נכון לרגע כתיבת שורות אלו, אין ממשלה למי מהצדדים. החברים במפלגת כחול-לבן, יועז הנדל וצבי האוזר, יחד עם חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, מסרבים לקבל תמיכה של הרשימה הערבית המשותפת. בלי החברים האלה אין לכחול-לבן עם ליברמן, העבודה, גשר, מרצ והמשותפת את הרוב הדרוש. כלומר, אין ממשלה בינתיים.
נגזר עלינו ככל הנראה לגשת לעוד ועוד מערכות בחירות עד שיתעייפו חלק מהבוחרים, ויהיה רוב שיצדיק הקמת ממשלה כלשהי. אין למי מהמפלגות הללו איזו אידאולוגיה או משנה מפלגתית סדורה שאיתה הם באים לבוחרים. רק שנאה ותיעוב לבנימין נתניהו על שלא סיפק צרכיהם ורצונותיהם, ולעזאזל המדינה עם הקורונה שלה. צריך להודות: לא היו אלה בחירות שמשקפות את רצון העם במדינה דמוקרטית.
לכאורה, יכלו אותם מתנגדים במחנה גנץ להתפטר מחברותם בכנסת ובמקומם ייכנסו חברי כנסת חדשים וממושמעים לסיעתם. אבל בזה הם כורתים את הענף הפוליטי עליו הם יושבים, כי לא תהיה להם שום אפשרות חוקית להצטרף למפלגה אחרת. לו היה מצטרף עוד חבר להנדל והאוזר, יכולים היו להתפצל לסיעה נפרדת ולהחליט החלטות כאוות נפשם, אבל הם רק שניים ואין להם את הכוח הפוליטי לכך. התקלה הזו היא מבוי סתום בלי שום אפשרות להתיר אותו לבד מבחירות רביעיות. תארו לעצמכם שהרשימה הערבית המשותפת היתה חוברת לליכוד?
התירוץ של יועז הנדל הוא שראשי המפלגה עצמם הצהירו אינספור פעמים שאין הם זקוקים ואינם רוצים בתמיכת הערבים. אבל בידוע הוא שדברים שדוברו לפני הבחירות יכולים להתהפך לאחריהן. המטרה הראשית היא השלטון ויותר מכך החלום להעיף את ביבי. זה גם מה שהצהירו שני הסוררים האלה ובהגיע ההזדמנות, הם שומטים אותה.
לעומת זאת, גוש הימין יציב למדי. אם יצביעו לו שלושת המתנגדים, תהיה לנתניהו ממשלה לארבע שנים ויבוא הקץ על מפלגת כחול-לבן. לא תועיל להם לא רשימה משותפת ולא נעליים. השאלה איך עושים את זה יכולה להיפתר בחקיקה של הממשלה החדשה שיהיה לה רוב מוצק. נכון, יהא זה תקדים לפעמים הבאות לבטל כל חוקים מחוקים שונים ומשונים שמפריעים לכל מיני מהלכים פוליטיים. רוב ממשלתי יכול לעשות מה שהוא רוצה.
בחירות חדשות-רביעיות יכולות לשנות את המפה הפוליטית בישראל. עד עכשיו העם לא היה מגובש דיו. הפעם, בבחירות הללו, נצטרך לבטל כל אפשרות של מילוט מהכרעת הבוחרים.