דביר יגודה
דביר יגודהצילום: ללא קרדיט
השבוע נפל דבר בישראל. הנשיא טראמפ השיק את תוכנית המאה שבשתי מילים אומרת - מדינה פלסטינית. אמנם בתנאים מסוימים, אבל אי אפשר לכסות את הנתון שמדובר על מדינה, ועל מסירת חלקים מארץ ישראל לערבים.

התוכנית קיבלה את תמיכת ראש הממשלה נתניהו באופן מסוים, אבל הציבור הימני והמתנחלי עדיין חצוי.

עצם ההסכמה הישראלית המסוימת היא דבר חמור ביותר. אמנם אם רצוננו הוא שהתוכנית לא תצא אל הפועל כלל, עלינו לצאת באופן מיידי למערכה לבלימת התכנית מצד אחד, ולפריצת התיישבות חזקה והקמת יישובים חדשים מן הצד השני.

אתם בוודאי תמהים מה הבעיה בתוכנית ה-100? הרי טראמפ הוא הרי ידיד אמת של מדינת ישראל.

ידוע המשל התלמודי "אליה וקוץ בה". אפשר להשתמש במשל זה כאשר באים לתאר דבר שרובו טוב אבל יש בו מעט רע, כמו אליית הכבש השמנה והמשובחת, שמעורבים בה מבחוץ מעט קוצים. כל מה שצריך לעשות על מנת לאוכלה הוא בסך הכל להפריד את הקוצים, ובכך לזכות בטוב האלייה. אמנם כשהדבר הוא רע בעצמותו, שום דבר לא יוכל להפכו לטוב.

יתרה מכך, כל הטוב שיש בו נועד למטרה אחת ויחידה והיא – הסתרת עצמותו הרעה. למה הדבר דומה? לתפוח אדום רקוב שעל מנת לעשותו יפה ומשובח ציפו אותו בשכבת שעווה אדומה ונוצצת אשר עיני כולם יתפלאו למראה. יבוא האדם התמים ויאכל את התפוח, ואחרי שלעס את הלעיסה הראשונה ונפל בפח שטמנו לו, הדרך חזרה כבר תהיה קשה ביותר. זהו הנמשל המדויק ביותר לאותה תכנית נסיגות מסוכנת – תפוח אדום נוצץ מבחוץ, אבל רקוב מבפנים.

השכל הבריא והפשוט אומר – אם רואים דבר שמבחוץ נוצץ בצורה לא סבירה – סביר להניח שהוא רקוב מבפנים, וממילא הנורות האדומות שלנו צריכות להידלק.

"תוכנית המאה" כוללת את הדברים העיקריים הבאים: נסיגה ישראלית מ30 – 40 אחוזים משטחי C ומסירתם לערבים, עקירת 60 מאחזים לא חוקיים שבהם מתגוררות למעלה מ- 3000 משפחות, השארה של 15 יישובים כמובלעות בתוך שטחי המדינה הפלסטינית, הקמה מדינה פלסטינית מפורזת על כ- 70 – 80 אחוזים משטחי יהודה ושומרון, מניעת אפשרות להקמת יישובים חדשים, או הרחבת השטח של היישובים הקיימים, לצד הקפאת בנייה למשך ארבע שנים.

נסו לדמיין את המציאות של השארת יישובים יהודים כמובלעות במדינה הפלסטינית. זהו הרי דבר נורא ואיום - שוטרים פלסטינים יוכלו להסתובב בחופשיות סמוך מאוד לאותם יישובים, הכבישים יהיו עמוסים בתנועת רכבים ערביים, וממילא הנוסעים יהיו חשופים לסכנה יומיומית. איך אפשר להעלות על הדעת להסכים לדבר כזה?

יתרה מכך, לו יתואר שבאמת נרוויח דבר כזה או אחר מהתוכנית, וכי יש ביד אדם או ממשלה לוותר על חלקים מארץ ישראל? שום "הישג היסטורי" ושום רווח כזה או אחר כדוגמת ריבונות על היישובים, שממילא כבר חלים עליהם כל החוקים, או הכרה אמריקנית בהתנחלויות, או אף סיפוח בקעת הירדן, לא יכולים לעמוד כנגד דבר ה', שהבטיח את ארץ ישראל לעם ישראל. האם ניתן להתעלם מדבריהם המפורשים והברורים של כל גדולי ישראל בדורות האחרונים שכבר פסקו שיש איסור תורה מוחלט למסור חלקים מארץ ישראל לידי זרים?

יש מספר טיעונים שתומכי התוכנית מציגים, וברצוני להתייחס לעיקרי שבהם - למה לא לקחת את הדברים הטובים שבתוכנית המאה כדוגמת ריבונות ביישובים, הכרה אמריקנית בהתנחלויות, וסיפוח הבקעה מצד אחד, ולקוות שהערבים יסרבו לתוכנית מן הצד השני, ובכך נרוויח בלי לתת דבר?

ראשית, עצם האמירה וההסכמה של ממשלת ישראל לוויתור על חלקים מארץ ישראל מהווה בזיון, חרפה, ופגיעה בארץ ישראל. זהו פשע נוראי שקשה להעלותו על הדעת. בנוסף, זה מנטרל אותנו מלהמשיך ולהתקדם ביישוב כלל מרחבי ארץ ישראל שהרי כבר הסכמנו לסגת מהם. שנית, האמריקנים הודיעו שהם לא יקבלו מצב בו מדינת ישראל תחליט ליישם חלק מהתוכנית, ולהתנגד לחלקים הפחות נוחים לה. בהקשר זה אני מצטט מאחת הכתבות שהתפרסמו בעניין התוכנית: "הגישה של האמריקנים היא שישראל לא תוכל להחיל את הריבונות הישראלית על כל ההתנחלויות ולספח את בקעת הירדן – ולסרב לבצע חלקים אחרים של התוכנית".

ציבור המתנחלים בפרט, והימין בכלל צריך לדרוש ממנהיגיו לדחות על הסף תוכנית זו, ובמקום זאת להמשיך בבניין כל מרחבי יהודה ושומרון. איננו צריכים את הסכמת הגויים כדי להיות עם חופשי בארצנו.

אסיים בדבריהם הברורים, והרלוונטיים היום יותר מתמיד, של שתי דמויות מופת שקמו לנו בדורות האחרונים. הראשון הרצי"ה קוק שכתב: "ארצנו זאת כולה, לכל מרחבי גבולותיה וחלקיה, שהנחיל בורא עולם לאבותינו לאברהם ליצחק ויעקב, בתקומת בריתו עולם אתם ואתנו אחריהם, הלא היא שייכת בהמשך ירושתנו הברורה והמוחלטת, לכולנו, לכל עם ישראל וחלקיו כולם, כולנו, המצווים לכבוש אותה וליישב אותה. לפיכך, הלא אין כל רשות וזכות והתר וערך למי שהוא מאתנו, או לכל ממשלה שלנו, לחתוך חלקים מקרקעותינו אלה ולהעביר אותם לרשות נוכרית, חלילה".

השני הוא זאב ז'בוטינסקי, מייסד התנועה הרוויזיוניסטית שכתב בנוגע לאחת מהצעות החלוקה: "אל תגידו מה בכך אם בעל פה ועל גבי הנייר נוותר על חברון ושכם ועבר הירדן – הלא רק מילה ריקה הוויתור הזה, והכל יבינו את זאת. אל תזלזלו בכוח הוויתור!... אל תיגע יד נוצרייה בזכותנו, אבל קודם כל יד עברית אל תיגע בזכותינו – שהיא נצח, והיא שלמות, ואין עליה ויתור, ואין קפנדריא לציון, וציון היא כולה שלנו!. "נזכה שיתקיים בנו הפסוק מתהילים "בצר, הרחבת לי" ונצא מן מיצרי היישובים אל כל מרחבי ארצנו.

דביר יגודה הוא חבר מזכירות תנועת ''נחלה'' להתיישבות