אש כוחותינו

בליכוד הבטיחו קמפיין חיובי ובאופן רשמי מכריזים על הפסקת אש מול ימינה, אבל בפועל המתקפה בעיצומה.

ניצן קידר , י"ח בשבט תש"פ

מרוצה מהמתקפות של עוצמה יהודית על ימינה. נתניהו בכנס בחירות, השבוע
מרוצה מהמתקפות של עוצמה יהודית על ימינה. נתניהו בכנס בחירות, השבוע
צילום: פלאש 90

געוואלד, מילת הקוד שגורמת למפלגות הציונות הדתית להתכווץ בדאגה בכל אחת משלוש מערכות הבחירות האחרונות, כבר כאן.

רשמית יש סוג של הפסקת אש בין הליכוד למפלגת ימינה, לפחות נכון לשעת כתיבת שורות אלה. אבל כמה מן הפוליטיקאים, בשלב כזה של מערכת בחירות – שבועיים לפני הסוף, נשארים רשמיים? עד יום שלישי השבוע נרשמו השתלחויות קשות מצד חברי הכנסת של הליכוד ואפילו מצד נתניהו עצמו כלפי ימינה בכלל והעומד בראשה, שר הביטחון נפתלי בנט, בפרט.

בימינה השתדלו לשמור על פאסון ולא לתקוף בחזרה. המפלגה קיבלה עם עצמה החלטה, לפחות נכון לרגע זה, שלא לירות בנגמ"ש. מאחורי הקלעים, כמובן, הזעם על הליכוד גדול מאוד, אבל למעט תשובות מאוד ממוקדות, מרבית המתקפה נתקלת בשתיקה תקשורתית. זה כמובן עלול להסתיים בכל רגע. כל מה שראינו ושמענו השבוע יכול להיות רק קדימון של הדבר האמיתי – התנצחות בתוך הימין שלא ברור למי תועיל – אבל ברור שכולם יפסידו ממנה בשאלת הרכבת הממשלה, כי המנצח הגדול יהיה גנץ.

באופן אמיתי יש לתהות מדוע נתניהו עצמו, שבכמה כנסים דיבר ברמיזות או בלי רמיזות על בנט, מוביל קו כזה. מה הוא יודע שאתם ואני לא יודעים? ייתכן שנתניהו פשוט הפנים שהשגת רוב של 61 מנדטים היא פשוט בלתי אפשרית מבחינתו. במצב כזה, השמירה על הגוש כבר פחות חשובה. בעוד בנט, שקד, מתן כהנא וחברים אחרים במפלגה מתחייבים בקולם שיתמכו בנתניהו ולא בגנץ, הליכוד ממש לא מתחייב וגם ציבורית משום מה לא נדרש להתחייב שלא ילך לאופציית האחדות.

שהרי אם הליכוד יתחייב להימנע מממשלת אחדות מרבית הסיכויים שנלך למערכת בחירות רביעית. האם הליכוד מחויב לבלוק הימין? אולי בסיבוב הקודם. כרגע אין לו שום מחויבות לאיש. נתניהו, שמבין שהשגת 61 תומכים היא בלתי אפשרית, רוצה להיות המפלגה הגדולה ביותר. זה מאוד מתכתב עם צורת ההתנהלות של הליכוד בימים האחרונים.

אגב, בליכוד פשוט לא מגיבים לשאלות בנושא ומתחמקים מלענות לתהיות באשר למתקפות שלהם על ימינה. "הדרך היחידה להבטיח ממשלת ימין בראשות נתניהו היא להצביע רק לליכוד. לגנץ אין אפשרות להרכיב ממשלה. האפשרות היחידה של גנץ להקים ממשלה היא עם אחמד טיבי ואיימן עודה או בחירות רביעיות", נמסר לנו מטעם דוברות המפלגה.

ניסינו לבדוק בקרב שרי הליכוד מה דעתם על המצב הזה. שלושה שרים בכירים שמעורבים מאוד בקמפיין הבחירות העדיפו שלא להתייחס. האם דעתם אינה נוחה מהירי בנגמ"ש, אין לדעת. הם ממלאים את פיהם מים. דווקא מי שהליכוד מציג כנציגת הציונות הדתית במפלגה היא זו שמצילה את המצב בשביל המפלגה כולה בהתייחסות קצת יותר משמעותית. אחרי שתקראו את דבריה, נראה אם תוכלו לחשוב שאנחנו לא בעיצומו של קמפיין הגעוואלד.

חוטובלי אומרת ל'בשבע': "אנחנו לא נגד ימינה, אלא בעד המשך שלטון הימין בישראל, והדרך היחידה להבטיח זאת היא חיזוק הליכוד. אנחנו פועלים בכל החזיתות של הימין הרך על מנת להביא מצביעים מכחול לבן אלינו, ועושים הכול כדי להגיע לליכוד גדול וחזק שירכיב את הממשלה הבאה".

אם לשקלל את כל הדברים הללו ודברים אחרים שנאמרו השבוע, בליכוד בעצם אומרים למצביעי הימין: "חברים, לא מדובר פה במשהו אישי, אנחנו פשוט צריכים יותר מנדטים כדי להיות אלה שיובילו את ממשלת האחדות". האם לליכוד חשוב שלימינה תהיה שם נציגות? לא בהכרח.

אם להזכיר הבטחות של הליכוד, אחת מהן הייתה לקמפיין חיובי ולא שלילי. נתניהו אפילו שכר את שירותיהם של קורי לבנדובסקי ודיוויד בוסי האמריקנים כדי לבנות קמפיין חיובי ששם במרכז את ההישגים של נתניהו לאורך העשור האחרון. משהו שם לא עבד. השניים כידוע כבר לא עובדים במטה הבחירות של נתניהו.

בין אם מדובר בראש הממשלה עצמו, במקורביו או בשרים, השיטה מאוד ברורה. יש רצון שצד אחד ישמור על איפוק והצד השני יהלום. בליכוד מרוצים מכל התבטאות של חברי מפלגת עוצמה יהודית נגד ימינה. "הם עושים לנו את העבודה", אמר לי גורם בליכוד השבוע בסיפוק. אבל עם כל הכבוד, ההשתלחויות של עוצמה יהודית לא ישנו את התמונה באופן מהותי. אלו של הליכוד עלולות לנגוס במפלגת הציונות הדתית. ייתכן מאוד שבשביל שלום בית וגם כדי למקסם תוצאות היה צריך שעוצמה יהודית תהיה חלק מרשימת ימינה. במצב הנוכחי, הטלת הרפש משחקת בעיקר לטובת שחקן אחד – הליכוד.

תחת גלגלי העגלה

בימינה יש סיבה נוספת לדאגה. סקרים שהם רואים בימים האחרונים אומנם מדברים על כשמונה מנדטים, אבל ניתוח מעמיק של הסוקרים בסקרים שנערכו בשביל כמה מפלגות מעלה שכשליש ממי שענו שיצביעו לימינה אינם בטוחים בהצבעתם. במספרים מדובר בלפחות שני מנדטים מתנדנדים ובתוצאה של בין חמישה לשישה מנדטים, תוצאה ששלושת חלקי המשוואה עלולים להתאכזב ממנה מאוד.

בכירים במפלגה שעמם שוחחנו סיפרו לנו שאומנם הם מרגישים שלפחות חלק מאותו שליש מתייצב ככל שהזמן עובר ומתקבע על הצבעתו לימינה, אבל בסקרים זה עדיין נראה פריך מדי. איש לא יודע כיצד יתנהגו הבוחרים, אבל יש דרך לנסות ולהגביר את ההשפעה. במאבק בין הליכוד לימינה, גם אם יוריד פרופיל לכמה ימים, צריכים האחרונים להבהיר שהם לא מתכוונים להידרס מתחת לעגלת נתניהו, כפי שהוא מצפה מהם מערכת בחירות אחרי מערכת בחירות.

בגזרת בנט ושקד המסרים המועברים לראש הממשלה ברורים. בצלאל סמוטריץ' לא בורר מילים כשנכנסים לפינות כאלה וכשהליכוד מעמיק את הגעוואלד. הפעם צריך גם הרב רפי פרץ לצאת מחליפת הממלכתיות ולהבהיר לנתניהו שהוא לא בכיס שלו. נתניהו בונה תמיד על מישהו ממלכתי בחבורה. הרב פרץ נתפס אצלו כאחד כזה, ואולי כשיבין שהמצב הזה השתנה נתניהו קצת יתעורר ויוריד את הדוושה ממשתה המנדטים המסורתי.

לרב פרץ יש את כל הסיבות לעשות זאת. המרכזית שבהן היא העובדה שאם המפלגה לא תקבל שמונה מנדטים לפחות הוא יהיה הנציג היחיד של הבית היהודי בכנסת הבאה. אומנם יש פעילים רבים שמאוד היו רוצים להחליף אותו בתפקיד היו"ר, אבל עם שני נציגים ועשייה, הדרך לקדנציה הבאה סלולה. עם נציג אחד ובלי מאמץ אמיתי להסביר לנתניהו שכך לא מתנהגים, ייזכר בסוף הרב שעבר לשדה הפוליטי, אולי באופן לא הוגן, כמי שדאג בעיקר לעצמו.

הרב פרץ צריך בשלב הזה להבהיר לנתניהו שקץ הממלכתיות כלפיו הגיע. שמי שמנסה לחבל בכניסתה של שרה ב"ק לכנסת לא יצפה שימינה תידרס תחת גלגלי עגלתו. נתניהו יודע בדיוק מה בנט, שקד וסמוטריץ' חושבים. הוא גם יודע שהרב רפי פרץ נוהג אחרת. הבהרה של הרב פרץ לנתניהו שפגיעה בסיכוי של ימינה למנדט השמיני תסובב קצת את הגלגל, עשויה לגרום לנתניהו לחדול מהמתקפות על ימינה. זה לא בטוח, אבל לפחות למראית עין נלחם יו"ר הבית היהודי על הכנסת נציגיו.

עושה שלום

אם ימשיך בקמפיין נגד מפלגת הציונות הדתית, נתניהו בסך הכול יבהיר לציבור את מה שהוא כבר יודע – ימין אמיתי הוא לא. מבטיח להחיל את הריבונות בקול גדול – ואז מתקפל ואומר שיזדקק לאמון הציבור בשביל לקדם את הצעד. מבטיח לטפל בחאן אל-אחמר – וחושש לבצע.

לא סתם הוא מעוניין להפוך את הליכוד למפלגה הגדולה ביותר, כשברור לו שיצטרך להקים ממשלה משותפת עם גנץ ולא ממש ידוע אילו מפלגות יצליח לשתף בה אם בכלל. נתניהו יודע דבר אחד שהציבור בבית טרם הפנים: תוכנית המאה היא ההזדמנות שלו להיזכר בספרי ההיסטוריה כמי שהביא שלום במזרח התיכון, או לפחות היה אחד השותפים המרכזיים.

זה חלום עתיק של נתניהו. פרס נובל לשלום, הכרה בינלאומית, שורה בספרי ההיסטוריה שלא תעסוק בכהונה הארוכה ביותר של מנהיג ישראלי, אלא במעשה שמעמיד אותו במקום גבוה יותר מזה של בגין. כן, נתניהו שואף גבוה. לא סתם הוא דאג ששליחיו ידברו על כך שעבר את בן גוריון בתקופת הכהונה. הוא רוצה להיות ראש הממשלה הבולט ביותר בתולדות ישראל.

לצד הישגים מדיניים רבים בזירה הדיפלומטית, חידוש היחסים עם מדינות שונות וכבוד גדול שהוא מקבל מכל מנהיגי העולם, נתניהו עדיין לא קיבל את המשאלה הכמוסה – השלום. עם כחול לבן, כשהוא בראשות הממשלה כי מפלגתו היא הגדולה ביותר ובהנחה שהנשיא טראמפ ימשיך לכהונה נוספת, יוכל נתניהו לנסות לקדם את תוכנית המאה המלאה של האמריקנים.

מצביעי הימין צריכים לזכור שבסופו של דבר, כך ייתכן בסבירות גבוהה מאוד, נתניהו ייאלץ הפעם ללכת לממשלת אחדות כדי להימנע מלהיות זה שיוביל לסיבוב נוסף של בחירות. הפרטנרים העתידיים שלו בכחול לבן מדברים על אימוץ התוכנית כולה. ייתכן מאוד שנתניהו חותר לשם. לכן, כדאי להסתכל למציאות בעיניים. כשנתניהו ושליחיו מזהירים כבר שבועות מפני ימינה שתבגוד ותלך עם גנץ, ראוי שיזכרו שהם עצמם ניסו ללכת עם גנץ בפעם הקודמת עם או בלי הבלוק. הפעם, כאמור, זה יקרוץ יותר לראש הממשלה שמחפש מקום בדפי ההיסטוריה, ולא בתור זה שנגרר לבית המשפט עם כתבי אישום.

תזכורת מימים אפלים

דו"ח מועצת זכויות האדם של האו"ם, שכלל רשימה שחורה של 122 חברות בינלאומיות שפועלות ביהודה ושומרון ורמז במילים לא עדינות שיש גם להחרים אותן בשל כך ושפעילותן "לא עולה בקנה אחד עם שמירת זכויות אדם", הוא תזכורת לאו"ם כפי שהכרנו אותו לפני שפרצו לחיינו ממשל טראמפ והשגרירה הקודמת ניקי היילי.

בסופו של דבר אין למסמך הזה שום משמעות מעשית חוץ מלמקד את החיצים של ה-BDS וארגוני שנאת ישראל האחרים לכיוון החברות הללו, ולנסות לעשות להן דה לגיטימציה, משהו שכבר נעשה לפחות באופן חלקי עד היום. המסמך הזה מזכיר היכן נמצאים היום האתגרים הגדולים של ישראל - בגופים שלא הפנימו את השינוי, כמו מועצת זכויות האדם של האו"ם, וכמו האיחוד האירופי שמנסה לחבל בהחלת הריבונות תוך ששר החוץ שלו לא מתבייש להתגאות בכך שאירופה היא זו שמובילה את מגמת המדינה הפלשתינית.

צריך להבין: כללי המשחק השתנו, אפילו במועצת הביטחון של האו"ם. השבוע נכשלו הפלשתינים בניסיונם להביא לדיוני המועצה הצעת החלטה נגד תוכנית המאה, ישראל וארצות הברית. גורם אמריקני בכיר הביע בשיחה איתנו שביעות רצון גדולה מהעובדה שמאמץ דיפלומטי הצליח להסיר מסדר היום את ההצעה הפלסטינית.

"מועצת הביטחון של האו"ם הוכיחה כי הדרך הישנה בה ניסו להעביר בה החלטות הסתיימה. לראשונה בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המועצה היתה מוכנה לחשוב מחוץ לקופסה ולא לקבל כרפלקס מותנה את העמדה הפלסטינית, שתמיד ניסתה להמשיך במצב הקיים", אמר הגורם.

האמריקנים, שהובילו את השינוי, כבר מבינים היטב שהנרטיב האנטי ישראלי לא יכול היה להימשך. לא מעט מדינות מתחילות להפנים את המסר. לא ברור מתי ייקצרו הפירות, אבל אין ספק שהזרעים שנזרעו כבר צומחים בזירה הבינלאומית.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com