מחלה תורשתית גרמה לאסנת בובליל (48) לאבד את מאור עיניה בגיל צעיר. באמצע שנות העשרים החלה ללמוד עיסוי ומאז היא עובדת בתחום.
בארבע השנים האחרונות היא התחילה לעבוד עם חולי סרטן בבית החולים הדסה עין כרם ומזהה אותם לפי קולם. "חלק מהאנשים שאני מטפלת בהם נפטרים, אני לא יודעת איך הם נראים, אבל אני מזהה את קולם ושמחה שאני יכולה להקל עליהם במעט".
מדי בוקר היא מגיעה לעבודה בבית החולים בעין כרם במסגרת שיקומית, ואחר הצהריים היא ממשיכה לעבודה עם חולי סרטן במסגרת ארגון 'יד תמר' המלווה מטופלים ומשפחות במצבי חולי ומשבר ומכשיר צוותי מתנדבים בקהילה.
על אף מגבלות הראייה שלה, אסנת עובדת באינטנסיביות מדי יום ובשגרת היום שלה היא מפעילה את חוש המישוש כדי להקל על סבלם של חולי סרטן, אותם היא מזהה רק לפי קולם, וכך היא גם זוכרת אותם לאחר שחלק מהם נפטרים.
"אני מקבלת הרבה תגובות כשאני נכנסת לתוך החדרים. אני מצליחה לפעמים להגיע לילדים שסבלו כל כך הרבה וכבר מפחדים ממגע, ואני צריכה לחדש להם את האמון במגע. אני מטפלת בעשרה אנשים ליום, כולם חולי סרטן. העבודה שלי היא במספר מחלקות שונות שכולן מטפלות בחולי סרטן. לצערי, נפרדתי מהרבה קולות בשנים האחרונות וזה עצוב כל פעם מחדש. במקביל, אני זוכה כל יום מחדש לסייע לאנשים ולעשות להם את הכי טוב שאפשר מבחינה נפשית ופיזית, והרבה מהאנשים שאני פוגשת בעבודה מחלימים וזה תמיד משמח", מסכמת בובליל.
"אסנת מהווה הוכחה שלא קיים דבר העומד בפני הרצון", מדגיש מנכ"ל יד תמר מוטי זליקוביץ. "כל מי שנחשף אליה מתמגנט וכל מי שנחשף לסיפורה האישי מבין שמדובר באישה מעוררת השראה שלא נותנת למגבלות הגוף להשפיע על הנפש והרוח אלא בדיוק ההיפך, ונוכחותה בהחלט מעודדת אותנו ומעניקה לנו את הכוח להמשיך".