''דה מרקר'' נגד יועץ לשעבר של איילת שקד

העיתון מבית "הארץ" תקף את יועץ שרת המשפטים לשעבר, אלון דביר, והוא לא נשאר חייב: "פייק ניוז"

ערוץ 7 , כ"ג בשבט תש"פ

אלון דביר ואיילת שקד
אלון דביר ואיילת שקד
צילום: פייסבוק

תשעה חודשים לאחר שסיימה את תפקידה כשרת המשפטים, השמאל ממשיך במתקפה חריפה נגדה ונגד יועציה מאותה תקופה.

הפעם על המוקד: אלון דביר, שהיה יועץ השרה לענייני שופטים. הרקע: פרשת אפי נוה והשופטת אתי כרייף.

בעיתון ''דה מרקר'' נכתב "הצעיר בן ה-30 שהביא למינוי מאות שופטים לא זכר על מי המליץ לאיילת שקד - ולמה". בכתבה עצמה נטען כי "אלון דביר, שכיהן כעוזר של שרת המשפטים לשעבר, העיד בפרשת השוחד המיני כי 'ועדת הדילים' למועמדי שיפוט פעלה גם בתקופת הנשיאה חיות. 'עברתי על יותר מ-1,000 מועמדים, לא זוכר בדיוק מה היה'".

בתגובה למתקפה פרסם דביר פוסט ארוך בפייסבוק שבו הדף את כל הטענות שפורסמו נגדו.

הפוסט המלא:

''היום חוויתי לראשונה על בשרי פייק ניוז. לא סתם, כותרת ראשית בדה מרקר. ממש מקום של "כבוד". גור מגידו צבר קילומטראז' בכתיבה נגד איילת שקד וסביבתה. היום הגיע תורי.

נלך קצת אחורה. השופט הוא תבנית נוף עולמו, הוא לא חייזר מהחלל החיצון. טבעי לחלוטין שפסיקתו מושפעת ממטענו הערכי. כשהדבר משתלב עם העובדה שמאז המהפכה השיפוטית הפכו השופטים לפוסק אחרון בענייני מדיניות במדינת ישראל, ובנוסף לכך שופטי העליון הם אלו שבוחרים למעשה את דורות השופטים הבאים - יוסטון יש לנו בעיה. גדולה. במהלך כהונתה של איילת שקד כשרת המשפטים התחוללה כאן מהפכה. מהפכה דמוקרטית. בין היתר, לראשונה השתנה המאזן בוועדה לבחירת שופטים. הברית הלא קדושה בין לשכת עורכי הדין לשופטי בית המשפט העליון הופרה. הרוב האוטומטי לטובת שיבוט המערכת - התפוגג. נבחרי הציבור סוף סוף היו יכולים להתחיל לממש את סמכותם ולשמש קול לעם (כמעט כמו שקורה ברוב הדמוקרטיות. כמעט, מאחר שהרכב הוועדה לא השתנה ונבחרי הציבור נותרו במיעוט).

איילת שקד כיו"ר הוועדה הובילה שינויים אדירים. המערכת המשפטית כבר לא מדברת בקול אחד וכבר לא נוטה לצד אחד של המפה הפוליטית. הציבור כולו כיום משתקף במערכת המשפטית (מי היה מאמין שבקדנציה אחת לראשונה ימונו 2 שופטות יוצאות אתיופיה, שופטת חרדית ושופטת דרוזית). היום נשמעים יותר ויותר קולות שמרניים במערכת המכבדים את הפרדת הרשויות בישראל (מופרך שזה בכלל חידוש). כאלה שמבחינתם עמדתם הערכית אינה עדיפה על עמדתם הערכית של אלו שהציבור בחר בהם לייצג אותו. וזה רק קצה הקרחון. לא היה כמעט תחום משפטי שאיילת לא עשתה בו שינוי מבורך. כמובן, שרבים לא אהבו את הזזת הגבינה. אלה שהתרגלו לשמוע בשיח הציבורי עמדה אחת בלבד, את העמדה שלהם. שהיא היחידה הלגיטימית כמובן.

כידוע, בסיום הקדנציה התפוצצה פרשת אפי נווה בנוגע למינוי בודד מתוך מאות (ליתר דיוק - 334 שופטים). פרשה קשה, שכל בר דעת מבין שלאיילת או מי מטעמה אין שום קשר או יכולת לדעת מה עושה מאן דהוא בלילות בחדרי חדרים. אבל זה לא משנה. זה הספיק לאלו שלא ראו בעין יפה את המהפכה שהובילה והתחילו במסע ציד להכתמת המהפכה כולה. כשהשופטים היו בברית עם ראשי לשכת עורכי הדין שנחשדו בעבירות פליליות, הכל היה תקין. השופטים לא אחראיים למעשי השותף שלהם כמובן. כשזה מגיע לאיילת שקד, שואלים בצביעות איך היא לא ידעה ומטילים את האשמה עליה באופן אבסורדי.

כפי שפורסם, במסגרת חקירת הפרשה זומנו למסור עדויות כלל המעורבים בבחירת שופטים. הנשיאה בדימוס מרים נאור, השופט רובינשטיין, איילת, שאר חברי הוועדה וגם אני, כמי שהייתה לו הזכות לשמש כיועץ מקצועי של איילת לענייני מערכת המשפט. כמובן שמסרתי כל מידע שנדרש וסייעתי למשטרה לעשות את עבודתה על הצד הטוב ביותר. אתמול, הסתבר לי שעדותי (כמו גם שאר העדויות) הודלפה לגור מגידו בדה מרקר. מרוב להיטות לבקר את העשייה הברוכה של איילת, ולמרות שאין בעדות שום "סקופ" צהוב כזה או אחר, הוא פשוט הוציא דברים מהקשרם ויצר פייק ניוז לתפארת.

הוא כתב - "דביר, מסתבר מעדותו, ביצע את עבודת המחקר אודות המועמדים בפועל בעוד שקד אישרה או דחתה את מסקנותיו. מכאן נובע שהוא אמור להיות הבקיא ביותר בשאלות אודות העמדות של שקד לגבי מועמדים - אך לדביר פשוט אין מושג לגבי מועמדים ברמה של בית משפט שלום, והמועמדים השונים התערבבו בזיכרונו".

ובכן, שקר וכזב. הסברתי לו לפני פרסום הכתבה שבטרם כל ועדה נעשתה על ידי עבודה יסודית ביחס לכלל המועמדים. מלבד התעמקות בקורות חייהם ובחוות הדעת בעניינם, נועצנו בשופטים, עורכי דין ואנשי אקדמיה. בכל ישיבה בה נידונו המועמדים השונים (והיו עשרות כאלה) שימשתי לאיילת מוקד ידע, כאשר לא נעדר ממני פרט מידע כלפי מי מהמועמדים. ויעידו על כך חברי הוועדה. ברור, שלאחר בחינת למעלה מאלף מועמדים (ואלפי תיקים וחוות דעת), מוח אנושי איננו מסוגל לזכור כל אות בשחזור לאחור שנים אחורה. את משחקי הזיכרון בכתבה בוחנים בשעת מעשה, ולא שלוש שנים ויותר אחריו.

בזמן אמת, בכל ישיבה שהייתה בנושא, יעידו כל חברי הוועדה שהייתה לי שליטה מלאה בכל פרט ופרט על כל מועמד. ידעתי לשלוף מתוך ערימות מסמכים מידעים ספציפיים בתוך שניות. טבעי ששנים קדימה, כאשר נשאלתי מה נאמר על מועמדת מסוימת (מתוך רבים מספור) בישיבה מסוימת (מתוך ישיבות רבות לאורך השנים), לא זכרתי במדויק איזו מילה נאמרה בעניינה. אבל זה לא הפריע לגור מגידו להוציא את הדברים מהקשרם. הכתבה כבר מוכנה ומוציאה את המהפכה של איילת באור שלילי. מה זאת כבר האמת שבגללה הוא ישנה את הכתבה?

כמי שעסק בשליחות ציבורית אני מקבל על עצמי את הכתבה הזו באהבה. אחת התפילות האהובות עלי זו ברכת הקהל בתפילת השבת. בזמן שירות הקבע ובמהלך תפקידי במשרד המשפטים, הרגשתי שמשפט מסוים בה מכוון אלי ומעניק לי כוחות:

'וְכָל מִי שֶׁעוֹסְקִים בְּצָרְכֵי צִבּוּר בֶּאֱמוּנָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשַׁלֵּם שְׂכָרָם וְיָסִיר מֵהֶם כָּל מַחֲלָה וְיִרְפָּא לְכָל גּוּפָם וְיִסְלַח לְכָל עֲוֹנָם. וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶם. וְנֹאמַר אָמֵן'".