דעה
תם עידן הסקטוריאליות

למרות הישגו המרשים של בנימין נתניהו, הפלונטר הפוליטי עדיין קיים והאור עדיין אינו מנצנץ בקמה המנהרה.

חיים לב , ז' באדר תש"פ

מטה הליכוד
מטה הליכוד
צילום: איתן אלחדז/TPS

עם שוך הכותרות הססגוניות אודות הישגו המרשים של ראש הממשלה נתניהו שהצליח להגדיל את המחנה הלאומי בכמה מנדטים, בבוקר הזה יש לתת את הדעת לשתי נגזרות חשובות מתוצאות מערכת הבחירות, גם אם החלקיות.

ראש הממשלה עשה אתמול עבודה פנטסטית וניפח את בנק הקולות של תומכיו ברחבי הארץ אך מחנה 'רק נתניהו' הגיע לקצה גבול היכולת.

גם אם נתוני האמת יצליחו לתקן עצמם לשישים מנדטים הם עדיין לא רוב קואליציוני כדי להרכיב ממשלה. גם אם יארע הנס ומחנה הימין ישיג את ספרת הזהב ויציג את ספרת ה-61 הוא לא יקבל קואליציה יציבה.

2015 כמשל. היתה ממשלה, אבל לחץ הדם הגבוה הבלתי פוסק של נתניהו הביאה אותו למסע חיזורים בלתי פוסק מול מפלגת העבודה, חיזור שכזכור הסתיים בקפיצתו פנימה של אביגדור ליברמן.

המוטו המרכזי שרושם הפלונטר הפוליטי הקיים מזה שנה הוא ש'אסור להפר הבטחות בחירות'. בחסות ההיצמדות להבטחות של כלל המפלגות אנחנו שוב עומדים ביום הזה והאור עדיין לא מנצנץ בקצה המנהרה.

בכירי הליכוד מפנטזים אמנם על עריקת ח"כ אורלי לוי-אבקסיס ממפלגת 'גשר', על ח"כ עומרי ינקלביץ' מ'כחול לבן', על נוספים וכפי שהעיד דוברו של יונתן אוריך בראיון לרשת ב' שכבר מתנהלים מגעים "עם הצד השני", אך אלו אמירות שכיף להתבשם איתן כדי שלא לדמיין את חלום הבלהות בדמות ההתארגנות למערכת בחירות רביעית.

אפשר אמנם להניח את הראש על קולו של ההיגיון שנסחט תחת עייפות החומר. לא שלנו, הבוחרים: של הפוליטיקאים שכמה לא מפתיע, כבר רוצים לחזור לעבודה שוטפת, מי בקואליציה ומי באופוזיציה.

אם כבר מקום להתנחם בו, ניתן לשאוב מאביגדור ליברמן, האיש שהכי פחות שמענו ממנו ביממה האחרונה, שכבר הבהיר שבאין מוצא הוא עשוי לשבור את אחת מהבטחותיו.

אמש הבטיח ליברמן שתיים. הראשונה שלא תהיינה בחירות רביעיות, השניה שלא ישב תחת נתניהו ועם המפלגות החרדיות. מה יעשה במידה ובשני הגושים ימשיכו להתבצר בעמדתם עד הסוף המר?

נגזרת נוספת וחשובה היא תום עידן המפלגות הקטנות, מימין ומשמאל. מה שעדיין נכון למפלגות החרדיות והערביות אינו עוד נכון לשאר המפלגות.

בבחירות 2015 מפלגת העבודה נופפה ב-24 מנדטים, אמש היא גירדה שני מנדטים בקושי. מרצ, אלמלא מפלגת העבודה, היתה נדרסת ונמחקת תחת גלגלי כחול-לבן.

כך גם אם רשימת 'ימינה'. הבוקר, לנוכח התוצאה העגומה, הגיע הזמן להפנים: זו אינה איילת שקד או נפתלי בנט בחלון הראווה. לא מלחמות היהודים של בצלאל סמוטריץ והרב רפי פרץ. אפילו לא שאלת החבירה עם איתמר בן גביר ואושיות עוצמה יהודית. זו תקרת הזכוכית של המפלגות הסקטוריאליות, תקרה שככל שחולפות השנים רק הולכת ונעשית נמוכה יותר. הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש.