יאיר יעקבי
יאיר יעקביצילום: שלומי יוסף

ההכרזה על עסקת המאה תפסה את אימן עאקל לא מוכן. רק יומיים לפני כן הוא קודם לתפקיד סגן מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בחאן יונס, ובטרם הספיק ליהנות מפירות מעמדו החדש, התבשר על סיום הסכסוך.

"יאללה להתחיל להתקפל", הוא הכריז בתדריך היומי לפקודיו החדשים, "צריך להתפרק מהנשק, אחרת כל העסקה נופלת ואני לא צריך את זה על המצפון שלי".

"למה למהר כל כך, יא אימן?", העיר מחמד חלואה, שהיה אחראי על בלוני התבערה, ולחילופין על יצירת חיות מבלונים בימי הולדת של הדור הבא של מפקדי חמאס. "כמו שאני מכיר את ביבי הוא לא יזיז כלום עד הבחירות, אז חבל להתפרק מהנשק עכשיו, ואז נצטרך להחזיר, ואז שוב להתפרק. זה סתם לעבוד כפול".

"עזוב אותך מחמד", ענה אימן בסמכותיות, "אתה צודק שבדרך כלל הוא מפחד משינויים, אבל הפעם הוא יפעל כי הוא חייב את זה כדי לנצח". אימן סיכם את הדיון והורה להתחיל להסיר את ראשי הקרב מהרקטות.

שבוע חלף, ואימן, שפיקד ביעילות על פירוק כל הנשק של חמאס בחאן יונס, גילה שהוא הקדים את זמנו. "למה הוא לא מחיל ריבונות כבר?!", הוא שאל את פקודיו בתדרוך היומי, "לפחות בבקעה. הרי עליה, דוגרי, אף פעם לא בניתי. רחוק מדי מהמרכז והכבישים לא משהו".

"ומה אני אגיד?", התעצבן מחמד, "כבר אמרתי למשפחה של אשתי בלבנון שאין זכות שיבה, אז הם קנו דירת ארבעה חדרים בפרויקט מדורגים בחומס. מה אני אמור להגיד להם עכשיו? שכן יש אופציה של שיבה בסוף? אתם יודעים כמה קשה זה לצאת מקבוצת רכישה ברגע ששמת את ה-40 אחוז?".

"אין מה לעשות", אמר אימן, "אנחנו לא יכולים עכשיו להתחיל להתחמש חזרה, זה יוציא אותנו הרעים בסיפור הזה. אני בטוח שעד הבחירות נתניהו יבין שהוא צריך שובר שוויון ויחיל ריבונות איפשהו", הוא סיכם באופטימיות, וחילק לפקודיו את הוראות פירוז הרצועה שקיבל מהממונים עליו.

יומיים לפני הבחירות כינס אימן שוב את פקודיו, והתסכול באוהל הגיע למסה קריטית.

"תשמעו, אני מתחיל לחשוב שהוא בכלל לא רוצה ריבונות, נתניהו הזה", אמר אימן. "סתם התרגשתי כמו פראייר ממסיבת העיתונאים עם טראמפ. משק כנפי ההיסטוריה עאלק".

"ומה אני אגיד?", אמר מחמד, "מסתבר שבחוזה של הקבוצת רכישה בחומס יש סעיף התחייבות שקונים את הדירה למגורים ולא להשקעה, אז עכשיו בגלל שאמרתי להם שאין זכות שיבה, המשפחה של אשתי תקועה שם לפחות לעוד חמש שנים".

"טוב, זה הגיוני. אחרת זה יהפוך לחריש מספר שתיים", העיר אימן.

"אם הם היו יודעים שאין עסקת מאה, הם באמת היו קונים בחריש", בכה מחמד, "אבל עכשיו הם מסונדלים לפרויקט הזה, שאגב, לגמרי לא מגוון חברתית, כמו שטענו המשווקים. בפועל כולם שם סונים אדוקים. בחיים לא תמצא עם מי לראות מכבי בחמישי".

"נתניהו צודק", אמר פתאום חליל אל-חאפז, מש"ק הדת של הזרוע שישב עד אז בשקט, "הוא צריך מנדט מהעם לבצע מהלך כל כך היסטורי, אחרת במה זה שונה מהמחטף של אוסלו או מההתנתקות?".

"אתה כזה ביביסט", התעצבן מחמד, "תמיד אתה מתרץ בשביל נתניהו".

"מה פתאום ביביסט, אני בחיים לא הצבעתי ליכוד!", התגונן חליל, "אבל בבחירות האלה אני אומר לכם, אני רק מחל".

"אין לך זכות הצבעה בכלל", האיר אימן נקודה סמנטית קטנה.

"ברור שאין לי, אבל אני מתקזז עם יערה גושן ממזכרת בתיה. היא לא תצביע גנץ ואני לא אצביע מחל".

"נצטרך פשוט לקוות שנתניהו יגיע איכשהו ל-61 ונתקדם כבר עם התוכנית הזאת", סיכם אימן והלך לוודא שמפסיקים עם ההסתה במערכת החינוך.

מפה לשם יום הבחירות בא והלך, ושום דבר לא השתנה. התיקו הפוליטי בישראל נותר על כנו, והמבוכה במפקדת חמאס בחאן יונס הייתה רבה.

"אמרתי לכם שלא תהיה ריבונות ולא נעליים, סתם דיבורים", התבאס מחמד.

"יערה המנוולת בטח הצביעה גנץ בסוף, אם הייתי יודע לא הייתי מתקזז איתה מלכתחילה", התעצבן חליל.

"טוב, אין ברירה חברים. צריך לחמש מחדש את הרקטות ולהחזיר לספרי הלימוד את הציורים של התמנון עם האף", אמר לבסוף אימן בחוסר חשק מובהק. "חבל, באמת קיוויתי שנוכל להגיע לשלום אמת".

"אל תתייאש יא אימן", ניחם אותו מחמד, "עוד יש סיכוי בבחירות הרביעיות להגיע ל-61 מנדטים בגוש הימין, ואז בעזרת אללה נסגור את העסקה הזאת".

"אבל מה ישתנה בבחירות הרביעיות?", שאל אימן.

"זה אולי יישמע קצת מוזר שזה מגיע ממני, אבל אם אנחנו רוצים לתת לביבי לקדם את התוכנית הזאת לדעתי יש רק מוצא אחד", אמר חליל ברגע של הארה, "בפעם הבאה רק עוצמה יהודית".

[email protected]