מדלג על הגבעות

הריסות בתים בכמה מאחזים וצו מעצר מינהלי נגד נער גבעות, העלו את שר הביטחון נפתלי בנט על מסלול התנגשות עם אנשי המאחזים.

יוני רוטנברג , י"ח בשבט תש"פ

"לא כל פעולות האכיפה מגיעות עד לשר הביטחון". ההריסה במעלה שלמה
"לא כל פעולות האכיפה מגיעות עד לשר הביטחון". ההריסה במעלה שלמה
צילום: 'גאולת ציון'

פרשיית צו ההרחקה של הנער אליה בן דוד גרמה לשר הביטחון נפתלי בנט להזיע לא מעט השבוע. מאז שנכנס נפתלי בנט אל הפוליטיקה הישראלית, הוא פזל באופן די מוצהר אל תפקיד שר הביטחון.

אחד הרגעים המכריעים בקריירה שלו, כפי שבוודאי תיאר לעצמו, היה האולטימטום שהציב לראש הממשלה חודשים ספורים לפני הבחירות הראשונות בשנה שעברה. בנובמבר האחרון החלום של בנט התגשם, דווקא מעמדה לא צפויה בכלל. אך כפי שקורה לא מעט, דברים שראה מכאן נראים כבר אחרת משם, ובחודשים הספורים שלו במשרד הביטחון הספיק בנט להתנגש לא פעם אחת עם המתיישבים ביהודה ושומרון.

השבוע ההתנגשות הזאת הגיעה לשיא סביב סיפורו של אליה בן דוד. בן דוד נעצר לפני שבועיים בחשד שהשליך על ערבי אבן מרכב נוסע ופצע אותו באורח בינוני. בן דוד, תושב נוף הגליל במקור שמתגורר בשנים האחרונות בחווה באזור עדי עד, הובא להארכת מעצר והשופט האריך את מעצרו עד ליום ראשון שאחריו, כאשר בכל הזמן הזה נמנע ממנו לפגוש עורך דין מחשש לשיבוש ראיות. למעט מקרה האבן, אין לבן דוד הרשעות קודמות, אך הוא הורחק מינהלית מיו"ש למשך תקופה בעבר. בן משפחה מתאר אותו כ"נער חוות" ולא "נער גבעות", כלומר אדם שעסוק בעבודת כפיים אינטנסיבית ולא בעימותים או בפעולות נגד ערבים. הוא עובד למחייתו כמוסכניק בעדי עד.

הדרמה התחילה ביום ראשון. שופט בית משפט השלום הורה לשחרר את בן דוד למעצר בית בתנאים מגבילים, במקום המעצר שבו שהה עד אז. המשטרה לא הסתפקה בפסק הדין הזה, והודיעה כי תערער על ההחלטה במחוזי. למחרת, ביום שני, נפגשו הצדדים שוב בבית המשפט המחוזי בלוד. באותו זמן אליה בן דוד כבר שהה בחדרי המעצר שבבית המשפט, והוא אפילו הועלה לבית המשפט שלא בנוכחות סנגורו, כדי שתינתן לו הזכות למסור לו הודעה. הדיון התחיל כרגיל, אבל עד מהרה הוא עלה על פסים משונים ואפילו מתמיהים.

"החל משלב מסוים השופט ונציג המשטרה ניהלו דו שיח שאני לא הייתי שותף לו כלל", מתאר עו"ד עדי קידר מ'חננו', שמייצג את בן דוד. "השוטר כתב לשופט משהו לעיניו בלבד מטעמי חיסיון, והשופט ענה לו ברמז. השוטר יצא לעשות שיחת טלפון, חזר והראה לו דברים שחסויים ממני, כך לכל אורך הדיון". להתרוצצות המוזרה הזאת מתווספת הידיעה של קידר כי אנשי המחלקה היהודית בשב"כ נוכחים בבניין בית המשפט, בעקבות דיון נוסף שהתקיים באותו יום. בסוף הדו-שיח החסוי של השופט והשוטר הגיעה ההחלטה המפליאה.

"מה שראיתי הניע אותי לשאול מה ששאלתי, עמדתי על כך שאקבל תשובה. התשובה שקיבלתי הובילה אותי למסקנה שלא זו בלבד שיש לדחות את ערר המדינה, אלא יש גם להקל את תנאי השחרור", כתב השופט עידו דרויאן-גמליאל בפסק הדין. לתדהמתו של עו"ד קידר ובני המשפחה הודיע השופט כי הוא משחרר לאלתר את העצור ללא תנאים מגבילים, למעט הפקדת ערבות נמוכה כדי להבטיח שיבוא לחקירות בהמשך. המשפט החידתי שבו פתח השופט את ההחלטה, "מה שראיתי הניע אותי לשאול מה ששאלתי", נעשה חידתי עוד יותר עם המשך הדרמה בבית המשפט.

לחץ מהאיחוד הלאומי

גולן, אביו של אליה, ניגש להסדיר את עניין הערבות, ולאחר מכן המתין יחד עם כמה מחבריו של בנו לשחרור של אליה. אחרי שעה ארוכה של המתנה החליט בן דוד להתקשר לעו"ד קידר. "אני כבר הייתי בדרכי לירושלים", מספר קידר. "התקשרתי לימ"ר ש"י ושאלתי אותם איפה הוא. הם בעצמם ביררו את העניין וענו לי: 'מעצר מינהלי'. לקח לי עוד שעתיים לחפש בכלל איפה הוא, כי לא היה למי לפנות, אתה מרגיש כאילו אתה בהודו. זו התנהלות על הגבול העברייני, למה אתם מסתירים מבית משפט? תגידו שלא הצלחתם משפטית ואתם עוצרים מינהלית, מה אתם גונבים אותו בסודי סודות?".

החידה שנשארה לא פתורה היא מה הוא הדבר שראה השופט דרויאן-גמליאל, שגרם לו באופן מפתיע להקל עם העצור עוד יותר מבית משפט השלום. בצו המינהלי שנשלח לעו"ד קידר מאוחר יותר, שעל פי החוק צריך להיות חתום על ידי שר הבטחון, מצוין התאריך 9 בפברואר, כלומר יום קודם המשפט. משמעות הדבר היא שאנשי המחלקה היהודית הכינו את החלופה הזאת עוד לפני שהוכרע הערעור, כדי למנוע את האפשרות שבן דוד יצא לחופשי אפילו לזמן קצר.

בקרב גורמים שעוסקים בתיק יש שתי השערות: או שאנשי המחלקה היהודית בשב"כ דאגו שהשופט יראה את הצו, כדי לרמוז לו שבן דוד יהיה עצור בכל אופן ובכך לשדל אותו להאריך את המעצר בעצמו, או שמדובר בראיות נוספות שלא הוצגו בדיון בבית משפט השלום, שגרמו לדרויאן-גמליאל לפקפק עוד יותר בחשדות. כך או כך, דווקא הדברים שהראה נציג המשטרה לשופט הם אלו שגרמו לו באופן אבסורדי לשחרר את בן דוד ללא תנאים מגבילים.

עם היוודע עניין הצו המינהלי שעליו חתם בנט, התעורר גל מחאה חריף נגדו ברשתות החברתיות. צילומים של הצו, אשר חתום על ידי השר, הופצו על ידי גולשים נזעמים והוטחו בו דברים חריפים. במקביל, חברי הכנסת מטעם האיחוד הלאומי בתוך מפלגת ימינה הפעילו לחץ על בנט שיבטל את הצו. יש לציין כי משפחתו המורחבת של העצור היא משפחה ענפה שמעורה היטב בדרגים המובילים של הציונות הדתית, וכבר מרגע המעצר גויסו לעניין חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ואופיר סופר, וכן המועמדת אורית סטרוק.

במשך יממה שמרו באיחוד הלאומי על שתיקה תקשורתית מוחלטת, ורק הסכימו לומר שהם פועלים בנושא. לקראת יום שלישי בערב המאמצים נשאו פרי, והשר בנט הודיע כי הוא מבטל את צו המעצר המינהלי וממיר אותו בהרחקה משטחי יהודה ושומרון. ההסבר למהלך מעורר הביקורת היה כי הצו נחתם על ידי בנט ביום ראשון, לפני החלטת השופט דרויאן-גמליאל, אך לאחר דבריו הנחרצים החליט בנט לבחון מחדש את עניין הצו. גורם שפנה לבנט כדי שישנה את ההחלטה עוד ביום שני מספר כי כבר אז השר עדכן שהוא בוחן מחדש את הדברים בעקבות פסק הדין.

לא יכול להתנגד

סיפור הצו המינהלי של אליה בן דוד אינו נקודת החיכוך הראשונה של בנט עם אנשי המאחזים ביו"ש. קדמו לו פעולות אכיפה לא מעטות נגד מאחזים ביהודה ושומרון. מתחילת ינואר השנה, בסך הכול חודש וחצי, ביצע המינהל האזרחי הכפוף למשרד הביטחון חמש אכיפות נגד מאחזים ביו"ש. על פי נתונים שאסף עמישב מלט מארגון 'גאולת ציון בחזון ובמעש', עקר המינהל האזרחי כרם בגוש שילה, הרס שני בתי משפחות סמוך ליצהר, החרים באגר במרחב שילה תוך אלימות קשה של שוטרי מג"ב, הרס שני מבנים במעלה שלמה והוציא צווי תיחום לכמה גבעות סביב לכוכב השחר. לטענת מלט, יש בידו מידע אמין על מספר הריסות נוספות שצפויות בימים הקרובים.

"בנט חייב למצוא את החזון שלו", מותח מלט ביקורת על שר הביטחון. "לא יכול להיות שמפלגה אידיאולוגית, שבבסיס שלה יש נאמנות לשלמות הארץ, בסוף במקום ריבונות מתנהגים בבריונות, במקום להרחיב את ההתיישבות מחריבים אותה. לא ייתכן שמשפחות שכל חטאן הוא חלוציות ויישוב הארץ, יגורשו בצורה כזאת. מאחז גאולת ציון קיבל עכשיו צווי תיחום שמונעים ממנו להתפתח בסנטימטר בשנתיים הקרובות. אנחנו לא מעוניינים לשמוע עוד על פרגמטיות רדודה, אנחנו מצפים לשינוי מדיניות".

בלשכת השר בנט מציגים את הדברים אחרת לחלוטין. "לא כל פעולות האכיפה מגיעות עד לשר הביטחון", אומר גורם במשרד הביטחון. "חלק מהדברים הם בסמכות המינהל האזרחי וחלקם זו החלטת בית משפט. בשני מקרים היו החלטות בג"ץ שחייבו את המדינה לאכוף – זה לא משהו ששר הביטחון, או כל שר אחר, יכול להתנגד לו". הדברים מכוונים להריסת המבנים במאחז קומי אורי שליד יצהר ולעקירת כרם הגפנים באזור שילה.

לדברי הגורם יש הבחנה בין חומרתן של פעולות אכיפה שונות. "בשני מקרים אחרים התבצעה אכיפה שהיא בסמכות המינהל האזרחי ויחידת הפיקוח", מתייחס הגורם לאירוע החרמת הבאגר ולצווי התיחום, ומוסיף את הגישה הכללית של השר: "בנט לגמרי על הדבר הזה, כל מקרה פרטני שמגיע ללשכה שלו נבדק במסרקות ברזל. הדירקטיבה שלו ברורה: כל מה שאפשר להסדיר במקום להרוס, זה מה שצריך לעשות".