דחייה לדורות

דחיית החלת הריבונות לאחר הבחירות עלולה להתברר כטעות גורלית שעצרה את התנופה שהייתה מבטיחה לנתניהו ולגוש הימין ניצחון בבחירות

עמנואל שילה , י"ב בשבט תש"פ

האם החלת הריבונות היא רק הבטחה לצורכי בחירות? נתניהו בסיור בגוש עציון
האם החלת הריבונות היא רק הבטחה לצורכי בחירות? נתניהו בסיור בגוש עציון
צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

קצת יותר משבוע לאחר הצגת תוכנית טראמפ, תחושת התרוממות הרוח מתחלפת באכזבה. העלו את הציפיות שלנו לשמיים, הבטיחו לנו החלת ריבונות מיידית, וכעת ראש הממשלה אומר שזה יקרה רק אחרי הבחירות.

זמן קצר לאחר שנתן לנו להבין שיש מצידו אור ירוק להחלת הריבונות, הממשל הידידותי של דונלד טראמפ לוחץ על דוושת הבלימה. הפרסומים מדברים על החתן ג'ראד קושנר כאיש הרע שמעכב את הריבונות, לעומת השגריר דייוויד פרידמן שתומך בריבונות מיידית. אבל גם קושנר וגם פרידמן בסוף עובדים אצל הנשיא. אם טראמפ ירצה, האור הירוק יידלק מחדש. האם נשיא ארצות הברית שינה את עמדתו? מדוע? או אולי טעינו בהבנה, והוא מלכתחילה לא באמת התכוון למה שסיפרו לנו?

שאלה נוספת שצריכה להישאל כאן היא מהי עמדתו האמיתית של ראש הממשלה נתניהו. האם באמת חשוב לו להבטיח את עתיד ההתיישבות ביו"ש, או שהוא מסתפק בהישג המדיני שבעצם ההצהרה על התוכנית, ובתנופה שהיא העניקה למערכת הבחירות שלו? כידוע, עד לאחרונה נתניהו לא גילה עניין רב ולמעשה מנע כל ניסיון לקדם החלת ריבונות, ולו באופן חלקי וסמלי. לקראת מערכת הבחירות הקודמת הוא התחיל לדבר על החלת ריבונות בבקעת הירדן. כעת, עם הצגת תוכנית טראמפ, העמדה המוצהרת של נתניהו היא תמיכה בהחלת הריבונות על כל היישובים. אבל דחיית הביצוע עד לאחר הבחירות יוצרת תחושה שאולי מדובר רק בספין.

אם הוא באמת חפץ בהחלת הריבונות, לנתניהו יש אפשרות ללחוץ על ממשל טראמפ. ראש הממשלה יכול לטעון באוזני הנשיא הידידותי ומקורביו שהעיכוב יגרום למפח נפש בקרב הגרעין הקשה של בוחריו, ועלול אף לעלות לו בתבוסה בבחירות. טראמפ עצמו נמצא כעת בשנת בחירות, ונתניהו יכול לגרום לאוהבי ישראל בארצות הברית שתומכים בנשיא הרפובליקני להפעיל עליו לחצים מבית, מתוך מפלגתו שלו. אלא שבינתיים נראה שלנתניהו לא דחוף במיוחד ללחוץ על הנשיא או לקדם את נושא הריבונות. הרוח העזה שנשבה במפרשים בשבוע שעבר כאילו שככה ואיננה, והשקט הזה מאוד מאכזב. האכזבה היא קודם כל מהעניין עצמו, מהחשש שאנחנו עלולים לאבד כאן הזדמנות היסטורית שמי יודע אם תחזור. בנוסף לכך, העיכוב בהבטחת עתידם של יישובי יו"ש ומרחבי הבקעה גם עלול לפגוע בהצלחת הגוש הלאומי-דתי בבחירות.

בשבוע שעבר נראה היה שנתניהו מצליח לאלץ את בני גנץ ויאיר לפיד לפסוע בעל כורחם בנתיב המדיני שהוא סלל. רוב הח"כים של כחול לבן מתנגדים לצעדים חד-צדדיים לטובת ישראל בלי הסכמת הפלשתינים, אבל הנהגת המפלגה המתחזה לימין רך לא העזה להביע התנגדות לרעיון החלת הריבונות, שהוצג כהסכמה בין ישראל לארצות הברית וכבש את דעת הקהל. אז גם מההיבט האלקטורלי, חבל שההזדמנות הזאת תוחמץ. עוד לא מאוחר לחתור להצבעה בממשלה ובכנסת, לחשוף את הבקיעים האידיאולוגיים בין מרכיבי מפלגת כחול לבן ולאלץ אותם לדדות בעקבות גוש הימין אל מהפך מדיני דרמטי למרות שליבם רחוק ממנו. זה יהיה ניצחון מדיני, פוליטי ואלקטורלי. לעומת זאת, אם נתניהו ידחה את כל נושא הריבונות לאחר הבחירות, הוא עלול לגלות שזו דחייה לדורות שתגרום בכייה לדורות. הדחייה תסכל את ניצחון הימין בבחירות, והממשלה שתקום לאחריהן תקבור את רעיון הריבונות.

נתניהו ידוע כנוטה להססנות היכן שיש צורך בצעדים דרסטיים. הזהירות הזאת היא סוד כוחו ושרידותו, והיא גם מקור חולשתו. כשמגיע הזמן לקבל החלטות דרמטיות, הוא מעדיף לשבת על הגדר. רק לחץ כבד ותחושת חוסר ברירה מורידים אותו משם. ככל שיוכח שהלחצים מימין, כמו אלה שמפעילים כעת ראשי המועצות ביו"ש, אינם נושאים פרי, כך יהיה בולט יותר הצורך במפלגה חזקה מימין לליכוד שתאלץ את נתניהו להתגבר על הססנותו.

יותר מדי חרד"ל?

חבר הכנסת חילי טרופר, דמות מרכזית במפלגת כחול לבן, זכה לגילויי הערכה מוצדקים מכל עבר, לאחר שבימים אלו הוא תרם כליה לאדם שאותו לא הכיר, מתוך התנדבות אלטרואיסטית.

תרומת כליה היא מעשה חסד עצום, שהפך לאפשרי בזכות הרפואה המתקדמת של דורנו. תורמי הכליה מעניקים חיים ואיכות חיים לחולה הסובל מייסורים קשים וחייו נתונים בסכנה. לשם כך הם מקבלים על עצמם פגיעה מסוימת בגופם, את ייסורי הניתוח ושבועות של החלמה ממנו. רובם מחלימים לחלוטין, אבל חלקם סובלים גם אחר כך מבעיות ומגבלות שונות.

בעבר היה מקובל לתרום כליה כדי להציל בן משפחה או חבר קרוב. אבל במסגרת פעילותה של עמותת 'מתנת חיים' בראשות הרב ישעיהו הבר, הורחבו הנדיבות והחסד עד כדי נכונות של מאות אנשים עד כה לתרום כליה מגופם לאדם בלתי מוכר. מדובר בפסגות גבוהות מאוד של חסד.

לא במקרה כמעט כל התורמים במסגרת המיזם של 'מתנת חיים' הם אנשים שומרי תורה ומצוות. כ-60 אחוזים מהם מהציבור הדתי-לאומי, וכ-40 אחוזים חרדים. לפי מה שפורסם, גם הח"כ הדתי מכחול לבן קיבל את ההחלטה האמיצה והנדיבה בהשפעת עלוני פרסום של 'מתנת חיים' שהגיעו לבית הכנסת שבו הוא מתפלל.

אם להיות ממוקדים יותר, התופעה האלטרואיסטית המדהימה הזאת שכיחה במיוחד דווקא בחוגים שבדרך כלל אינם מתוארים בתקשורת כאוהבי אדם. המקום המצטיין בארץ בשיעורם היחסי של תורמי הכליה מבין תושביו הוא היישוב יצהר שבשומרון. בדרך כלל היישוב הזה מוזכר בתקשורת בהקשרים של עימותים עם ערבים ועם כוחות הביטחון. בבחירות האחרונות 60 אחוזים מתושביו הצביעו לעוצמה יהודית ו-30 אחוזים לימינה. כשמביטים בתמונותיהם של תורמי הכליה רואים ביניהם נוכחות גבוהה במיוחד של גברים בעלי זקנים, פאות וכיפות גדולות, ושל נשים ששערן מכוסה במטפחת או פאה. מראה חרד"לי מובהק.

ימים ספורים לפני שטרופר תרם את תרומתו הנדיבה הופצה בעיתונות המגזרית מודעה מטעם מפלגתו בחתימת גוף שנקרא "סרוגים כחול לבן". המודעה הציגה את הציבור החרד"לי כמי שמלכלך את דגל המדינה. הפיכת הציבור החרד"לי לשק חבטות שמותר לומר עליו הכול איננה תופעה חדשה. אבל המודעה הזאת היא שיא חדש של הסתה נגד ציבור איכותי ותורם, שהוא ראשון להתנדב להרבה מאוד משימות שדורשות השקעה והקרבה.

מלבד תרומתו המיוחדת בהקמתו ופיתוחו של עולם התורה הציוני-דתי, הציבור החרד"לי היה ועודנו גורם מרכזי בהקמת המכינות הקדם-צבאיות שחוללו מהפיכה בצה"ל, בהובלת ההתיישבות ביו"ש במקומות הכי קשים, בהקמת גרעינים תורניים שתורמים לפיתוח הפריפריה, ובעוד לא מעט משימות לאומיות וערכיות. הציבור החרד"לי לא חף מחסרונות, וגורמים מסוימים מקרבו מטיחים לעיתים באחרים דברים קשים שמזמינים תגובה חריפה. אבל נדיר למצוא בתעמולת בחירות של מפלגה התקפה מכלילה גורפת ומכוערת נגד ציבור מסוים כמו שראינו באותה מודעה. אולי רק ההסתה של ליברמן נגד החרדים יכולה להתחרות בחריפותה במודעה הזאת. מציקה במיוחד העובדה שמאחורי המודעה עומדים אנשים מתוך הציונות הדתית, ואין לנקות מביקורת גם את במות התקשורת המגזריות שהתירו את פרסום המודעה אצלן, חלקן אפילו על עמודי שער ראשיים. המצב הכלכלי בעיתונות המודפסת אומנם לא קל, אבל לא כל דבר מותר לעשות כדי למלא את החסר בקופה.

הטענה שנשמעה כאילו חלה חובה על עיתונים לפרסם כל מודעה איננה מדויקת. כשמדובר במודעה שפוגעת בקוראי העיתון או לפחות בחלקם, בוודאי שאפשר למנוע את הפרסום, ממש כשם שעיתון דתי יכול למנוע פרסום חושפני שפוגע בערכי הצניעות של קוראיו. אצלנו ב'בשבע' יש סיפוק רב מהעובדה שלפני 15 שנה היינו הבמה היחידה בעיתונות הישראלית שסירבה לפרסם את מודעת הכזב שהבטיחה לתושבי גוש קטיף כי "יש פתרון לכל מתיישב". וגם אם בחלק מהבמות המגזריות סברו שהם לא יכולים למנוע את הפרסום הפוגעני, אף אחד לא יכול לחייב אותם להקדיש לו את עמוד השער. מוטב להודות בכך שמדובר בתקלה.

יש לקוות שהתגובה הציבורית החריפה שספגו מפרסמי המודעה הזאת תגרום לאנשי כחול לבן, במיוחד הסרוגים שביניהם, לקצת חשבון נפש. אולי הם לא רק ייתנו את דעתם לפגיעה האלקטורלית שספגו מפרסום תוקפני שהפך לבומרנג, אלא גם יהרהרו שוב בגבולות הראויים שבתוכם צריכים להתקיים המאבקים האידיאולוגיים הפנים-מגזריים. אפשר לקוות שהמכנה המשותף המדהים שנוצר השבוע בין הח"כ הדתי מכחול לבן לאחיו החרד"לים מיצהר ודומיהם יתורגם לריסון מסוים במאבק בין הצדדים. כי אם מותר לי לנחש, נראה לי שאם חבר הכנסת טרופר יצטרף בפעם הבאה לתמונה הקבוצתית של מאות תורמי הכליה דרך עמותת 'מתנת חיים', הוא לא יתלונן על כך שיש שם כל כך הרבה חרד"ל עד שכבר אין לזה טעם.

לתגובות: eshilo777@gmail.com