עץ של געגוע

בכל פעם שאני מגיע לשא-נור אני מנשק בגעגוע את האדמה, והולך לבדוק את העץ שלי - העץ שלנו. אני יודע שהוא מחכה ליום שנחזור הביתה.

ראש מועצת שומרון יוסי דגן , ט"ז בשבט תש"פ

דגן ובנו יאיר רחבעם בצילו של העץ בשא-נור
דגן ובנו יאיר רחבעם בצילו של העץ בשא-נור
מתוך דף הפייסבוק

זהו סיפור על עץ מיוחד. את העץ הזה נטעתי באדמת שא-נור, סמוך לבית הכנסת, גן השעשועים והמצודה העתיקה.

נטעתי אותו יחד עם שדרן ערוץ 7 ולוחם ארץ ישראל אדיר זיק זצ"ל ויבדל"א הרב שמואל אליהו שליט"א.
לצערנו, לפני כ-15 שנה נעקרנו מבתינו ביד זדונית והבתים נהרסו.

נשארו רק בית הכנסת, היחיד מבתי הכנסת בגוש קטיף וצפון השומרון שלא נהרס (כוסה בטונות של חול), המצודה העתיקה במרכז הישוב, ולצידם נשארו רק העצים והפרחים.

מאז, בכל פעם שאני זוכה להגיע לשא-נור אני מנשק בגעגוע את האדמה, והולך לבדוק את העץ שלי - העץ שלנו.

העץ גדל. האהבה, הכאב והגעגועים הם כנראה הדשן שלו. העץ גדל ופרח, ובכל ביקור בשא-נור אנחנו מתראים. ואני יודע שהוא, גם הוא, מחכה ליום שנחזור הביתה.

זה הסיפור שרציתי לשתף אתכם בו לכבוד ט"ו בשבט, יום חגה של ארץ ישראל. אני כותב אותו בדמע, אבל גם באמונה גדולה ובאופטימיות.

זהו סיפורו של העץ שלי - שלנו.
בשא-נור שלי, שלנו.
הוא מצפה. כולנו מצפים.