משבר הקורונה
תאהבו אותנו קצת יותר

מיכל רימון, דיילת אל על, קוראת לנו להעריך יותר את חברת התעופה הלאומית שדואגת לישראלים בכל מקום שהם, וגם לעובדים שלה.

מיכל רימון , ט' באדר תש"פ

אל על
אל על
Flash 90

אתם לא חייבים להיות מעריצים מושבעים או נוסעים מתמידים של אל על, אבל אתם יכולים לבחור לאהוב אותי עכשיו, לפחות קצת, כדי להקדיש רגע למשהו ארוך אמנם, אבל הוא יושב לי על הלב כבר מספר ימים.

הגעתי לאל על לפני שלוש שנים, נשואה ואמא לשלוש ילדות קטנות. היו לי תכניות גדולות להתפתח בתחום שאני הכי אוהבת בעולם - צילום. ובין לבין להצליח להתפרנס מעבודה שתאפשר לי זמינות לכך.
וביננו, לכמה מאיתנו לא היה חלום ילדות להיות דייל/ת באל על?

עברתי מיונים, סיימתי הכשרה ארוכה והתחלתי להכיר את חברת התעופה של המדינה, מבפנים.

רצה הגורל ואחרי חצי שנה איבדתי את בעלי בתאונת דרכים קשה ונשארתי להתמודד לבד עם החלומות שלי.

חצי שנה אחרי שחתמתי על חוזה העבודה, כבר לא הייתה לו משמעות ולי לא הייתה דרך לעמוד בו. הרגשתי אבודה, שהיקום כולו קרס עליי ושאיבדתי את החיים שלי.

אבל בזמן שאני ישבתי שבעה, מישהו באל על הוציא את החוזה שלי מהמגירה שמסומנת באות ר'
וצייר עליו לב גדול, שמסתיר בדיוק את הסעיפים שצריך, כדי לאפשר לי להמשיך להתפרנס ולפרנס את משפחתי, מישהו באל על החליט שיעשה הכל כדי לאפשר לי לאסוף את עצמי, כדי לחזור לשיגרה החדשה והמורכבת שלי בקלות.

וגם אחרי שנתיים וחצי, יש עדיין מי שדואג שאמשיך לקום כל יום ולהמשיך לחיות ולחייך בין משבר למשבר.

שנתיים וחצי אחרי, והיום אני יודעת שזו לא "טובה" שעשו לי ולא "רחמים". שנתיים וחצי אחרי, והיום אני מכירה ויודעת שזו *הדרך* של האנשים פה.

במשך עשרות שנות קיומה, אל על סייעה, מסייעת ותמשיך לסייע במצבי משבר בין לאומיים, גם לנוסעים שלה, גם לנוסעים שבחרו לטוס בחברות אחרות, אבל גם לעובדים שלה.

אני מגיעה לעבודה בימים האחרונים וחווה תחושות קשות, שלא ממש קשורות לכפפות, למסיכות ולזהירות היתרה של כולנו לצד תחושת האחריות והחובה. אני קוראת חדשות, תגובות, רכילויות... שומעת את מה שיש לסביבה להגיד על המצב, שומעת מחלקכם דאגה ותמיכה, אבל מחלקכם גם תאוריות קונספירציה ושמחה לאיד.

אז לא. אתם לא חייבים להיות מעריצים מושבעים או נוסעים מתמידים של אל על, אבל אתם יכולים לבחור לאהוב אותי קצת, כדי להאמין לי שלאבד את הנחישות, המסירות, האחריות, האחדות, הישראליות, המשפחתיות ותחושת הבית שכל כך אופיינית למקום העבודה הזה שלי, יהיה עבורי (ועבור כולנו כאן) קשה יותר מלאבד את המשרות שלנו.

אז כשמשבר הקורונה יסתיים, אני מקווה שעדיין אחכה לכם בטרמינל 3. תבואו להגיד לי שלום גם אם לא בחרתם לטוס עם החברה שהצילה את החיים שלי.

פורסם בדף הפייסבוק של מיכל רימון