ההבדל בין הצלחה לכישלון

תוכנית המאה טובה לישראל אך ורק אם היא כוללת החלת ריבונות על ההתיישבות היהודית באופן מיידי. דעה

עדי ארבל , י"א בשבט תש"פ

עדי ארבל
עדי ארבל
צילום: מירי שמעונוביץ

נדמה שתוכנית המאה הצליחה לבלבל את היוצרות. איך זה שחלקים ניכרים בימין תומכים בתוכנית שמקדמת את הקמתה של מדינה פלשתינית? מדוע רוב השמאל יוצא מכליו נגד תוכנית שמחזירה לחיים את שיח שתי המדינות? האם יכול להיות שהימין מאמץ למעשה את מתווה אוסלו באיחור של 25 שנה? האם תוכנית המאה מותירה את השמאל בלי תשובה לשאלתו המהדהדת של שמעון פרס ז"ל, מה האלטרנטיבה?

את הקושיות אשר לשמאל נותיר לשמאל, אבל לגבי הימין נדמה שהתשובה ברורה, גם אם מעט מורכבת. ממבט ראשון, למרות הדמיון שאפשר לראות בין סדרת פתרונות שתי המדינות ובין תוכנית המאה, תוכניתו של הנשיא טראמפ נבדלת מכל התוכניות הקדומות בכך שהיא הופכת את המגמה: בעוד תוכניות העבר ביקשו להזיז את המטוטלת לכיוון מדינה פלשתינית מקסימלית, מטרת תוכנית המאה היא להזיז את המטוטלת חזרה לכיוון המדינה היהודית המקסימלית, תוך העברת המסר לפלשתינים שלא כמו עד היום, מעתה הזמן פועל לרעתם.

אלא שתוכנית זו תשיג את מטרתה אך ורק אם היא תאפשר למדינת ישראל להחיל ריבונות על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון באופן מיידי ובלי כל תנאי. אחרת, תוכנית המאה תתגלה כתוכנית רעה. או יותר נכון, כתוכנית ה"סתם". אם תרצו, תוכנית שבעת הסתמים.

בלי החלת ריבונות אשר תעניק רווח מיידי לישראל, התוכנית סתם מחזירה את שיח המדינה הפלשתינית לשולחן, לראשונה מאז שאובמה סיים את כהונתו. פעם שנייה, התוכנית סתם מציעה חילופי שטחים בנגב ובכך מוציאה אותם מהקונצנזוס והופכת אותם לנתונים למשא ומתן. כסתם שלישי, התוכנית מעמידה בסימן שאלה את אזרחותם של ערביי המשולש ומערערת את מערכת היחסים לפחות עם אלה מביניהם שרוצים להשתלב בחברה הישראלית. כמו כן, התוכנית סתם (רביעי!) מאמצת עיקרון מסוכן לפיו היכן שאין רוב יהודי אין ריבונות, עיקרון מטריד שאפשר יהיה להחיל בעתיד על אזורים שונים בגליל ובצפון הנגב.

בלי ריבונות, תוכנית המאה מעניקה לגיטימציה להותרת יישובים יהודיים כמובלעות מבודדות, תוך סיכון תושביהם. יתרה מכך, תוכנית טראמפ גם סתם מוותרת על שטחים חשובים להתפתחות ההתיישבות היהודית. ואולי הסתם הכי חשוב לענייננו: בלי החלת ריבונות מיידית, התוכנית מסמנת את קווי הפתיחה של המשא ומתן במקום את קווי הסיום.

בקיצור, אם ראש הממשלה מבקש להתהדר בתוכנית המאה כהישג מדיני, עליו להפנים שהיא תהיה כזו רק בליווי החלת ריבונות מיידית. אחרת היא תהפוך לתוכנית (מאה?) הסתמים, שתחזיר אותנו לימי אוסלו הלא עליזים בכלל. הימים שהביאו למפלת השמאל ולעליית בנימין נתניהו לשלטון, וחזרה אליהם תביא להפסדו של נתניהו בבחירות באופן שיותיר לו זמן להתעסק עם כתבי האישום נגדו, שגם הם, כמה אירוני, סתם.

הכותב הוא מנהל הפורום לחברה האזרחית