נמנע מלהביע דעה כמעט בכל נושא. גנץ
נמנע מלהביע דעה כמעט בכל נושא. גנץצילום: פלאש 90

באופן אירוני, שתי המפלגות האחרונות במערכת הפוליטית שנותרו בלי הסכם עודפים, הן גם האחרונות שמסוגלות לחתום על הסכם כזה זו עם זו. הרשימה המשותפת וישראל ביתנו הן כנראה המפלגות הכי מקוטבות בכנסת, ומשני הקצוות הללו כל אחת מהן מחזיקה בידיה את עתידו הפוליטי של בני גנץ.

כחול לבן זקוקה גם לליברמן וגם לעודה כדי לגבש גוש חוסם לנתניהו, אבל בניגוד להצגה המעוותת של האינפו-גרפיקה בסקרים שסופרים בצד אחד את הרשימה המשותפת כחלק מגוש השמאל-מרכז ובצד השני את בלוק הימין-חרדים ושמים את ליברמן באמצע, במציאות אין ולו שחקן אחד במערכת הפוליטית שחושב שתיתכן ממשלה שתושבע בקולותיהם של איווט ליברמן ואחמד טיבי גם יחד.

זה המלכוד שמנהל ומסרבל את התמרון הפוליטי של בני גנץ. הוא מתאמץ לשמור על קשר עין עם שני הצדדים הניצים, כדי שבבוא היום יוכל לשלוח את אחד מהם לבילוי בים בעת ההצבעה, או לכל הפחות אל מחוץ למליאה. כדי להשיג רוב בכנסת, מספיק לו שלא יפריעו אלו לאלו.

במגעים להקמת הבלוק השמאלי אחרי הבחירות הקודמות, התרחיש המרכזי שקידמו בכחול לבן היה שליברמן, על שמונת המנדטים שלו, ייעדר מהמליאה, וממשלת מיעוט של כחול לבן, העבודה ומרצ (בלי רוב יהודי) תושבע בקולות המשותפת. האוזר והנדל טרפדו את המהלך כשסירבו להצביע בעד ממשלה כזאת. לכן הפעם התגבשה אסטרטגיה הפוכה: לשלוח את הערבים לים (לבלות ולהשתזף, כמובן) ולנסות להקים ממשלת מיעוט עם רוב יהודי - כחול לבן, העבודה, מרצ וליברמן יצביעו בעד, המשותפת תיעדר וההצבעה תעבור. כפי שנכתב כאן בעבר, שני מנדטים בלבד שינדדו בין גוש לגוש הם ההישג שנדרש כדי שגנץ יוכל לממש את המהלך הזה ולהפוך לראש הממשלה.

התרחיש הזה נחשב במערכת הפוליטית לקלף החזק ביותר של גנץ, אלא שהשבוע איימן עודה החליט לפוצץ את הבלון, והודיע שהח"כים הערבים יצביעו נגד כל ממשלה שבה חבר אביגדור ליברמן. כלומר, התרחיש שעמד בלב האסטרטגיה של כחול לבן ובלב החששות של הליכוד הוסר מהשולחן.

הווטו שהטילו הערבים על השותף שבלעדיו אין לגנץ ממשלה היה מתבקש, אבל עד עכשיו הם נמנעו ממנו. מה שקרה עכשיו הוא שגנץ נדחק ואותגר על ידי נתניהו לסדרת התבטאויות שהרחיקו אותו מהמשותפת. כחול לבן תמכה בפסילת היבא יזבק מבל״ד, סירבה לתמוך בבקשת המשותפת להקים ועדה מיוחדת למאבק בפשיעה ואלימות בחברה הערבית, תמכה בהחלת הריבונות על היישובים ביו״ש במסגרת תוכנית המאה של טראמפ, ונמנעה בתחילה מהסתייגות מפורשת מרעיון סיפוח ערביי המשולש לפלשתין. בתגובה, המשותפת החליטו להשיב בקביעת גבול משלהם.

מחיר האופציה

התשובה של גנץ לקמפיין הליכוד ״בלי אחמד טיבי אין לגנץ ממשלה״ הייתה בנאום שנשא בתום סיור שערך השבוע ביישובי המגזר הערבי בצפון. ״הרשימה המשותפת לא תוכל להיות חלק מהממשלה שאקים״, אמר גנץ, כאילו לא ערך לפני שלושה חודשים וחצי פגישת משא ומתן קואליציוני רשמית עם אחמד טיבי ואיימן עודה. ״המחלוקות שלי עם הנהגתה על ההיבט הלאומי והביטחוני הן עמוקות, קשות ובלתי ניתנות לגישור״.

דווקא מההצהרה הזאת לא התרגשו ברשימה המשותפת, וייתכן שאפילו עודכנו עליה מראש. אף אחד ממילא לא התכוון שם לכהן כשר בממשלת ישראל. מספיקה להם ההשפעה מבחוץ, הפניית תקציבים למטרות שחשובות להם ושינוי מדיניות הממשלה בנושאי היתרי בנייה והכשרת הבנייה הבלתי חוקית, איסוף הנשק הבלתי חוקי ומיגור הפשיעה, הגברת השיטור וטיפול רוחב בתשתיות.

כשאיימן עודה מדבר על 16 מנדטים למשותפת, הוא בונה בעיקר על הנושאים הללו, ועל עמדת ההשפעה הנדירה של הרשימה המשותפת על הממשלה, אחרי שנים של פרובוקציות בשולי האופוזיציה. התקווה לשנות את מציאות היומיום בתחומים האזרחיים עשויה לרתום להצבעה גם את אנשי המגזר הערבי שלא נלהבים מהפרובוקציות בשדה הלאומני.

כבר עכשיו אפשר לטעום מהכוח ומההשפעה של הח"כים הערבים, אפילו בתוך אותו נאום של גנץ. לצד ההסתייגות מישיבה עם המשותפת, יו"ר כחול לבן יישר קו עם דרישה עקרונית פומבית שהציב לו טיבי, והודיע כי הוא מתנגד להעברת המשולש לידי הפלשתינים.

גנץ מנסה לתמרן. לשמור מרחק מהמשותפת אבל לשמור את הערוץ הזה פתוח. ״מי שרוצה לתמוך - שיתמוך״ הוא אמר השבוע, אבל ככל שהזמן חולף הוא ממשיך לשלם מחיר על אופציה עתידית שספק אם יוכל וירצה לממש. עם כל הכבוד לרצון של עודה וטיבי להשפיע, גם בתוך הרשימה המשותפת עצמה יש קולות שפועלים לפוצץ את ההבנות עם גנץ עוד לפני הבחירות. אם כחול לבן תמכה בפסילת יזבק, מה הסיכוי שאותה יזבק תתמוך בממשלה של כחול לבן?

מאמץ לא לומר כלום

שבעה ימים חלפו בין ההתחמקות של גנץ מהשאלה על פגישת אולמרט ואבו מאזן, ובין ההתייחסות הנוספת והמעורפלת שלו לאירוע בניסיון לצמצם את הנזק. הפעם הראשונה שבה גנץ התמודד עם שאלה בנושא לא הייתה התקלה בלתי צפויה לגנץ. הכתבים (וביניהם הח״מ) הוזמנו לדשא בשולי אירוע זיכרון בכפר סבא על ידי יועץ התקשורת של גנץ, כדי שיו"ר כחול לבן יוכל להתייחס לאירועי היום. הוא הכין הצהרה קצרה שהאשימה את נתניהו בניהול כושל ופוליטי של הקבינט בעת ההידרדרות הביטחונית, אבל נערך גם לאפשרות שיישאל על פגישת ידידו אולמרט עם אבו מאזן.

ההחלטה של צוות הקמפיין הייתה ״לא להיגרר לספין של נתניהו״. כלומר, לנסות לא להתייחס לסוגיה. זו מחשבה נכונה, אך מרוב מאמץ לא לומר כלום, גנץ מעד והסתרבל. באופן טבעי ומשוחרר הוא יכול היה להגיד בפשטות את מה שהוא באמת חושב - שהוא מכבד את אולמרט, אך חולק עליו בנושא. במקום זה הוא גמגם: ״לא מכיר את הפגישה שלו, למה וכמה נשמע מה יקרה״. לפעמים השתיקה מהדהדת יותר מהתוכן עצמו.

יו״ר כחול לבן אכן לא אחראי לתמונה המביכה של ראש ממשלת ישראל לשעבר יושב לצד יו״ר הרשות הפלשתינית בהווה, שני אישים שהמכנה המשותף הבולט שלהם הוא חוסר רלוונטיות. ייתכן גם שטענתו שאולמרט אינו יועצו והוא אינו אחראי עליו ועל מעשיו היא נכונה (איילה חסון ציטטה בחדשות 13 מקור שהגדיר את אולמרט כ״יועץ הסתרים של גנץ״, ורביב דרוקר דיווח כי השניים שמרו על קשר רציף במהלך המשא ומתן הקואליציוני עם הליכוד). הבעיה של גנץ היא הבחירה שלו, כמועמד לראשות ממשלה, להימנע מהבעת עמדה עקרונית בנושא הזה, ובעצם ההימנעות מהבעת דעה עקרונית כמעט בכל נושא.

לתגובות: [email protected]