יאיר יעקבי
יאיר יעקביצילום: שלומי יוסף

מי מכם שבקי בהיסטוריה בוודאי יודע שבתקופת ימי הביניים לא היו קיימות מסגרות לילדים. אף ילד רומאי לא נשלח לממ"ד טרויה, ושום תינוק בבלי לא בילה את רוב יומו במעון רקפת על שם המטפלת חרצית אלמליח תבדל"א. הסיבות לכך הן רבות, אך העיקרית שבהן היא תוחלת החיים הקצרה שלא אפשרה לאנשים לבזבז את חלק הארי של חייהם במוסדות, כך שעם יציאתם מהרחם היו הצאצאים הרכים יוצאים לטרוף את העולם כדי להספיק כמה שיותר לפני בר המצווה, הלוא הוא משבר אמצע החיים.

אבל בזכות הרפואה המודרנית, ואספקה בלתי נדלית של סייעתא דשמיא, תוחלת החיים הלכה והתארכה לה, וכדי למלא את הזמן שהתפנה הוחלט להקים מסגרות שבהן ניתן יהיה להכשיר את הזאטוטים לקראת חייהם הבוגרים והארוכים. וכך הגענו לימינו אנו, ולאחד הטקסים המוקדמים ביותר שהעוללים עוברים במסגרת הראשונה שלהם, הלוא הוא "אבא ואמא של שבת", טקס שאמור להכין אותם לתקופה שבה הם עצמם יהיו אבא ואמא של שבת.

ובכן, לא מיניה ולא מקצתיה.

לצערי, טקס אבא ואמא של שבת לא מכין את הילדים לעולם האמיתי בכהוא זה.

ראשית כול, הפרוצדורה של מציאת "בן זוג של שבת" הרבה יותר קשה במציאות מאשר בגן. מאות בחורות עברו לפניי כבנות מרון עד שמצאתי את האחת שתיאות להיות אמא של שבת שלי. איפה הייתה הגננת ניצה אז, הא?

ההתארגנות לסעודת שבת גם היא הרבה יותר מסובכת במציאות מאשר בגן. אם הכוונה היא להכין ילד להיות אבא של שבת, תעמידו אותו במטבח בגן ותנו לו לשטוף את אותם כלים שלוש פעמים באותו אחר צהריים, ואז תדברו איתי על הכנה לחיים.

אם אתם באמת רוצים לתת לילד טעימה מלהיות אבא של שבת, תנו לו לנסוע ליוחננוף ביום שישי ב-12 בצהריים כי אמא של שבת החליטה שהיא חייבת דלורית בשביל המרק. על הדרך תלמדו אותו גם מה זה דלורית, כי מה שהוא הביא בפעם הקודמת היה שומר.

אולם כל זה מחוויר לעומת האבולוציה החדשה של הטקס. בני השני, הלוא הוא הסנדוויץ', חזר לו מהגן ביום שישי שעבר עם כתר אבא של שבת, חיוך מרוח אלי-פנים ותיק חשוד למראה על הגב. "מה יש בתיק?", שאלתי אותו. "זה גמליאל", הוא ענה, ולי לא נותר אלא לקוות שגמליאל המדובר הוא איזה צב מחמד, ולא חבר מהגן שלא בא לבן שלי טוב בעין.

ובאמת, כשנכנסנו הביתה הילד שלף מהתיק את גמליאל, בובה בגודל טבעי עם מבט מזוגג. "מה טיבו של גמליאל זה?", שאלתי את בני, שלא הבין מה אני רוצה. "מה הקטע של הבובה?", שיניתי דיאלקט. "כל אבא של שבת מקבל את גמליאל לשבת, וכל אמא מקבל את שפרה", הוא הסביר.

מה המטרה של האימוץ החד יומי הזה? אל תשאלו אותי. מה שברור היה זה שהילד מצפה שתעבור על גמליאל שבת חווייתית שאת מעלליה הוא יוכל לחלוק עם שפרה בראשון, בזמן שהם תחובים יחד בארון בגן. המחשבה הראשונית שלי הייתה להתעלם מגמליאל הצמרירי, ולהתרכז בילדי הבשר שיש לי בבית ודורשים את מירב תשומת ליבי, ואיזו צרחה בריאה מדי פעם. אבל אז הסנדוויץ' הושיט לי קלסר חשוד שמונח היה בתיק יחד עם רבן גמליאל.

הקלסר, יימח שמו, הכיל ארכיון של כל השבתות שעברו על גמליאל הנ"ל, כפי שתועדו על ידי הורי הגן שזכו לבלות שבת בצל שכינתו. כמה שקרים הופיעו בקלסר הזה, רבותיי, שלא תדעו. "שמחנו מאוד לבלות שבת במחיצת גמליאל המתוק", פתחה אחת האמהות, כאילו אירחה לשבת את אל"מ מתן כהנא, "יואל לקח את גמליאל איתו לתפילה, והכיר אותו לחברים מבית הכנסת ששיחקו איתו והתפללו איתו בתפילת הילדים. גמליאל ישב איתנו בשולחן השבת, שר איתנו מזמורים ואפילו עזר לפנות כלים! נשמח לארח אותו שוב בעתיד, משפחת ברייטוף".

כל הקלסר היה מלא בהאדרה חסרת בסיס של סחבת הבד גמליאל, שכמו מועמד שמאל לראשות הממשלה קנה לו אוהדים רבים בעזרת שתיקה איתנה ודעות אמביוולנטיות לגבי כל תחומי החיים.

"יש פה תחרות סמויה בין ההורים", עדכנה אותי אשתי שקלטה את גמליאל הזה מקילומטרים, "צריך לעשות עם הגמליאל הזה דברים בשבת כדי שנוכל לעוף עליו בקלסר".

"בואי נדחוף אותו לסל הכביסה", הצעתי בסיעור מוחות ראשוני, "הוא יחזור משם עם סיפורים מכאן ועד הודעה חדשה, שפרה לא תאמין". אשתי לא התחברה לכיוון. מצד שני גם לחוות איתו חוויות יותר מתונות לא הייתה באמת אופציה, כי גמליאל הזה כבר ראה הכול בימי חלדו, כפי שמבואר היה בדברי ימיו, הלוא הוא קלסר השקרים.

"עם נבר תיתבר", אמרתי לאשתי לבסוף.

"עם אשתך דבר עברית", היא החזירה. אבל אני פשוט חטפתי את הקלסר והתחלתי לכתוב:

"כולנו התרגשנו מאוד כששמענו שגמליאל יבלה איתנו את השבת. יאיר התרגש במיוחד כי אח שלו היה עם אבא של גמליאל באותו טנק בצוק איתן. לארוחת הערב גמליאל הכין את הרקוט קרומפלי המפורסם שלו, והתעקש לשיר את כל הסולואים בפיוט 'בתי צאי מבית כלא'. למחרת גמליאל התעורר בשש בבוקר כדי להספיק לטבול לפני התפילה, ואז ביקש לעלות מוסף כי יש יארצייט לסבא שלו שהיה בובת גרב שברחה מאירופה ערב עליית המפלגה הנאצית לשלטון.

אחרי תפילת ילדים, במקום סוכריות גמליאל חילק לילדים דפים של נחמה ליבוביץ' על הפרשה, והמליץ למלא אותם במוצאי השבת ולשלוח אליו לבדיקה. בצהריים גמליאל נשאר ער ושיחק בבובות, מה שהעיף לכולנו את הראש בחינת 'צבת בצבת עשויה'. בקיצור, הייתה שבת נהדרת ונשמח לביקור נוסף שלו בקרוב.

נ"ב: גמליאל סיפר שאבא ברייטוף לא התעורר למנחה של שבת".

הכנסתי את הקלסר חזרה לתיק, ותחבתי פנימה את גמליאל על ראשו ועל כרעיו.

יומיים לאחר מכן אבא ברייטוף בכבודו ובעצמו ניגש אליי בשעת האיסופים. "שמעתי שעברה על גמליאל חתיכת שבת...", הוא אמר. "כן, אתה מכיר את גמליאל", החזרתי, "טורף את החיים".

העברנו כמה רגעים מביכים בשתיקה יחד, ואז חיוך התפשט על פניו של אבא ברייטוף האהוב והוא טפח לי על השכם כאח. "אז גם אתם לא הוצאתם אותו מהתיק כל השבת, הא?".

[email protected]