השר לביטחון יתר

לדבר על עמידה בלחצים זה קל, לבצע זה כנראה סיפור אחר.

אבי סגל , י"ח בשבט תש"פ

נפתלי בנט
נפתלי בנט
צילום: Yonatan Sindel/Flash90

1

ואפתח בסיפור אישי: בשבת האחרונה התארח השר נפתלי בנט במקום מגוריי, גבעת שמואל תובב"א, ובמהלכה יצא למסע דילוגים נמרץ בין בתי הכנסת המקומיים.

גם בית תפילתי לא נפקד מרשימת אתרי התיירות המבוקשים בשבת שירה, וכך זכתה קהילתנו להתבשם מבוקר מרוכז של ימין וביטחוניזם: ימינך ה' נאדרי בכוח, 'ימינה' תרעץ אויב.

בפגישתו איתנו דיבר בנט, בין היתר, בזכות החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון כנגד כל הלחצים. זה לקח לו פחות משבע דקות מטכ"ליות של דבר תורה ממוצע, אבל לי זה הספיק, השתכנעתי.

יומיים לאחר מכן חתם שר הביטחון על צו מעצר מינהלי נגד יהודי בן 19, שנחשד ביידוי אבן אך שוחרר על ידי בית המשפט המחוזי. "יש לי יסוד סביר להניח שטעמי ביטחון המדינה וביטחון הציבור מחייבים זאת", נכתב בצו של כבוד השר.

הפעם השתכנעתי פחות. לאור התנהלותו בפרשת עינויי דומא, יש לי יסוד סביר לפקפק ביסוד הסביר של בנט, או בנכונות שלו לפתח עצמאות מול דרישות המחלקה היהודית בשב"כ. לדבר על עמידה בלחצים זה קל, לבצע זה כנראה סיפור אחר. ביטחוניזם? מריח יותר כמו הבושם 'פשיזם'.

2

"את הישיבה שלנו אנחנו נמשיך היום בעוטף עזה" (יו"ר 'כחול לבן' בני גנץ במהלך דיון מיוחד בכנסת, רגע לפני שהוא וחבריו למפלגה נטשו את הדיון).

"כמו שברחו מטיפול במנהרות חמאס בצוק איתן, ברחו עכשיו בוגי וגנץ מהמליאה" (מתוך תגובת 'ימינה' על הנטישה ההפגנתית).

בואו נעזוב לרגע את הפרטים החשובים – מי יזם את הדיון, מי ביזה את הכנסת ומי אשם במצב הביטחוני - ונתרכז בטכניקה. הנה שתי דוגמאות לתעמולה זולה, מסחטת כותרות פשוטה ומיידית, של שתי המפלגות המעורבות באירוע. שני הצדדים מרעיפים משמעויות ביטחוניות לפעולה טכנית של עזיבת דיון. האחד מחבר אותה לפעולה חיובית בעתיד, האחר מחבר אותה לפעולה שלילית מהעבר. שני קישורים ריקים ולא מאוד מתוחכמים, שבוודאי גרמו ליועצי הקמפיין לסכם עוד יום מוצלח בעבודה. אייטם עיתונאי מובטח לשני הצדדים, ומי יודע, אולי גם הבוחרים לא ירגישו ששוב התייחסו אליהם כאל חבורת אווילים.

3

עם כל הכבוד לפוליטיקאים, יש איש אחד שיכול ללמד אותם כיצד נשארים בכותרות. זהו הרב אליעזר ברלנד, שהפרשות המתוקשרות בכיכובו רק הולכות ונערמות, מחשדות לניצול ועושק של אנשים במצוקה ועד קשרים הדוקים עם אנשי העולם התחתון. ברלנד לא המציא שום דבר. סיפורים דומים מאפיינים לא מעט כתות, קהילות המבוססות על אמונה תמימה, מנהיג נערץ, ערלות לב ותאוות בצע. לעיתים קרובות השילוב הזה נגמר בטרגדיות אישיות, ובמקרים קיצוניים יותר – בטרגדיות לאומיות.

שתי מיני-סדרות אמריקניות מ-2018 מביאות את סיפורן המזעזע של שתי קהילות נוצריות שהלכו שבי אחרי משיח שקר. רגע, חשבתם שבעמוד הזה כבר לא תצטרכו לקרוא על סרטי דוקו אמריקניים? פחח, גם האמונה שלכם תמימה מדי. 'ג'ונסטאון: טרור בג'ונגל' היא סדרה בת ארבעה חלקים העוסקת בכת 'מקדש העם' מייסודו של הכומר ג'ים ג'ונס. 'ווייקו: משוגע או משיח' מתארת בשני חלקים את סיפור כת הדווידים בהנהגתו של דייוויד כורש. שני סיפורים נוראיים מהמאה הקודמת, ושניהם נגמרים במוות המוני של גברים, נשים וטף.

יש לא מעט נקודות דמיון בין שתי הסדרות, שמתבססות על קטעי ארכיון מרשימים לצד ראיונות עם אנשי חוק ועם ניצולים. שתיהן מרתקות ובעיקר מלמדות אותנו כיצד אנשים נורמטיביים מסוגלים להיות חדורי אמונה בא-ל, במתווכיו ובערכים נאורים של שוויון חברתי וערבות הדדית – כל הדרך אל האופל. לצפות, להפנים ולהישמר.