'מבט' נגד טיבי: נאומיו תומכי טרור

בכירי מכון 'מבט': ניתוח כמה מנאומיו והתבטאויותיו של חבר הכנסת אחמד טיבי מגלה תמיכה מתמשכת במחבלים מבצעי טרור.

שמעון כהן , ל' בשבט תש"פ

אחמד טיבי
אחמד טיבי
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

בכירי מכון 'מבט לתקשורת הפלשתינית, ראש המכון איתמר מרכוס ועו"ד ד"ר מוריס הירש, דוחים את הסבריו של חבר הכנסת אחמד טיבי לפיהם נאום השהידים שלו לא ביטא תמיכה בטרור ולא הובן נכונה.

במאמר בו הם פורטים את הנאום לסעיפיו מוכיחים השניים כי אכן התכוון חבר הכנסת טיבי להאדיר את המחבלים מבצעי הטרור. זאת לצד ציטוטים נוספים שמציגים השניים בשמו של טיבי ומהם עולה לכאורה תמיכה ברורה בטרור ובמבצעיו.

הדוגמא הראשונה אותה מציגים מרכוס והירש נוגעת ליחסו של טיבי לבכיר הפתח' המרצה חמישה עונשי מאסר עולם, מרואן ברגותי. "באפריל 2018 השתתף ח"כ טיבי באירוע של הרשות הפלסטינית שהוקדש כולו לכבוד המחבל מרוואן ברגותי. במסגרת האירוע, ח"כ טיבי נשא דברים לכבוד המחבל והתוודה על החברות העמוקה שביניהם, ועל ההערצה שלו כלפי מרוואן ברגותי בהיותו "המפקד, הסמל, הלוחם והחבר... אחי מרוואן" ".

השניים מזכירים כי ברגותי "הוא רב-מחבלים שהורשע על ידי בית המשפט בת"א (תפ"ח (תל-אביב-יפו) 1158/02 מדינת ישראל - המחלקה לעניינים פליליים, בטחוניים ועניינים מיוחדים בפרקליטות המדינה נ' מרואן בן חטיב ברגותי) בכך שעמד בראש ארגוני טרור שפעיליהם ביצעו מאות רציחות, ובכך שהיה אחראי, בין היתר, לרציחתם של 5 אנשים - יואלה חן ז"ל שנרצחה ביום 15.1.02 בהוראת ברגותי, הנזיר היווני ציפוקטקיס גרמנוס ז"ל שנרצח ביום 12.6.01 בהוראת ברגותי, יוסף הבי ז"ל, אליהו דהן ז"ל והשוטר רס"ר סלים בריכאת ז"ל שנרצחו ביום 5.3.02, בהוראת ברגותי".

על מנת להדגיש את חומרת מעשיו של ברגותי מזכירים מרכוס והירש קטעים מפסק דינו ובהם נכתב בין השאר כי "אין מדובר, איפוא, אך ורק "באדם הממלא תפקיד בהנהלה או בהדרכה של ארגון טרוריסטי", כלשון סעיף 2 לפקודת מניעת טרור, אלא הנאשם הוא מי שעמד בראש ארגוני הטרור הנ"ל, התווה את מדיניותם ונשא נאומי תעמולה מטעמם באמצעי התקשורת".

למרות זאת, כותבים השניים, לדידו של חבר הכנסת טיבי ברגותי "נחטף" על ידי כוחות הביטחון הישראלים. בעיניו, מחבלים רוצחים אינם נושאים עונש שהוטל עליהם כדין, אלא הם מוחזקים ב"כלא הפוליטי-הלאומי", שהרי לגישת ח"כ טיבי, מעשי הרצח היו מוצדקים ולכן מבצעיהם כלל לא פשעו.

עוד כותבים בכירי 'מבט' כי "לצד השבחים שהרעיף על הרוצח מרוואן ברגותי, הזכיר ח"כ טיבי גם שמות מחבלים אחרים שהוא עומד לצדם ותומך בהם. בין המחבלים האלה נכללים כרים יונס ומאהר יונס - מחבלים שרצחו את החייל אברהם ברומברג בשנת 1981 ונידונו למאסרי עולם; אחמד סעדאת, מנהיג ארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין, שהורשע בגין פעילות טרור ונידון ל-30 שנות מאסר. לפי פרסומי "החזית העממית" בטלוויזיה הפלסטינית, אחמד סעדאת הוא האחראי על רצח השר רחבעם זאבי ב-2001, אך הוא לא הועמד לדין בגין רצח זה. כמו כן ח"כ טיבי גם שיבח "מפקד היסטורי כביר, הוא אבו-ג'יהאד". אבו ג'יהאד שאליו דיבר הוא רב המחבלים ח'ליל אל-וזיר, שלפי פרסומי הרש"פ הנו אחראי על רצח 125 ישראלים לכל הפחות".

כאמור, בדבריהם מקדישים מרכוס והירש פרק נרחב המתייחס לנאום השהידים הזכור, ולפרשנות המקלה שניסה טיבי להצמיד לו בכל ראיון תקשורתי בו נשאל אודותיו.

מרכוס והירש כותבים: "את "נאום השהידים" נשא ח"כ טיבי באירוע שהתקיים ברש"פ לרגל "יום השהיד". מכיוון שח"כ טיבי מבין היטב כי בנאומו זה הוא חצה קווים אדומים, בתמיכתו במחבלים, הוא מנסה באופן עקבי להתכחש לנאום זה, בין היתר תוך הפניית השמצות חסרות בסיס לעבר מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" שפרסם את הנאום הזה. ברם, דבריו, בהקשרם המלא אינם מותירים ספק שח"כ טיבי דיבר לא רק על "שהידים" בלתי מעורבים בלחימה, כפי שהוא מנסה לטעון באופן שקרי, אלא גם על מחבלים ורוצחים שנהרגו ("שהידים"). תובנה זו נלמדת ממספר משפטים שאמר בנאום:

ראשית, במהלך הנאום ח"כ טיבי הזכיר בכפיפה אחת, ועל ידי כך שם את ה"שהידים" והמחבלים-האסירים באותה קטגוריה של "פעילי 'התנגדות'":

טיבי: "איננו טוענים... כי העם הפלסטיני הוא הטוב בעולם, אך אין עם בעולם טוב מהעם הפלסטיני, ולכן יש לכבד את השהידים שלו, ויש לשחרר את אסיריו האמיצים. זוהי זעקה שאנו משמיעים מכאן ומכל מקום לשחרר את אסירי החירות, האלפים שיושבים בבתי הכלא של הכיבוש, שהסוהר שלהם רוצה לתייגם כמחבלים".

עבור ח"כ טיבי, המחבלים שאותם מחזיקה מדינת ישראל במאסר, חלקם רבי מרצחים כגון עבדאללה ברגותי (רוצח של 67 בני אדם), איבראהים חאמד (רוצח של 54 בני אדם), חסן סלאמה (רוצח של 44 בני אדם) וכו' הם "אסירים אמיצים." בנוסף, ח"כ טיבי חשף את מחשבתו והלך רוחו: האסיר שרצח ומוחזק בכלא, כמו מרואן ברגותי, מוזכר בנשימה אחת יחד עם "השהידים". אין כל היגיון בטיעון לפיו ח"כ טיבי משווה את המחבל הרוצח הכלוא עם אנשים בלתי חמושים תמימים שנהרגו למשל בהפגנות. אלא יש להבין את דבריו כך: כשם שהאסירים נכלאו מפני שהם קודם לכן פגעו והרגו, כך גם לדידו של טיבי, המונח "שהיד" בוודאי כולל גם את המחבל שפגע ורצח, ואחר כך נהרג ונהיה "שהיד".

שנית, בהמשך הנאום ח"כ טיבי התייחס למדיניות של ישראל שלא להעביר גופות מחבלים לקבורה. בהקשר זה, אמר: "אחיות ואחים, עמדנו בקשר עם האחים בהתאחדות הלאומית של משפחות השהידים לגבי עניין חשוב - גופות השהידים."

בעוד שח"כ טיבי ניסה בעבר לנסות ולטעון שבדבריו על "שהידים" בנאומו הוא התייחס להרוגי כפר קאסם (1956), אירועי "יום האדמה" (1976) ואירועי אוקטובר 2000, הרי שברור שבשנת 2011, כאשר נשא הוא את הנאום, לא החזיקה מדינת ישראל בגופותיהם של מי מהאנשים שנהרגו באותם האירועים. הגופות שישראל מחזיקה בהן הן רק של מחבלים. דבריו של ח"כ טיבי בנאום על "גופות השהידים" המוחזקים על ידי ישראל, אינם מותירים ברירה אלא להסיק שבדבריו על "שהידים", הוא מתייחס למחבלים שנהרגו במהלך פיגועים.

שלישית, בפתיח הנאום, ח"כ טיבי משבח את השהידים: "בהיסטוריה של העמים ובמאבקיהם השהיד הוא שיא התפארת. אין ערך נעלה יותר מאשר השהאדה. השהיד הוא אשר פורץ את הדרך, ומשרטט בדמו את הדרך לחירות ולשחרור. השהיד הוא סמל המולדת".

אם נאמץ את העמדה המאוחרת של ח"כ טיבי, שבאמצעותה הוא ניסה להכשיר את "נאום השהידים" בטיעון שדבריו על "שהידים" נאמרו רק ביחס לבלתי מעורבים, הרי שנראה שטיבי מברך על הריגת פלסטינים בידי ישראל.

הרי לגישתו, "אין ערך נעלה יותר מאשר השהאדה. השהיד הוא אשר פורץ את הדרך, ומשרטט בדמו את הדרך לחירות ולשחרור." אם דבריו של ח"כ טיבי כוונו רק לאזרחים שנהרגו על לא עוול בכפם, הרי שלגישת טיבי, הפלסטינים צריכים לשאוף ליותר הרוגים תמימים, שהרי במותם הם אשר פורצים את הדרך ומשרטטים בדמם את הדרך לחירות.

יתר על כן, ברור שאדם אשר "פורץ את הדרך, ומשרטט בדמו את הדרך לחירות ולשחרור", אינו יכול להיות אדם פסיבי.

המסקנה המפורשת והמשתמעת של נאומו של ח"כ, הוא שהוא משבח מחבלים סדרתי, ותומך במאבקם המזוין נגד מדינת ישראל.

נאומו המלא של טיבי: