שני המתמודדים לראשות הממשלה מתחרים ביניהם מי יכריז מהר ויותר ובאופן נחרץ יותר על סיפוח בקעת הירדן או במילים אחרות: ראש הממשלה רוצה להעביר חוק-בזק לסיפוח הבקעה – יש יאמרו מסיבות פוליטיות; ואילו הבנימין השני, ח"כ גנץ טוען שיעשה זאת במסגרת תיאום עם הקהילייה הבינלאומית – כאילו מישהו מאוהבי ציון שם יסכים לכך.
אולם ההיסטוריה מלמדת אותנו כי הראשון שסיפח את בקעת הירדן יחד עם כל יהודה ושומרון היה המלך עבדאללה הראשון.
ערב מלחמת העצמאות עוד נעשה ניסיון למנוע את המלחמה באמצעות שיחה חשאית בין המלך לגולדה מאירסון (לימים גולדה מאיר). אולם כששיחות אלה נכשלו פשטו כוחות הליגיון הירדני, בסיוע עיראקי וכבשו את יהודה ושומרון. בסוף שנת 1948 החלו התהליכים ובשנת 1950 סופחו באופן סופי שטחי יהודה ושומרון (כולל ירושלים המזרחית) למרותו של המלך עבדאללה – שאף כינה את עצמו מלך פלסטין. הסיפוח נעשה בעידודם של תושביה הערבים של האיזור אשר אף זכו לאזרחות ירדנית.
הייתה זו הכרזה חד צדדית שלא זכתה לגינוי מטעם הקהילה הבינלאומית, וההכרה בשטחים אלה כשטחה של ממלכת ירדן הייתה רק של בריטניה, עיראק ופקיסטן.
מה שעשה המלך למעשה היה כיבוש לא חוקי של שטחים שיועדו על ידי הקהילייה הבינלאומית למדינה היהודית, שטרם ידעו עוד את שמה. כתב המנדט משנת 1922 מסמיך את בריטניה לשלוט בשטחים הללו לצורך הקמתו של הבית הלאומי לעם היהודי. מדובר בהחלטה משפטית קובעת של חבר הלאומים. עיסוק נוסף של הקהיליה הבינלאומית בשטח זה היתה בשנת 1945 במגילת האומות המאוחדות, סעיף 80 של פרק 12 – על מסמך זה חתמו כל המדינות החברות בארגון ב-26 ביוני 1945. סעיף זה מסתמך כאמור על כתב המנדט של 1922.
עם זאת, 5 שנים לאחר מכן, סופח השטח לשלטונה של המשפחה ההאשמית בירדן ללא כל גינוי מטעם האו"ם. בשנת 1967 ניסה ללא הצלחה נכדו של המלך עבדאללה, המלך חוסיין לכבוש שטחים נוספים מהגדה המערבית (الضـّفـّة الغربيـّة, כך הירדנים קראו לכלל שטחי ארץ ישראל ממערב לירדן, לא רק ליהודה ושומרון). כישלונו זה גרם לאבדן השטחים המסופחים למדינת ישראל. ב-31 ביולי 1988 הכריזה ירדן על "ניתוק הזיקה" (فك الارتباط) בין ירדן לשטחי יהודה ושומרון. בכך שוב פעל בניגוד לחוקים הבינלאומיים כשביטל את אזרחותם הירדנית של תושביה הערבים של יהודה ושומרון.
כעת, כאשר ישראל מצהירה, מסיבותיה שלה, על הכוונה "לספח" את שטחי בקעת הירדן. מדובר בטעות מיסודה שהרי לא ניתן לספח מה ששלך על פי החוק הבינלאומי. מדינת ישראל יכלה לספח את חצי האי סיני במהלך 12 השנים בהם שלטה בו. ישראל יכלה לספח את דרום לבנון. אולם בכל הנוגע לבקעת הירדן – הרי שמדובר על "החלת החוק הישראלי" על השטח ולא "סיפוח" – שהוא צעד שאינו חוקי על פי החוק הבינלאומי.
נכון להיום, 90% משטחי בקעת הירדן מוכרזים כשטחי C – שהינם אזורים בשליטה ישראלית מלאה ובעלי רוב יהודי מוצק על זה הפלסטיני. התושבים, יהודים ופלסטינים כאחד הינם תחת פיקוחו של משרד הביטחון בראשות השר נפתלי בנט. החלת החוק הישראלי למעשה ישפר את מצבם כאשר יהיו אלה תחת שלטונה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. הפלסטינים הגרים בבקעת הירדן יכולים לזכות בתושבות ישראלית כמו תושבי מזרח ירושלים או אפילו תעודת זהות כחולה שבאמצעותה יוכלו לבחור ולהיבחר לכנסת ישראל.
אם רווחתם של התושבים מניעה את פעולותיהם של חברי הכנסת שלנו, אזי החלת החוק הישראלי תסייע להם לקבל תנאים טובים יותר מאשר הם מקבלים היום.
לשמע קריאות מממלכת ירדן שטוענים כי "החלטה על 'סיפוח' בקעת הירדן ישים סוף להסכם השלום הישראלי-ירדני" אפשר להזכיר להם שלושה דברים:
(1) הסכם השלום בין הצדדים הוא אינטרס ירדני יותר מאשר הוא ישראלי. האם בשל "כבודם האבוד של הפלסטינים" יוותר מלך ירדן על אספקה סדירה של מים לפיסת המדבר שלו, האם יוותר על שימוש בקו האווירי של ישראל לטיסות סדירות של מטוסים ירדנים למערב, יוותר על אספקה של גז, והכי חשוב: האם יוותר על השמירה על כסאו המתנדנד.
(2) החלטתה של המשפחה המלכותית לנתק את הזיקה בינה לבין "הגדה המערבית" הינה סופית ולכן אין היא יכולה לטעון למעמד כלשהו בבקעת הירדן, במזרח ירושלים או בכל איזור אחר.
(3) ירדן צריכה להבין שלהחלטתה החד-צדדית להעביר לידיה בחזרה את מובלעת צופר ונהריים – שנובעת ממלחמת אגו ותו לא, יש השלכות. ההשלכות מבחינתה הינן סמיליות בלבד ונוגעות למעמדה הגיאו-פוליטי באיזור בלבד.
ביום שמדינת ישראל ומנהיגיה יבינו כי השליטה בשטחים אינה מנוגדת לחוק הבינלאומי אלא כפופה לו – יהיה עתידו אשר יהיה, כי ההכרזה על "סיפוח" בטעות יסודה, וכי אל לה לחשוש מהכרזות חסרות שחר של שכנתינו ממזרח – רק אז יוכלו לכונן מדינה מוצלחת ואולי אף להשיג שלום איזורי – משום ששלום אמיתי במזרח התיכון – עושים עם החזק כפי שנכתב בקוראן: "אל תרפינה ידיכם ואל תושיטו יד לשלום - כשידכם על העליונה" (فَلَا تَهِنُوا وَتَدْعُوا إِلَى السَّلْمِ وَأَنْتُمُ الْأَعْلَوْنَ).