שירים פשוטים וקליטים. אחד מול כולם
שירים פשוטים וקליטים. אחד מול כולםצילום: מוקי שוורץ

זאת הייתה פדיחה כואבת מול הילדים שלי. אני משקיע ונוסע איתם עד לרמת גן כדי לראות הצגה, ופתאום בכניסה יש שלט: המחזמר אלאדין. הילדים שאלו בעיניים נוצצות: "אבא, באנו לראות את אלאדין?". מה אני אגיד להם? שבאנו לראות הצגה על הגרף פוטוצקי? שתקתי במבוכה. ואז עלה הווילון, וגיליתי שעכשיו תורו של אלאדין להתפדח.

עופר הלוי הוא בוגר תיאטרון הבימה שחזר בתשובה לפני שנים רבות והחליט לעשות תיאטרון יהודי. מכיוון שהוא כבר מכיר את הסטנדרטים של התיאטראות המקצועיים ביותר בישראל, הוא החליט שהיהדות לא תרד מהרף הגבוה הזה. לכן 'אחד מול כולם', המחזמר על הגרף פוטוצקי, מוקפד בכל אלמנט שאפשר לחשוב עליו. יש הצגות שצריך לחפש זווית אחת מוצלחת כדי להרחיב עליה, במקרה הזה כל אלמנט היה מוצלח.

הדבר הראשון שנחשפים אליו הוא התפאורה. כבר ממבט ראשון הצופה מבין שיש פה ליגה אחרת. התפאורה יפהפייה ומוקפדת גם ברמה של הפרטים ההיסטוריים והתרבותיים, כך שהקהל "מונחת" בן רגע לווילנה של המאה ה-17. ואם בוויזואליות עסקינן, כמה ריר העלו לי התלבושות וכמה חמדתי אותן בשביל פורים הקרב ובא. תלבושות מתקופות קדמוניות, שבהן אנשים לבשו שכבות של בדים רקומים והשקיעו באופן מלכותי בכל פריט לבוש.

השחקנים שמסתערים על הבמה מוכשרים אחד אחד ומגלמים דמויות מגוונות וססגוניות. כמובן שגם פה לא נחסכה ההשקעה וכל פעם הופיע עוד שחקן, עד שבסופו של דבר ספרתי תשעה שחקנים, כולל ילד שמשחק תפקיד קטן.

המוזיקה נפלאה. השירים קליטים, פשוטים אך אינטליגנטיים, מוקפדים בעיבודם ומלווים בכוריאוגרפיה של השחקנים שמרקדים על הבמה. הילדים שלי המשיכו לשיר את השירים של המחזמר במשך השבוע, וכשהם לא היו לידי המוזיקה המשיכה להתנגן אצלי בראש.

הטקסטים שוזרים בין דרמה להומור, ומלווים את המסע בלשון ברורה לכול. נקודה שאהבתי מאוד הייתה משפטים ומילים בשפות שונות שהדמויות משתמשות בהן. אין כמו צעקה בלטינית שמוסיפה הפתעה ואמינות לסצנה. הגדילו לעשות הכותב והבמאי האמיצים והכניסו סצנה שלמה בערבית, שבה השחקן המוכשר מנהל שיחה ארוכה (ומשאיר לנו לתהות בסקרנות האם זה ג'יבריש מוצלח ביותר או שהוא באמת למד את כל המילים בערבית), והמתורגמן עוזר לנו להבין מה נאמר.

ההשקעה במראה לא באה במקום התוכן, וגם לא מעליו. הסיפור הפנומנלי של הגר אברהם בן אברהם (הגרף ולנטין פוטוצקי) הוא תיאטרלי גם כשקוראים אותו בדפי ויקיפדיה. פולני צעיר ממשפחת אצולה, שדבקה נפשו ביהדות והתגייר בסתר, כך שמשפחתו חשבה שהוא נהרג. בעקבות שמועות המשפחה מגלה שגר הצדק מווילנה עדיין חי, ומנסה להחזיר אותו לחיק הנצרות. הגרף נשאר נאמן לעם היהודי ונשרף על המוקד. היה לי חשש שהשחקן שיגלם את הגרף פוטוצקי יהיה רגשן וישחק באופן מוגזם ולא אמין. במקום זה הופתעתי לגלות דמות חיה ומורכבת שגרמה לי להזדהות איתה, ושאפו לשחקן.

העיבוד של תיאטרון 'משמחי לב' מאמץ את המבנה של ספר הכוזרי, ואנחנו עוקבים אחרי ולנטין הצעיר שהולך לחפש את האמת אצל כל הדתות - הנצרות, האסלאם ולבסוף היהדות.

גם דני שטג, שחקן הטלוויזיה החוזר בתשובה כבש את הבמה, יחד עם שחקנים מוכרים ומוכשרים אחרים. עופר הלוי מגלם את דמות המלווה של ולנטין הצעיר, אך היוצרות מתהפכות וקשה להבין מיהו הגיבור ומיהו המלווה, בגלל הדומיננטיות שלו. למרות כישרונו הייחודי של עופר לשבות את לב הקהל ולהצחיק גם את הצופה היבש ביותר, לי זה היה קצת אינטנסיבי והייתי רוצה יותר לראות את הגיבור הראשי שמתלבט בין הדתות השונות.

בקיצור, כשתבואו, אם יהיה בכניסה פוסטר של אלאדין והילדים ישאלו, תגידו להם: אלאדין? פאסה. אם אתם רוצים לראות משהו ברמה גבוהה שמשלב גם ערכים יהודיים, חכו חכו עד שתפגשו את הגרף פוטוצקי.