עניין אישי והפעם עם קרול נוריאל

בת 45, גרה במודיעין. נשואה ואמא לשלושה. מנכ"לית הליגה נגד השמצה בישראל

שילה פריד , ז' בשבט תש"פ

קרול נוריאל
קרול נוריאל
צילום: דוד הוכברג

התחלה/ ירושלים, נולדה להורים יוצאי מרוקו. "כמו בבית של עולים, לא דיברנו עברית. גרנו ברחוב שטרן בבירה, מקום במצב סוציו-אקונומי נמוך. בבית היה חינוך לערכים שעמד מעל הכול". כשהייתה בת עשר עברו לגבעת זאב.

אבא/ יהודה דהן, יליד רבת שבמרוקו. עלה לארץ בגיל 23 ורוב שנותיו עבד בבנק דיסקונט. "הוא האיש הכי אופטימי שאי פעם ראיתי. מאז שנולדתי כאילו הלביש לי משקפיים ורודים על העיניים, וכך אני מסתכלת לראות את העולם. ציוני, אוהב בכל ליבו את הארץ והעם".

אמא/ הלן דהן. "את רוב שנותיה הבוגרות אמא העבירה בצרפת, שאליה היגרה ממרוקו. משם עלתה לארץ לבדה וכאן הכירה את אבא. השילוב ביניהם מושלם. אמא התחנכה על ערכי הרפובליקה הצרפתית הליברלית. שניהם כמו עיוורי צבעים, מקבלים ואוהבים כל אדם בלי להסתכל על מגזר, צבע או גזע". בארץ עבדה בבנק כללי לישראל (יובנק לשעבר, כיום חלק מהבינלאומי).

בת העולים/ "כשהגעתי לגן ידעתי צרפתית וערבית-מרוקאית מהבית, אבל לא דיברתי בכלל עברית. ילדים לומדים בקלות, וגישרתי על הפער הזה די מהר. בילדותי הפער הזה נטע בי תחושה של חוסר שייכות, ומאז יש בי הבנה ורגישות למי שמרגיש זר".

כאן כדי להישאר/ "כשהייתי בכיתה י"א היה פחד גדול בגלל מלחמת המפרץ ואמרתי פעם 'אם רק הייתי חיה במקום אחר שבו אין טילים והפצצות'. אבא שמע אותי ואמר לי 'עלינו לארץ שכל כך חלמנו וקיווינו להגיע אליה לא כדי לעבור למקום אחר'. זה היה שיעור משמעותי בשביל".

אומרת הכול/ בבית הספר היסודי למדה ברמת שרת בירושלים, וכשעברה עם משפחתה דירה המשיכה בממלכתי גבעת זאב. "הייתי תלמידה טובה, ויש לומר שגם דעתנית מאוד. הייתי אומרת כל מה שהיה לי להגיד, גם אם זה הרגיז. היום כאמא לילדים אני מבינה כמה זה יכול לאתגר".

פעילה חברתית/ בשנות בית הספר היסודי החלה ללמד בהתנדבות מוזיקה לילדים עם תסמונת דאון. "זו הייתה תקופה מספקת וטובה. יחד עם מורה נוספת נתנו מעצמנו מכל הלב. ההתנדבות זכורה לי בגלל אירוע מאוד מצער בסופה. בסיום אחד השיעורים תלמידה נפטרה ממום בלב".

שייכת/ אחרי שנות בית הספר היסודי עברה ללמוד בתיכון בויאר בירושלים. "הרגשתי שייכות למקום ולחברים, הייתה אווירה טובה. למדתי ערבית בהמשך לידע בערבית מרוקאית שהיה לי מהבית. המשכתי גם שם להתנדב ועסקתי בחונכות לילדים עם אוטיזם, דבר שמואד אהבתי לעשות".

גאווה/ עם סיום התיכון התגייסה למודיעין ושרתה ביחידת 8200 היוקרתית. "אהבתי להיות בצבא. להוריי הייתה גאווה גדולה לראות אותי מגיעה הביתה לבושה במדים. אפילו המשכתי קצת בקבע אחרי השירות הסדיר".

דוברת ערבית/ "השתמשתי בשירות הצבאי בערבית שלמדתי בבית הספר, אך מעבר לכך בידע שהיה לי מהבית על התרבות הערבית. אחד הדברים המשמעותיים בתחום הזה הוא היכרות עם החיים הערביים, דבר שאף פעם לא היה זר בבית שגדלתי בו".

יוצרת קשרים/ עם שחרורה מצה"ל החלה ללמוד ספרות ערבית עם התמחות בערבית קלאסית באוניברסיטה העברית. במהלך הלימודים עבדה כמה חודשים כעוזרת סמנכ"ל תקשורת במשרד החוץ. "זו הייתה תקופה קצרה אבל מאוד משמעותית, יצרתי בה קשרים שמשמשים אותי עד היום".

עולה ליגה/ בסיום לימודיה, ואחרי שחזרה מטיול בדרום אמריקה, החלה לעבוד בליגה נגד השמצה. "שמעתי שמחפשים דוברת ערבית בשביל מחקרים בנושא אנטישמיות בעולם הערבי. התחלתי לעבוד שם, והמקום הפך בשבילי לבית כבר 18 שנה. היום הוא גם בית מדרש לערכים".

החצי השני/ בגיל 28 הכירה את עמיר נוריאל, כיום סגן בכיר למנהל אגף המחשוב בבנק יהב. "פגשתי אותו בחתונה של חברה שאני שידכתי, וכך קיבלתי גמול מלא על השידוך. הבעל הכי תומך ומכיל בעולם, שותף לעשייה שלי. שנינו עוסקים בניהול, כך שאנחנו מהווים לפעמים גוף ייעוץ ניהולי זה לזה".

הנחת/ שלושה. רומי, בת 15. מתן, בן 13 וחצי ואביעד בן 10 וחצי. "ילדים טובים, ערכיים ומקסימים, בעלי עניין רב באקטואליה ושותפות בשיח החברתי והפוליטי בישראל. את מתן ילדתי בשבוע 28 במשקל 960 גרם. הוא היה בטיפול נמרץ לפגים ואחר כך בפגייה. רק אחרי חודשיים הוא שוחרר מבית החולים והיום הוא ילד מקסים ומתוק".

אנטישמיות בערבית/ בהמשך עבודתה בליגה נגד השמצה הקימה מחלקה למעקב אחר תקשורת בעולם הערבי. "אנטישמיות באה לידי ביטוי במדינות ערב בעיקר במקומות שבהם התקשורת נשלטת בידי הממשל. בשנים האחרונות, מאז האביב הערבי, התופעות האלה התכנסו ופחות מופיעות כלפי חוץ, אבל הן מתפרצות כאשר יש מתח בין עזה לישראל או מקרים דומים".

המנכ"לית/ בשנת 2015 התחלף מנכ"ל הליגה בעולם, ואיתו גם מונתה היא למנכ"לית בישראל. "גיבשנו יחד חזון לארגון. הבאנו תוכנית שמדברת על יותר נראות בישראל והגברת הקשר בין הפעילות העולמית לציבור כאן יחד עם קידום לכידות חברתית ומאבק בהקצנה".

נאבקים באנטישמיות/ "בעבודתנו בעולם אנחנו עוקבים אחרי אירועים אנטישמיים ושיעור עמדות אנטישמיות. אלו שני דברים שונים. אירועים הם תקיפות או פגיעות ביהודים ופשעי שנאה על רקע אנטישמי. עמדות הן הדעות שיש בליבם ובראשיהם של אנשים בעולם, והן נמדדות לפי שאלונים וסקרי עומק".

מגמה עולמית/ "את הסקר שקיימנו בקרב 22 מדינות באירופה עשינו ב-2014 ברמה עולמית עם נתונים מ-102 מדינות וישויות. כבר אז גילינו שאחד מתוך ארבעה אנשים בעולם אוחז בעמדות אנטישמיות. זה נתון קשה במיוחד כשלצידו עלייה באירועים האנטישמיים בעולם, שלצערנו מתחזקים בכמותם ובעוצמתם".

מילים הופכות למעשים/ "היום פשעי שנאה נגד יהודים נפוצים יותר. אפילו התפיסה המקובלת שארצות הברית היא מקום בטוח שמקבל יהודים נסדקת. אחרי הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג ראינו עוד שורה של תקיפות בקהילות יהודיות ברחבי אמריקה. בהרבה מקרים כאלה, כשבודקים ברשתות החברתיות מגלים אמירות אנטישמיות של התוקפים כמו 'היהודים השתלטו על אמריקה' וכדומה. זה מלמד שמילים הופכות למעשים ואפשר למגר את התופעות האלה עוד בשלבים מוקדמים".

אחד מארבעה/ בסקר האחרון שגיבשה הליגה נמצא כי אחד מכל ארבעה אנשים באירופה אוחז בסטריאוטיפים אנטישמיים נגד יהודים. "כשאנשים מגבשים סטריאוטיפ נגד בני עם מסוים, דת או גזע, זה דבר שהופך למילים ומאוחר יותר גם למעשים. אנחנו מנסים לעקור את התופעה מראש עוד לפני שיש לה השלכות בפועל".

יוצרים שינוי/ במסגרת פעילויות הליגה מופעל מכון 'עולם של שונות' אשר בונה תוכניות חינוכיות ללוחמה באנטישמיות. "אנחנו מתמקדים בפעילות חינוכית שמטרתה לעקור סטריאוטיפים על קבוצות אוכלוסייה. זו פעילות שנכנסה לבתי ספר בארצות הברית ובישראל והיא משנה אקלים בית ספרי. בנוסף לכך אנחנו פועלים להגברת המודעות כלפי אנטישמיות או תופעות של דה לגיטימציה של ישראל בעולם".

בעיה חברתית/ בין משימותיה של הליגה נגד השמצה עומד גם ביטחונם של היהודים ברחבי העולם. "אתגר גדול שניצב בפנינו הוא לשכנע את הממשלות הזרות בכך שאנטישמיות היא לא בעיה יהודית ולא קשורה רק ליהודים אלא של החברות שבהן היא צומחת, ופרט לכך שהאחריות לשלום היהודים היא על המדינות שבהן הם נמצאים".

אפשר אחרת/ בשנת 2017 ייסדה הליגה נגד השמצה בישראל את ועידת ישראל ללכידות חברתית שמתקיימת מאז מדי חורף. "בוועידה אנחנו מביאים את מקבלי ההחלטות במדינה יחד עם אישי ציבור וחינוך ומדברים על הסוגיות הבוערות בחברה הישראלית. לראות אנשים מקצוות פוליטיים, תרבותיים וחברתיים יושבים יחד על במה אחת – זה נותן תקווה ועל כך גאוותנו".

אם זה לא היה המסלול/ "זו שאלה קשה, אולי הייתי בפוליטיקה".

במגרש הביתי

בוקר טוב/ "אני לגמרי אישה של בוקר". היום שלה מתחיל בשעה חמש, אז היא יוצאת לפעילות של הליכה או ריצה. "קפה עם עיתון, ומשם לעבודה בירושלים בפקקים שכבר מלווים בשיחות טלפון מהעבודה".

פלייליסט/ "אני שומעת ממש הכול מהכול. אוהבת מאוד את כל סוגי המוזיקה. אני שומעת החל משירי הגבעתרון, מוזיקה ערבית מכל סוגיה וגווניה בלי אפליה ועד למוזיקה דרום אמריקנית".

השבת שלי/ "אנחנו מחכים לשבת כל השבוע. ביום שישי אנחנו מדליקים נרות עם כניסת השבת ומשתדלים שבסעודת ערב שבת כל המשפחה תהיה. כל אחד מספר על דבר טוב או פחות טוב". למרות הנחת, גם בשבת היא קמה בשעה מוקדמת.

דמויות מופת/ "יאנוש קורצ'אק הוא דמות מופת בעיניי, כי להיות מחנך שנותן לילד את מה שהוא הכי צריך, ההגנה שלו, זה הדבר הכי חשוב בעולם. וההורים שלי, שאני רוצה רק להסתכל עליהם וללמוד מהם".

מפחיד אותי/ "שנאה".

משאלה/ "שהחברה שלנו תבריא מהפילוג והשיסוע".

כשאהיה גדולה/ "שאלה גדולה. יש כמה דברים שאני רוצה לעשות בעתיד. יעד אחד שלי הוא להשפיע על מדיניות לימוד הערבית, כך שכל תלמיד בישראל יחויב בלימודי הערבית. זה יהפוך אותה לשפה שתביא להבנה טובה יותר של האזור ותעשה טוב לכולנו".

לתגובות: shilofr@gmail.com