עסקת ביש

האופוריה של שבוע שעבר הייתה כל כך גבוהה, עד שהאמריקאים נבהלו מעצמם וביצעו פניית פרסה.

ניצן קידר , י"א בשבט תש"פ

מאהל המחאה של ראשי המועצות ביו"ש
מאהל המחאה של ראשי המועצות ביו"ש
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

שבוע אחרי צהלות השמחה על הרגעים ההיסטוריים, כבר ברור שראש הממשלה בנימין נתניהו אינו נלהב לקראת מהלך של החלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן. נתניהו, בגיבוי מלא של דברים שאמר בתדרוכים שונים שגריר ארצות הברית בישראל דיוויד פרידמן, היה בטוח שמהלך הריבונות כבר נמצא עמוק בתוך ההסכמות האמריקניות. הוא טעה. ייתכן שגם השגריר האמריקני טעה. יכול מאוד להיות שאם היו מציגים מהלך כזה באופן פחות פומפוזי, חלקים מצוות השלום של הממשל לא היו נזעקים ונזכרים שצריך עוד למשוך את הפלשתינים כדי ליישם את התוכנית.

הרעש שנוצר עורר אצל האמריקנים את הצורך להבהיר שצריך להמתין עם החלת הריבונות. מי שנשלח לעמוד בקו הקדמי הוא חתנו ויועצו של הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר, שהיה אחד המנועים מאחורי חזון השלום של הממשל. הוא כבר דיבר על "בלימת הרחבת התנחלויות כדי לאפשר למדינה פלשתינית לקום".

אגב, לא צריך להיות מופתעים מהעמדה הנחרצת של קושנר. קו דומה הוא הציג לכל אורך התהליך, כשהוא מדבר תמיד על חשיבות הטיפוח של הצד הפלשתיני כדי להביאו לשולחן המשא ומתן בכל דרך.

בסביבתו של נתניהו – ואפשר לשמוע זאת גם מחלק משרי הליכוד – מדברים על השעה ההיסטורית, על ההכרזה של הנשיא טראמפ, אולי בניסיון להשכיח את ההצהרה המפורשת של ראש הממשלה רק לפני שבוע כי יביא את החלת הריבונות לאישור הממשלה.

אגב, הסקפטיות לגבי הצהרת נתניהו משתלבת היטב עם הפסימיות לגבי הצהרה שהשמיע בסיבוב הקודם של הבחירות כדי לעודד מצביעים להגיע אל הקלפיות. "אחיל את ריבונות ישראל בחברון ובקריית ארבע", הבטיח אז ראש הממשלה בריאיון לגלי צה"ל.

גורם בממשל האמריקני אומר ל'בשבע' השבוע כי אי ההבנה והדיבורים על ריבונות רק גרמו נזק מבחינת ארצות הברית שרוצה מאוד, בכל דרך, לקדם את התוכנית. "התוכנית כוללת סיפוח, אבל לכל דבר יש את הזמן הנכון. מבחינת צוות השלום, היה רצון לתת לעולם הערבי לעבד את הנתונים, לחשוב, להגיב ואז להמשיך הלאה לשלב הבא", אומר הגורם.

התוצאה הסופית היא דחיית התוכנית על ידי הליגה הערבית, מה שמגמד את עבודתו של קושנר בחודשים האחרונים, עיקומי אף של חלק ממדינות אירופה ובעיקר תהיות רבות לגבי התוכנית שנותרו באוויר.

האמריקנים שוברים את הראש בימים האחרונים כיצד לאפשר לישראל לעשות צעד, אפילו קטן, של ריבונות בלי לחולל מהומה בינלאומית. באופן אמיתי אין להם שום פתרון על השולחן. הפלשתינים דואגים, באמצעות כל ידידיהם בזירה הבינלאומית, להציג את עצמם כצד הפגוע.

ישראל בינתיים חוטפת את האש. שר החוץ האירופי ג'וזף בורל הגדיל לעשות כשאיים על הממשלה הישראלית שאם תעשה צעד חד צדדי ותחיל ריבונות – אירופה תגבה ממנה מחיר. אגב, בירושלים לא שתקו ותהו על הודעתו החריפה של בורל שיצאה רגע אחרי סיום פגישתו עם שר החוץ האיראני זריף.

השורה התחתונה היא זו שקובעת. נתניהו איבד את המומנטום שהיה לו מהממשל וגם הוא מבין שהחלת ריבונות לפני הבחירות, אפילו על מעלה אדומים בלבד או בקעת הירדן בלבד, הפכה למשימה כמעט בלתי אפשרית. בכינוס בחירות שהתקיים ביום שלישי בבית שמש נמנע ראש הממשלה מלהגיד את המילים המפורשות. הוא פשוט רמז שכדי לקדם את הנושאים הנובעים מתוכנית המאה מפלגתו צריכה לקבל את הכוח מהציבור ולנצח בבחירות.

"אנחנו הליכוד לא ניתן להזדמנות הכבירה הזאת לחמוק מידינו. אנחנו הבאנו אותה ואנחנו כאן לממש אותה. אבל כדי להבטיח אותה, כדי להבטיח את הגבולות של ישראל, כדי להבטיח את העתיד של ישראל, אני צריך שהפעם כל חברי הליכוד, כל הליכודניקים, ייצאו להצביע ויוציאו אחרים להצביע. הפעם מוציאים את כולם מהבית, לא מוותרים על אף אחד", דברי נתניהו.

המשמעות לבוחרים: אם אתם רוצים שתהיה החלת ריבונות תצביעו לי, כי אחרת לא יהיה לי את הכוח לעשות את המהלך. המשמעות למהלך: מוות קליני, לפחות עד לאחר הבחירות.

"אל תמצמץ"

מי שלא מסכימים להשלים עם הרצון של נתניהו למסמס את החלת הריבונות הם ראשי הרשויות ביהודה ושומרון. מועצת יש"ע הקימה השבוע מאהל מחאה מול משרד ראש הממשלה בדרישה להביא לישיבת הממשלה ביום ראשון הבא החלטה על החלת ריבונות.

דוד אלחייני, יו"ר מועצת יש"ע וראש מועצת בקעת הירדן, לא מתכוון לוותר בקלות. "זהו רגע היסטורי, רגע דרמטי. לראש הממשלה יש גיבוי ציבורי, יש לו גיבוי פוליטי, הוא צריך לעמוד בהתחייבות שלו מזה חודשים להחיל את הריבונות. אני קורא לו ביום ראשון הקרוב לעלות לממשלה החלטה להחיל את הריבונות ואחר כך בכנסת ולא לתת לזה להיגרר. זה רגע היסטורי, זה הזמן – אחרת נאבד את זה".

החזית ביו"ש נגד הימנעות מהחלת ריבונות היא אחידה. יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, הגיע גם הוא למאהל והוביל קו לפיו המחאות רק יתגברו באופן משמעותי, אם אכן יתברר שהחלת הריבונות מתרחקת. דגן העביר לראש הממשלה בנימין נתניהו את המסר כי אם לא יכריז על החלת ריבונות ביו״ש בימים הקרובים, המתיישבים ומצביעי מהמחנה הלאומי יערכו הפגנות ענק נגדו.

בשל החשש שנתניהו יבקש להמתין עם החלת הריבונות עד לאחר הבחירות בניגוד להבטחותיו בשבוע שעבר, אמר לו דגן כי "על אף ההזדמנות ההיסטורית יוצאת הדופן, נראה שהממשלה גוררת רגליים. אתה מסרב לשים על שולחן הממשלה את ההצעה המתבקשת וההיסטורית שעליה התחייבת רק בשבוע שעבר בוושינגטון: החלת ריבונות על היישובים והמרחבים היהודיים ביהודה, שומרון והבקעה. זהו זמן ריבונות, אדוני ראש הממשלה, אל תמצמץ. אל תגמגם. עמוד בהבטחתך. הנח על שולחן הממשלה את ההצעה להחלת ריבונות. הציבור בארץ לא יסלח למי שיפספס את ההזדמנות הזאת".

לדגן יש מארג קשרים שעליו הוא עמל בשנים האחרונות עם בכירי הקהילה האוונגליסטית בארצות הברית, מהכוחות המרכזיים המשפיעים על הנשיא האמריקני דונלד טראמפ ועל המפלגה הרפובליקנית. האוונגליסטים, שהתלהבו מאוד מההצהרות על החלת הריבונות, כבר החלו להמטיר על הבית הלבן שאלות בנושא. התקווה היא כי אם לא תבוא הבשורה מהצד הישראלי, היא תגיע אולי בהגמשת עמדות אמריקנית.

סגירת מעגל

יש רבים שינסו להמעיט מערך ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו באוגנדה. במערכת הפוליטית מסתכלים בציניות על הידוק היחסים עם מדינות אפריקה, אבל נראה שדווקא למפגש שקיים נתניהו עם ראש מועצת הריבונות של סודן, עבד אל-פתח אל-בורהאן, יש משמעות יוצאת דופן.

ראשית, זו פגישה רשמית ראשונה אי פעם בין ראשי המדינות. שנית, דובר בה על נרמול היחסים, משהו שסודן לא העלתה על דעתה במשך השנים.

השגריר דורי גולד, נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומי שהיה יועצו המדיני של ראש הממשלה ומנכ"ל משרד החוץ בעת החיבור מחדש למדינות אפריקה, מדבר על הפגישה הזאת במונחים גדולים הרבה יותר. "לישראלים יש תחושה שמעגל נסגר. מעט לאחר ניצחון ישראל במלחמת ששת הימים, התכנסה ועידת הפסגה של הליגה הערבית בחרטום, בירת סודן, והוציאה הודעת סיכום הידועה כהצהרת חרטום שאמרה: לא לשלום עם ישראל, לא להכרה בישראל ולא למשא ומתן עם ישראל. המפגש בין נתניהו למנהיג הסודני הביא לתפנית שמסמלת את תחילת הסוף למלחמות בין העולם הערבי לישראל", אומר גולד ל'בשבע'.

כשאני מבקש להבין אם המדינות הללו מחפשות את קרבתן לישראל מאהבה, מחשש או מרצון להסתייע בטכנולוגיות ישראליות בעיקר בתחום המים, הוא אומר שמדובר בעיקר בשילוב של ביטחון ורצון לקבל עזרה מישראל בתחומים שונים וסיוע בטכנולוגיות מתקדמות. המשמעות היא שאהבת ישראל גדולה אין מאחורי המהלך, אלא בעיקר, כמו שזה נהוג בעולם – אינטרסים. לצד זאת, אי אפשר לבטל את העובדה כי ההכרה של מדינות ערב בכך שישראל היא שחקן מפתח שיש לטפח את הקשרים עמו ולא להילחם בו היא חלק משמעותי שבעצם מתחבר גם לתוכנית המאה.

אם תרצו, הליגה הערבית יצאה בשבת שעברה בהצהרה חריפה נגד תוכנית המאה. מנהיג סודן – חברה משמעותית בליגה – הגיע יומיים אחר כך במיוחד לאוגנדה כדי להיפגש עם ראש הממשלה נתניהו. אז אולי השלום המיוחל במזרח התיכון עוד רחוק, אפילו רחוק מאוד. אבל העובדה שמדינות ערביות מחפשות את קרבתה של ישראל היא עצמה בגדר הישג גדול, אולי אפשר אפילו להשתמש במילה היסטורי.

מבחינת נתניהו, ייתכן שהוא רצה לנצל את הסיפור הסודני לתועלת הבחירות, אבל לצד הציניות הפוליטית צריך לזכור שראש הממשלה קידם לאורך השנים האחרונות את הידוק היחסים עם מדינות שונות באפריקה, ובעיקר עם מדינות שלא נחשבו לידידות ישראל בעבר. הוא עשה זאת מתוך מטרה לשפר מעמדה של ישראל בעולם. אלמלא הבחירות, הפרגון אולי היה נראה קצת שונה.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com