עניין אישי והפעם עם עידית שליו

תושבת גמזו. בת 52, נשואה לאמיר ואמא לשבעה ילדים. מנחה לתורת ימימה ופסיכותרפיסטית

רבקי גולדפינגר , כ"ו בשבט תש"פ

עידית שליו
עידית שליו
צילום: רונן אקרמן

התחלה/ לפני 52 שנים בפתח תקווה, במשפחה של שתי בנות. "אחותי נולדה ארבע שנים אחריי".

אבא/ אריה שכטר (75), בדרום אפריקה היה מורה לעברית ובארץ מורה להיסטוריה ואזרחות בישיבת בני עקיבא נחלים. "בין המורים הטובים שיש. דמות מלאה בידע, אינטלקטואל אמיתי. תמיד התפעל מכל מה שעשיתי. כילדה העניק לי הרבה ביטחון עצמי".

אמא/ דיצה (74), מורה במקצועה. דור שמיני בארץ. "גדלה במשפחה שורשית מפתח תקווה. אמא באה מבית מסורתי, אישה מאוד אוהבת עם לב ענק וחם. אהובה על כולם. יש לה יכולת הכלה ונתינה אינסופיים".

לשליחות/ את ילדותה העבירה בדרום אפריקה, כבתם של שני מורים שהיו שליחים מטעם הסוכנות היהודית. "בגיל שנתיים יצאנו לשליחות בפורת' אליזבת שבדרום אפריקה, ובהמשך עברנו ליוהנסבורג. בעצם שנות ילדותי היו בעיקר בניכר".

בניכר/ "לא היה לי פשוט להיות בת של שליחים. היה את השוני התרבותי וגם הרגשתי פער גדול בין החברות שלי שם, שבאו מבתים מאוד אמידים עם משרתים ונהגים ובריכה בחצר, לעומתנו - השליחים מהארץ - שגרנו בדירת סוכנות פשוטה. תמיד הרגשתי שונה. אני זוכרת את עצמי נאבקת להשתייך".

געגוע/ "כל השנים התגעגעתי לארץ, לסבא וסבתא ולמשפחה. ציפינו לחבילות שהגיעו מהארץ עם המכתבים החמים ועם האוכל הטעים של הארץ. בגיל עשר, מרוב געגועים, ההורים שלי שלחו אותי לבד במטוס לחופשה אצל סבא וסבתא. עד היום קשה לי לטוס לחו"ל. אני לא אוהבת לעזוב את גבולות הארץ. אין כמו בארץ".

סקרנות/ "שני ההורים שלי מורים, ואולי בגלל זה תמיד הייתה בבית אווירה של למידה. חינכו אותנו להסתכל על הכול מסביב בסקרנות, להתעמק ולשאול שאלות. תמיד היה דיאלוג בינינו, זה היה מאוד עמוק".

ילדות/ בכיתה א' למדה בבית הספר היהודי 'הרצל' בפורת' אליזבת. כשמשפחתה עברה ליוהנסבורג למדה בבית הספר 'קינג דייוויד'. "הייתי תלמידה טובה. הרבה פעמים היו בוחרים בי לכל מיני תפקידים בטקסים של בית הספר. הייתי ילדה שאפשר לשים אותה על הבמה, ילדה שרוקדת ומופיעה".

חוזרת הביתה/ שמונה שנים הייתה עם משפחתה בשליחות. בגיל 12 חזרה סוף סוף לארץ. "חזרנו לישראל בספינה. במשך חודש וחצי הפלגנו עד איטליה ומשם שוב בספינה לארץ. זה היה הרבה זמן על המים אבל לי זה היה נהדר. המשפחה המורחבת קיבלה את פנינו בנמל אשדוד. זו הייתה הרגשה נפלאה לחזור הביתה".

שוב שונה/ אבל ההתחלה לא הייתה קלה. היא החלה ללמוד בבית הספר הממ"ד 'נצח' בפתח תקווה בכיתה ו', "ושוב הייתי אחרת מהחברות. ידעתי שירים בלועזית, דיברתי באנגלית, לבשתי בגדים אחרים, נעלתי נעלי עקב כשכולן עוד היו בסנדלים. שוב הייתי שונה והייתי צריכה להתרגל". משם עברה לתיכון הדתי לבנות 'ישורון'. "חברתית היה לי מעולה והלימודים היו משמעותיים בשבילי".

השבר/ "בגיל 16 המדריכים בבני עקיבא החליטו לא להוציא אותי להדרכה. נפגעתי עד עמקי נשמתי. לקחתי את זה קשה. הרגשתי שאני לא רוצה יותר שום קשר עם המגזר. הייתה לי התנגדות רצינית עד כדי כך שהחלטתי לא להיות דתייה". באותם ימים הכירה את מי שלימים יהיה בעלה - אמיר, בחור לא דתי ושכן בבניין הסמוך. כשהייתה בת 19 נישאו.

החצי השני/ אמיר (57), במקצועו איש עסקים ומאלף סוסים. "איש שממעט במילים ועסוק בעשייה. איש אדמה. הוא האדמה שמאפשרת לי להגיע לשמיים. הוא המבנה, הבסיס. הוא הקרקע הבטוחה שלי".

הנחת/ שבעה. הבן הבכור בן-יהודה (32), אחריו ליאל (30), מיכאל (23), אביטל (21), אורי (18), יהונתן (15) ומעיין הקטנה בת ה-11. "הם הכי ממלאים אותי בעולם. חבורה מדהימה ומרגשת".

אובדן/ לפני 22 שנים הלך לעולמו בנה דוד ז"ל, והוא תינוק בן שישה חודשים בלבד. "קמתי בבוקר ומצאתי אותו מכוסה כולו בשמיכה. זה היה שבר גדול. זה רישום מאוד קשה בחיים שלי. יש את החיים לפני ויש את החיים אחרי. ימימה ליוותה אותי בהתמודדות עם המוות שלו. היא אמרה לי בשבעה 'תבכי כמו אמא שאיבדה תינוק'. הייתה לה המון חוכמה נשית. זה כאב בל יתואר. לקח לי הרבה זמן לקום".

תל אביב/ כזוג צעיר קבעו את ביתם בתל אביב, "קרוב לים. אמיר עבד ואני למדתי באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון בתרפיה באומנות". בגיל 25 עברו למושב עדנים. "גרנו שם שני עשורים מחיינו, עד שעברנו לגמזו".

התפנית/ את ימימה אביטל ז"ל פגשה לראשונה במכון מעיין בהרצליה, שאליו הגיעה בעקבות התקפי אסתמה חוזרים ונשנים של בנה הבכור. "חברה טובה שלי הציעה לי לבוא אליה לריפוי של הבן. ניגשנו לימימה והיא אמרה לי 'את תבואי ללמוד אצלי והכול יסתדר', וכך היה". השפעת הלימוד עליה ועל משפחתה הייתה רבה. לאחר תקופת לימוד אצל ימימה החליטה לחזור בתשובה.

מתקרבת/ "השיעורים לא היו מיועדים לשומרי מצוות בלבד, אבל הלימודים אצלה פותחים משהו ביהדות. בלי שאתה רוצה אתה מתקרב, אתה נכנס להכרה אחרת על היקום. את החזרה בתשובה עשינו אמיר ואני בתהליך מדורג ויסודי. את רוצה פתאום שבת, רוצה תפילה. זה משתחרר מבפנים תוך כדי הלימוד".

ימימה/ "נולדה בקזבלנקה, מרוקו. כשהייתה בת 20 עלתה לישראל והתגוררה בבאר שבע. נצר למשפחה של מקובלים. בשפתה ובראייתה העמוקה היא לימדה על ההשתנות המתמדת, הבחירה בטוב ויצירת מבנים חדשים בתודעה".

תורת ימימה/ לימודי חשיבה הכרתית. "עולם שלם של כלים רוחניים שמאפשרים לנו לקבל את עצמנו, לממש את עצמנו ולראות את האחר בצורה טובה יותר. זו תורה רוחנית עם אמונה גדולה שהכול מושגח ומדויק לנו".

מעבר לפרגוד/ "במהלך השיעורים ימימה ישבה חצי קומה למעלה. לא ראינו אותה מעולם. היא הסבירה שהיא עושה זאת כדי שיתרכזו בעבודה הפנימית ולא יאדירו את דמותה. היא טענה שהמבטים חוסמים אותה מלהעביר את החומרים. היינו כל כך כרוכים סביב החומר שזה לא העסיק אותנו. גם בפגישות האישיות לא ראיתי את פניה".

התיקון/ "אני קוראת לתורת ימימה 'חסידות של השבורים והשבורות', כי דווקא באדמה שבורה - שם מתחילה הצמיחה. אנחנו בלימוד לא מאמינים במודלים של מושלמות אלא באים עם הרבה הכנעה וענווה והמון אמונה בכוח לשנות את מה שדורש תיקון".

דוקטורט/ במהלך השנים השלימה תואר שני בייעוץ חינוכי, לימודי תרפיה באומנות ופסיכותרפיה. בימים אלו היא עסוקה בעבודת הדוקטורט שלה במחשבת ישראל באוניברסיטת בר אילן. "אני מנסה למקם את תורת ימימה האם מדובר בקבלה או בחסידות. אני הגדרתי אותה כחסידות נשית".

להפיץ את האור/ לאורך 10 שנים הייתה תלמידה קרובה של ימימה אביטל. "יש לי מחברות על גבי מחברות של סיכומי שיעורים שלה". לאחר פטירתה החלה להנחות קבוצות בשיטתה, להכשיר מנחות נוספות ולהפיץ את משנתה בשיעורים וירטואליים ובשיעורים כתובים ומצולמים לאלפי תלמידות בכל העולם.

לומדות/ "זו מערכת שלמה של לימודי ימימה". אנשים יכולים להיחשף לתוכן על ידי שיעור שבועי כתוב שהיא שולחת בימי חמישי למייל של אלפי תלמידותיה, שיעור וידאו מצולם והקלטה לווטסאפ. "זהו טקסט מקורי של ימימה, ואז עיבוד וניתוח שאני עושה להוריד את הכול לחיים. בנוסף לכך ישנו שיעור וידאו שמתייחס למשפטי מפתח בשיעור. כל אחת יכולה ללמוד לעומק מהספה בבית".

כיתה וירטואלית/ בנוסף לכך היא מקיימת שיעור לייב שבועי. "זו כיתה עם תלמידות מהארץ ומחו"ל. אני מעלה חלק מטקסט של ימימה ומסבירה איך הוא מתכתב עם החיים עצמם".

בית מדרש/ מאחורי ביתה בנתה בית מדרש שמכשיר מנחות בחשיבה הכרתית, יחד עם הרב מיכי יוספי ואילן הרן. "אחרי לימוד של שנתיים הן יכולות לפתוח קבוצות משלהן. ללימוד תורת ימימה יש טכניקה איך ללמד ואיך להפיץ את האור ואיך לדייק את המסרים".

אם זה לא היה המסלול/ מעצבת בגדי ילדים. "אוהבת טקסטיל, ואת ההתעסקות עם צבעים".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב/ קמה בשעה שש, שולחת את הילדים ומשתדלת לעשות כשעה ספורט, "זקוקה לאנדרופינים על הבוקר". מתפללת. רוב השבוע מלמדת או מטפלת עד הצהריים. יום אחד בשבוע מוקדש לאקדמיה, כותבת או לומדת. לרוב נמצאת בצהריים בבית. אחר הצהריים נעה בין חוגים, שיעורים, קניות וביקורים. בערב, אם היא לא מלמדת היא מוצאת את עצמה כבר בשעה עשר וחצי במיטה.

פלייליסט/ "מאוד בנאלית בטעם המוזיקלי שלי. במוזיקה הישראלית אוהבת מה שכווולם אוהבים, את ישי ריבו, שלמה גרוניך, שרית חדד".

שבת שלום/ "השבת נבנתה אצלי עם השנים. בתחילת הדרך היו בתוכה זמנים ריקים, וכיום היא מרכז השבוע, היום הכי משמעותי בשבילי". ביום שישי מושקעת חזק, "אוהבת את ההכנות". השבת עצמה היא "יום שעיקרו משפחה, תפילה והרבה מנוחת הנפש".

דמות מופת/ רות ונעמי. "העוצמה הנשית לקום מתוך השבר ולהתמסר להמשכיות, לבחור בחיים עצמם".

מפחיד אותי/ "חדשות. הכול מצטייר פסימי ודרמתי בלי תקווה".

משאלה/ "בפנימיות בני האדם הרבה יותר דומים ובעלי כוונות טובות. המשאלה שלי שזה יתגלה ושייפלו המחיצות".

כשאהיה גדולה/ "רוצה ללמוד המון דברים. שפות, נגינה, לעשות את שביל ישראל. הייתי רוצה להעניק את הכלים של ימימה לנושא השידוכים ולהקים מיזם שילווה אנשים תוך כדי זמן השידוכים".

לתגובות: rivki@besheva.co.il