שצבי האוזר ויועז הנדל רוצים ריבונות בבקעה. ברור שיעל גרמן ועופר שלח רוצים זאת רק במסגרת מהלך רחב יותר ומתואם יותר מבחינה בינלאומית. אצל נתניהו יש הסכמה רחבה בליכוד, אבל המנהיג עצמו מהסס.

בשתי המערכות הקודמות הלחצים שהופעלו על נתניהו מימין בתקופה הקרובה לבחירות סייעו למהלכים שחלקם קרו מאחורי הקלעים. האם גם הפעם זה יעבוד? בשבוע הבא נדע האם הימין ניצל עוד הזדמנות היסטורית, או שנתניהו הצליח למסמס אותה.

צעד למיזוג

המהלך שעשה השבוע יו"ר הבית היהודי, השר הרב רפי פרץ, היה מבריק ונכון. במצב הנוכחי שב ואל תעשה היה מותיר את המפלגה במבוכה קשה שספק אם הייתה קמה ממנה. ההצהרה על מועד לפריימריז אחרי הסיבוב הנוכחי של הבחירות קודם כול חסמה את ההתנגדות שכבר החלה לקרום עור וגידים בתוך מפלגתו ודי התמוססה. אומנם היריבים מבית עדיין לא נרגעו, אבל הרב פרץ קנה לו שקט לתקופת מה. אפילו מול ח"כ מוטי יוגב, אולי אחד המבקרים הגדולים ביותר של הרב פרץ ומי שהודיע שיפרוש מהרשימה, הושגה התקדמות והוא הודיע שייתכן שיישאר בה, למרות שמקומו אינו ריאלי.

באופן אמיתי רצו בבית היהודי לאותת בכך גם לאיחוד הלאומי על מיזוג ועל חיבורים עתידיים. ראוי לציין שבאיחוד הלאומי לא הגיבו כלל למהלך, וגם לא התייחסו לשרבוב הקריאה ליו"ר בצלאל סמוטריץ' להשתתף בפריימריז של הבית היהודי לכשיתקיימו.

בשבוע שעבר התעכבנו כאן על הטעויות של מפלגות הציונות הדתית בדרך לסיבוב ג' של הבחירות. אומנם בסופו של דבר התקבלה רשימה טובה מאוד, עם הרבה בשורות, אבל הדרך המאיסה על רבים את הפוליטיקה הציונית-דתית. אם מדינת ישראל תיגרר לסיבוב ד', הפוליטיקאים יצטרכו להתבגר ולהתגבר. הרב פרץ יזם פריימריז, אבל הוא יצטרך לקבל את תוצאותיהן, גם אם לא בטוח שייטיבו עמו. בצלאל סמוטריץ' שדיבר על חשיבות המיזוג יצטרך לקדם אותו עד אז, ונפתלי בנט ואיילת שקד יצטרכו להוכיח שבעיות הליבה של הציונות הדתית מעניינות אותם לא רק ברמת הידע אלא גם ברמת המעשה.

אם תושג הכרעה בסיבוב הנוכחי של הבחירות, כפי שכולנו מקווים, לציונות הדתית יהיה פרק זמן משמעותי יותר להחליט על דרכה העתידית. הנכון ביותר יהיה ליצור גוף תואם מפלגת ימינה שיכול לפנות לכל גוני הציונות הדתית ולמקסם את מאגר המנדטים הדו-ספרתי של הציבור, אחרי הפחתה של המצביעים המסורתיים לליכוד.

הרב פרץ נתן את איתות הפתיחה, וצריך לפרגן לו על כך. עכשיו צריכות כל המפלגות קודם כול להתעסק בהצלחת ימינה בבחירות, ואם אפשר במקביל, במיוחד בבית היהודי ובאיחוד הלאומי, לפעול בנושא המיזוג. אומנם אף פעם לא מאוחר, אבל נראה שהציבור בשל היום יותר מתמיד לקבל מיזוג כזה ולהכיר ביתרונותיו.

לתגובות: [email protected]