ט"ו בשבט הגיע, חג ל...תעודות

תלמידים רואים בט"ו בשבט את יום התעודות על כל המשתמע מכך. איך נכון לקבל את התעודות והציונים, לחזק בלי להותיר משקעים?

שמעון כהן , ט"ו בשבט תש"פ

אילוסטרציה
אילוסטרציה
פלאש 90

ט"ו בשבט הוא אמנם חג האילנות אבל עבור לא מעט תלמידים בישראל הוא גם אירוע התעודות. על האופן בו נכון להתייחס לסוגיית התעודות והציונים ועל השפעותיו של יחס לא נכון על עתיד התלמידים שוחחנו עם הרב אבי ברמן, מנכ"ל ה-OU ישראל, ארגון המחזיק מרכזי נוער בעשרות רשויות ברחבי הארץ.

"שאלתי עשרה מבוגרים מה ט"ו בשבט אומר לך. הם אמרו שקדיה, פירות יבשים, פירות, צמיחת ארץ ישראל וכו'. אחר כך שאלתי 'מה יגידו הילדים על ט"ו בשבט', וכמעט כולם שרו 'השקדיה פורחת'. ומה עם תעודות? "אוי שכחתי...", מספר הרב ברמן ושואל:

"איך יכול להיות שהילדים חושבים בצורה אחת, יום שמקבלים בו תעודה, יום שאולי מפחיד, ואצלנו המבוגרים זה לא בלקסיקון?", הוא תוהה וקובע כי בכל תחום יש לשאול אם לא נוצר פער בין המקום בו נמצאים ההורים למקום בו נמצאים הילדים. "אמנם לא צריך לחשוב על כל דבר כמו ילד, אבל להיות מעורבים. לפנינו יום שבו יש משהו משמעותי כל כך לילדים ואנחנו לא נמצאים איתם. איך יכול להיות שאנחנו לא מעורבים איתם, הרי אנחנו מזכירים את התעודה כמעט בכל שבוע, ובסוף זה לא נמצא בראש של ההורים".

בהתייחסו לאופן בו נכון להתייחס לתעודות וציונים, פותח הרב ברמן דווקא במצבם של העצים בימים אלה: "בתקופה הזו העצים נראים מתים, הכל בצבעי חום אפור, ללא עלים וללא חיות, אבל אם יכולנו להיכנס לתוך העץ היינו רואים חיות של ניצנים שעוד מעט יעלו ופירות שיגדלו על העצים, בתוך חודשיים הם עוברים מעצים ערומים לפריחה".

"מאוד קל להדביק לילדים שלנו את אותו מתכון ותפריט שבו אנחנו משתמשים לכל דבר בחיים, המספרים. אנחנו מחפשים מספר לכל דבר, מלחץ דם ומדידת סוכר ועד המניות בבורסה וקרנות שהצליחו או לא. באותה רוח חשבו שאולי כדאי שנעביר גם את הילדים מבחן ונקבע על פיו את הציון, אבל זה חיפוש אחר פתרון קסם. לכאורה המספר אומר איפה הילד עומד, אבל ילד הוא לא מניה ולא רמת סוכר בדם. זו נשמה, אלו הילדים שלנו שמלאים בחיים, בכיף, בתשוקות, בחיבור ובאהבה. יש ילדים שהצליחו ללמוד למבחן כמו שצריך וזכרו את כל הנתונים, אבל לא התחברו לתכנים. זה שקיבל מאה לא אומר כלום על החיבור למה שלומד בכיתה".

"במקצועות קודש מאוד ברור הצורך בחיבור לחומר הנלמד, אבל זה קיים גם באנגלית ומתמטיקה, האם הוא מבין את המשמעות של הדברים? האם אנחנו נמצאים בתוך לב העניין? אם אנחנו מסתכלים על העץ ונותנים לו ציון על מצבו כעת זה יהיה ציון נמוך מאוד, אבל אם פותחים אותו ומסתכלים פנימה מגלים עושר אדיר של טבע, משהו אלוקי שמלא בניסים ובעוד חודשיים נראה פריחה מדהימה. אצל הילדים שלנו הרבה פעמים זה לא קורה. אנחנו דבוקים למספרים ולא מסתכלים פנימה".

מכאן עובר הרב ברמן לאופן בו הוא עצמו מתייחס לתעודותיהם של ילדיו. "המספרים אומרים אם הילד הצליח במבחן, אבל כדאי לכסות את עמודת הציון ולהסתכל על שורת ההערכה. כך אנחנו נמצאים במקום אחר ולאחר מכן אפשר לראות גם את הציון". על תגובות הורים להמלצתו זו הוא מספר: "יותר ויותר הורים שומעים מה אני עושה בבית שלי. אני מראה להם שהילדים לא דואגים אם הציון נמוך כל עוד בהערה הסמוכה כתוב שהציון הושג בהשקעה רבה".

הרב ברמן מוצא את חשיבות היחס לנפש הילד גם בפעילות הרציפה של ארגונו והוא מספר על ביקור שהסתיים אמש, מוצאי שבת, ב'זולה' בירושלים, לשם הגיע עם יהודי מטורונטו שהתקשה להבין איך קורה שבשעה בה כל המסעדות סגורות והברים ריקים, בזולה מתכנסים מאה וחמישים חבר'ה. "צריך להבין מה הנער מקבל פה. הם באים בגלל החום. בבר לא אכפת למוכר ולבעלים מהילד אלא להרוויח כסף בסוף הערב. לא אכפת לו אם הנער מגיע עם חיוך או לא, אלא אם הוא קונה את הבירה או לא. בזולה לא לוקחים שקל מהנערים וההסתכלות היא רק מה קורה בלב של הנער או הנערה, איך עבר היום, איך עברה השבת, אפשר לשאול הכול בלי שיפרשו אותך, אפשר ללבוש כל דבר. לכן הנערים מעדיפים שלא להתקבץ בבית של מישהו אלא להגיע לזולה, ששם יש מדריכים וחוקים ברורים, שאולי לא תמיד רצויים מבחינתם, אבל יש חיבור לחבר'ה, יש אהבה".

"צריך להפסיק להסתכל על ציונים כדבר ראשון. מסתכלים גם עליהם, אבל קודם להתחבר לילד. במילים יש חיבור, במספרים אין. הילד לא יכול להגיב למספר. לעומת זאת להערה ולהערכה הוא יכול להגיב במילים. צריך לדאוג שהילד ירגיש שלהורים אכפת לא מהציון, אלא ממה שקורה אצלו בפנים, עם כל החשיבות של המספר לעתידו הלימודי".