ריבונות עכשיו

את חלקיה הטובים של תוכנית טראמפ צריך לאמץ, ואת חזון המדינה הפלשתינית, שהתוכנית מציבה לו תנאים בלתי אפשריים, צריך למסמס.

עמנואל שילה , ד' בשבט תש"פ | עודכן: 07:44

רה"מ הציב סדר יום מדיני מהפכני. טראמפ ונתניהו
רה"מ הציב סדר יום מדיני מהפכני. טראמפ ונתניהו
צילום: קובי גדעון, לע"מ

1

תוכנית טראמפ המכונה עסקת המאה מכילה בתוכה יתרונות גדולים, לצד חסרונות וסכנות לא מעטים. אין ספק שהיא טובה הרבה יותר מתוכניות אמריקניות שהוצעו לנו בעבר. מהבחינה הזאת מדובר בהתקדמות משמעותית.

אבל עדיין היעד הסופי של התוכנית, אם ימומש, רחוק מאוד מהיעד המלא שאפשר וצריך לשאוף אליו. לכן היתרון הגדול ביותר של עסקת המאה הוא שישראל, לפחות לכאורה, אמורה לקבל את החלק הטוב שלה במזומן ועכשיו, אך לשלם עליו בצ'ק דחוי שספק אם ייפרע אי פעם.

בפרספקטיבה ארוכת טווח התוכנית תתברר כטובה ליהודים אם ישראל אכן תחיל את ריבונותה על כל בקעת הירדן ועל כל היישובים היהודיים ביו"ש, בעוד החלק שמדבר על מסירת שטחים והקמת מדינה פלשתינית יתמסמס ולא ייצא אל הפועל. הסיכויים שכך אכן יקרה לא רעים בכלל - בזכות מסורת הסרבנות של הפלשתינים, שאמרו לא לתוכניות הרבה יותר נדיבות כלפיהם, ובעיקר לנוכח התנאים הקשים שדורשת התוכנית בטרם תקום המדינה הפלשתינית.

רבים מהתנאים שהציב טראמפ, למשל פירוק החמאס מנשקו, פירוז רצועת עזה או הפסקת מימון המחבלים, הם אומנם צודקים, הגיוניים ומתבקשים, אבל מבחינת הפלשתינים מדובר בתנאים בלתי אפשריים. אפילו הוויתור הנדרש על זכות השיבה והכרה בישראל כמדינה יהודית הם משוכות קשות מאוד למעבר. ויש בתוכנית עוד כמה תנאים שדורשים מהפלשתינים לעבור מהפך תפיסתי ושינוי של מאה ושמונים מעלות בהתנהלות שלהם. מכאן התקווה שמתווה טראמפ לא באמת יוביל להקמת מדינה פלשתינית, ואולי מלכתחילה לא נועד להוביל לשם. ייתכן שמנסחי התוכנית רק שילמו מס שפתיים לחזון המדינה הפלשתינית כדי לחזק את התמיכה הבינלאומית בה, או לפחות לרכך את ההתנגדות אליה. בין אם זו הייתה כוונתם ובין אם אחרת - זה היעד שאליו צריכה לשאוף מדינת ישראל. כי אם חלילה יוגשם מתווה התוכנית במלואו, יצדקו מי שאמרו שהחלת הריבונות על ההתיישבות, עם כל חשיבותה, לא מצדיקה את המחיר של הקמת מדינת אויב פלשתינית טרוריסטית בלב ארץ ישראל.

"אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך" ניסח הנביא ישעיהו את תחושת עם ישראל לנוכח המציאות המתוארת באחד מחזיונות הגאולה שלו. "ופחד ורחב לבבך" – זו גם התחושה המורכבת אל מול תוכנית טראמפ, שטמונות בה הזדמנות היסטורית נדירה לצד בעיות וסכנות לא מבוטלות. מצד אחד התרחבות הלב מתוך שמחה ותקווה, ומצד שני גם חשש. איזה תרחיש יתממש, האופטימי או הפחות אופטימי, זה במידה רבה תלוי בהתנהלות נכונה של ממשלת ישראל ושל העומד בראשה. במחשבה לטווח ארוך, ישראל צריכה לנסח לעצמה תוכנית שלבים שבסופה, אולי רק בעוד שנים רבות, תפורק סופית הרשות הפלשתינית ותוחל ריבונות ישראל על כל שטחי יהודה ושומרון. אם נשכיל להתייחס נכון לתוכנית המאה, היא יכולה בעתיד להיחשב כשלב ראשוני חשוב בדרך אל היעד המלא הזה.

2

כדי לממש את ההזדמנות ההיסטורית של מתווה טראמפ, בנימין נתניהו וממשלתו נדרשים לא לבזבז אף רגע. לפני שיקומו עוד ועוד גורמים מעכבים מבית ומחוץ, יש לנצל את האור הירוק מהאמריקנים ולהחיל כבר בימים הקרובים את ריבונות ישראל על בקעת הירדן, על כל היישובים ביו"ש ועל כל השטחים המיועדים לריבונות ישראלית במפת טראמפ.

אבל אין די בהחלת הריבונות לבדה. כידוע, החוק הישראלי הוחל ברמת הגולן כבר בשנת 1981. זה לא הפריע לראשי ממשלות ישראל, מרבין ועד נתניהו, לקיים לאחר מכן משא ומתן על מסירתו תמורת נייר בחתימת הרודן הסורי חאפז אל-אסד. מה שיבטיח את המשך שליטתנו בשטחי יו"ש הריבוניים הוא תנופת בנייה ואכלוס שתכפיל ותשלש את מספר היהודים תושבי יו"ש, ותיצור מציאות בלתי הפיכה בשטח. החלת הריבונות חשובה בין השאר משום שהיא צפויה להסיר עיכובים מדיניים, לפשט את תהליכי התכנון והאישור ולהקל מאוד את הבנייה והאכלוס.

ההססנות הידועה של נתניהו מביצוע מהלכים דרמטיים, והחשש הטבעי מפני תגובת הירדנים או השתוללות הפלשתינים, עלולים לגרום להסתפקות בהחלת ריבונות רק על חלק מהיישובים בשלב הראשון. גם שיקולים פוליטיים עלולים לגרום לנתניהו להשאיר חלק מהמהלך לביצוע רק לאחר הבחירות, כדי למשוך אליו את קולותיהם של מי שמעוניינים בהשלמתו. זו תהיה טעות קשה. כל דחייה עלולה להתברר כבכייה לדורות.

כאשר מנחם בגין החליט להעביר את חוק רמת הגולן, הוא הגיע לכנסת בעודו בכיסא גלגלים ודאג לקיים שלושה סיבובי הצבעה בו ביום. אם נתניהו ידחה חלק מהמהלך ההיסטורי בגלל שיקולים אלקטורליים, הוא ייתפס כאינטרסנט קטן שאינו מבין את גודל השעה. דווקא אם יתעלה מעל לשיקולים פוליטיים אישיים, המהלך יזכה לתמיכה גדולה יותר ונתניהו יתוגמל על כך בקלפי.

כדאי גם להעביר את החלת הריבונות בכנסת ולא להסתפק בהחלטת ממשלה בלבד. צעד כזה ייתן יותר לגיטימציה למהלך ויקשה על תקיפתו בזירה המשפטית. העמדת החלת הריבונות להצבעה בכנסת צפויה ליצור מבוכה עצומה במפלגת כחול לבן ולחשוף את המחלוקות הפנימיות בתוכה. אם יחליטו שם להצביע בעד, הם ייתפסו כנגררים אחרי נתניהו. הצבעה נגד הריבונות תקרע את המסיכה מעל פניהם ותציג אותם כמפלגת שמאל.

3

בין הרכיבים החיוביים בתוכנית טראמפ יש למנות את ההכרה בזיקה של עם ישראל לאזורי יו"ש, ובלגיטימיות המוסרית והחוקית של ההתיישבות היהודית בהם. במשך עשרות שנים אויבי ההתיישבות מבית ומחוץ הציגו אותה כבלתי חוקית וכמכשול לשלום. כעת בא נשיא המעצמה הגדולה והדמוקרטיה החזקה בעולם ותומך בריבונות ישראל על היישובים, ואף מצהיר כי גם בעת שלום אף מתיישב לא ייעקר ממקומו. מדובר בניצחון אידיאולוגי ומוסרי של מפעל ההתיישבות, מפעל שיצא לאור מתוך עולמה האידיאולוגי והסוציולוגי של הציונות הדתית, וכיום מקיף מאות אלפי בני אדם מכל שכבות הציבור הישראלי וגווניו.

בהקמת ההתיישבות הושקעו משאבים עצומים של דם, יזע ודמעות. המפעל המפואר בגוש קטיף נגמר בעיקר בדמעות והפך לאבק, וסכנה דומה לא חדלה מלרחף גם מעל ההתיישבות ביו"ש. החלת הריבונות, לכשתבוצע, אולי לא תסיר לחלוטין את הסכנה, אבל היא תהיה שלב חשוב ומשמעותי בהפיכת ההתיישבות למציאות בלתי ניתנת לערעור.

יחד עם השמחה על כך, אי אפשר להתעלם מהמציאות הקשה שאליה עלולים להיקלע 15 יישובים שהתוכנית מותירה אותם מבודדים. כאמור, יש לקוות שחלקה הרע של התוכנית לעולם לא ייצא אל הפועל, אבל צריך להיערך גם לתרחיש הפחות אופטימי. לכן יש לרכז מאמץ מיוחד כדי לפתח, לאכלס ולעבות במיוחד את היישובים הללו, ולשלוח אליהם את מיטב הכוחות החלוציים שההתיישבות והציבור העומד מאחוריה יודעים להעמיד.

4

אי אפשר להתעלם גם מההיבט הפוליטי. הצגת מתווה טראמפ, והחלת הריבונות אם וכאשר תבוא בעקבותיו, יכולה להפוך לנקודת מפנה במערכת הבחירות. נתניהו הצליח להיחלץ מדשדוש בבוץ העיסוק באישומים נגדו, ולהציב סדר יום מדיני מהפכני שדחק לשולי החדשות את המהלך חסר התקדים של הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן. הניסיון הנואל והמחוצף להגיש את כתב האישום בבהילות, בעוד ראש הממשלה נמצא בשליחות מדינית חשובה, השיג תוצאה הפוכה מזו שקיוו לה מחולליו. ביום שלישי השבוע כל העיניים היו נשואות לוושינגטון, ואף אחד לא התעניין בהגשת כתבי האישום. במקום זה צפתה המדינה כולה בנתניהו בשעתו הגדולה, שהמחישה שוב עד כמה הוא עולה בניסיונו ובכישוריו על מי שמתיימר לרשת את כיסאו. שום דבר עוד לא מובטח, אבל אם עד כה נראה היה שהגוש הלאומי-דתי יילחם בשיניים כדי לשמר את התיקו שהשיג בסיבוב הקודם, כעת נראה שגם המטרה של 61 מנדטים לגוש איננה בלתי אפשרית להשגה.

5

לימין האידיאולוגי יש כעת תפקיד חשוב, גם בשמירת גחלת ההתנגדות העקרונית למדינה פלשתינית, וגם בניתוב המהלכים המעשיים הצפויים בעקבות הצגת התוכנית לאפיקים הנכונים. למרבה המזל, ממשלת ישראל לא נדרשת כעת לקבל החלטה שמאשרת את התוכנית במלואה, אלא רק להחיל את הריבונות על היישובים. בכך נחסך הקונפליקט המצפוני הכרוך בתמיכה בתוכנית שלפחות ברמה ההצהרתית כוללת מדינה פלשתינית. כאשר האופציה של הקמת ממשלה המבוססת על קואליציה לאומית-דתית נראית שוב כאפשרית, חשיבותה של מפלגה חזקה מימין לליכוד שתחזיק בתפקידים בעלי השפעה על המשך התהליך, ובראשם תיק הביטחון, הופכת להיות הרבה יותר ברורה ומוחשית.

לתגובות: eshilo777@gmail.com