רוב השירים במופע דווקא לא שלו. תשליך
רוב השירים במופע דווקא לא שלו. תשליךצילום: אריאל אוחנה

בתקופה האחרונה שולי רנד נמצא בכותרות, ולשם שינוי הוא לא רווה נחת מהעניין. לא יהיה מופרך מדי לנחש כי התוצאה מהמצב המורכב שאליו נקלע היא המופע החדש 'תשליך', שאותו הוא מעלה בימים אלה, שדרכו בחר לנתב את תחושותיו והתמודדותו. במובן מסוים, המופע מהווה את פסגת יצירתו - הוא משלב תיאטרון ומוזיקה, כאשר התוכן הוא סיפורו חייו האישי, משובץ בשירים המלווים את הסיפור.

המופע נע על ציר מתוך חייו המרתקים של רנד, החל מילדות וגדילה בבית דתי ("הייתי בובה של ילד"), הטלטלה שעבר עם פטירת אחיו הגדול בטרם עת, דרך הריקוד על שני העולמות - בני עקיבא והפועל פתח תקווה, ויציאה מהעולם הדתי, הגעה לעולם התיאטרון, חזרה בתשובה, תשובה בתוך תשובה, משבר ויציאה לתשליך וגאולה. כשמגיע השלב של כניסתו לעולם התיאטרון כבר מתרחשת על הבמה חגיגה של ממש, כשהוא מתאר בססגוניות רבה את המאמצים המפרכים שלו להיכנס אל תוך הדמות הראשית בהצגה הנחשבת 'המלט'.

בשיאו של המופע פורש רנד באומץ רב ובגילוי לב נדיר את אחד המשברים הכי קשים שאפשר להעלות על הדעת. בניגוד להומור שליווה את קורות חייו עד כה, כאן הכול רציני להחריד. הלב מתכווץ לשמע נבכי נפשו של האומן המיוסר שלא מצליח למצוא מקום לנשמתו. הסוף הטוב עדיין לא נראה באופק לעת עתה, אבל נקודת המבט שלו כבר אופטימית הרבה יותר.

ההזדהות עם מסע התלאות שמתאר רנד היא כמעט בלתי נמנעת. במיוחד לאור העובדה הפשוטה שאלו הם תלאותיו שלו, שאותן הוא ממשיך לעבור בימים אלה ממש. לאורך המופע תהיתי לעצמי מה בעצם גורם לו לפרוש את כל זה מול אלפי אנשים, עוד בטרם מתברר הפאנץ' הסופי. או שמא עצם השיתוף הוא זה שאמור לסייע לו במהלך של תשובה בתוך התשובה, כפי שתיאר זאת בעצמו.

במשך יותר משעה וחצי רנד כמעט לא זז מעמדתו ליד המיקרופון, אך כל זאת לא הפריע לו לבצע את השירים בהגשה מלאת כריזמה, באופן שכל תו בפנים והינף ידיו היה שותף למילים ששיגר לחלל האולם ללא הרף. על אף שמדובר במופע רצוף של שעה וחצי, הוא כמעט לא פוסק מלדבר, לספר ולשיר, בלי להתעייף. הקונספט של המופע, המשלב מוזיקה ותיאטרון, דומה קמעא למופע הקודם שהעלה על מאיר אריאל ז"ל – 'ת'מבינתי'.

באופן מפתיע השירים המשובצים במופע ברובם אינם שלו, אלא של אומנים ישראלים מוכרים, כמו שלום חנוך, רמי פורטיס, ברי סחרוף, אביב גדג', עמיר לב, עדי רן, להקת המכשפות ועוד. כדרכו בקודש עדכן רנד חלק ממילות השירים והתאים אותם להשקפת עולמו, ואף ערבב חלק מהשירים יחד בצורה מוצלחת לא פחות, כמו "אני מאמין בביאת המשיח" יחד עם "משיח לא בא". המעטפת המוזיקלית של רביעיית נגנים על הבמה, בניצוחו של המפיק המוזיקלי אסף תלמודי, דאגה להפוך כל פרט בסיפור לדרמטי שבעתיים.

נקודה קצת תמוהה בעיניי הייתה העובדה שבעוד את הקריירה הענפה שלו בעולם התיאטרון והמשחק בתור חילוני הוא מתאר בעסיסיות רבה ולפרטי פרטים, הרי שאת הקריירה הענפה לא פחות בתור חוזר בתשובה, שכוללת רזומה מרשים ביותר של תיאטרון ('יארצייט', 'מים אחרונים'), קולנוע ('אושפיזין', 'הבלתי רשמיים') ומוזיקה ('נקודה טובה', 'קיסריה') - הוא אפילו לא מזכיר ברמז. אבל במבחן התוצאה, חסרונם לא היה מורגש במכלול המופע, שנתחם בשיר "בין קודש לחול", שבעצם מסכם יותר מהכול את ציר חייו התוססים של שולי רנד.