סיפור לשבת
סיפור לשבתצילום: איסטוק

מילדותו בלט בחוכמתו והוריו שלחוהו לאוניברסיטה באודסה. בגלל יהדותו היה מוקף בשנאה נסתרת, אך לא נתן לכך להפריע לו בהתקדמותו המטאורית.

כשהופצה שמועה על הכנות לפוגרום ביהודים, התייצב בראש ארגון הגנה יהודי ונדהם לגלות כמה נוגע העניין לליבו. שלטונות הצאר השליכוהו לכלא, אבל מוריו טענו: "הסטודנט הזה גאון. חייבים לשחררו!".

חבקין שוחרר ונותר במעקב. פעם אחת, כשעסק בעבודתו, פרצו פנימה שוטרי חרש וערכו חיפוש בחדרו. אמר להם חבקין: "עשו את מלאכתכם, רק אל תפריעו לעבודתי".

לאחר מכן קיבל הזמנה: "הנך מוזמן לחדרו של דיקן האוניברסיטה".

ולדימיר שיער שהדיקן רוצה למנותו למרצה ומיהר לחדרו. הדיקן וצמרת הסגל הודיעו לו חגיגית שהוא נבחר לכהן כמרצה למדעים.

"יש רק עניין אחד לסדר", אמר הדיקן, "לפי החוק אסור ליהודי לכהן כמרצה. עליך להמיר את דתך לנוצרית אורתודוקסית".

"אני יהודי", ענה, "ולעולם לא אמיר את דתי!".

ולדימיר הותיר את צוות האוניברסיטה נדהם. הוא עזב את רוסיה, השתלב במכון פסטר בפריז והחליט לצאת למלחמה במגיפת הכולרה שהשתוללה בעולם.

חבקין עשה לילות כימים בניסיון לגלות את הנוסחה מצילת החיים. הוא פיתח רכיב מוחלש של חיידק הכולרה, שכאשר הוא מוזרק לגוף נוצרים בו נוגדים שיילחמו כנגד החיידק המוחלש. במקרה כזה, אם המחלה תתקוף את המחוסן היא לא תפגע בו. הוא ניסה את החיסון בבעלי חיים והצליח.

הגיע שלב הניסויים בבני אדם.

ולדימיר הזריק לעצמו את החיסון, אחר כך נחשף לחיידקיי המחלה ולא נדבק. הניסוי הצליח! הוא ידע שבידו סוד להצלת הרבים.

כאשר המגיפה שבה להודו והפילה רבבות, חבקין מיהר לנסוע לבומביי, אך נתקל בחשדנות. הוא הצליח לשכנע בחיסונו והזריק אותו ל-52 אלף מתנדבים ששרדו את המגיפה.

אז נדבק חבקין במלריה ושב לצרפת. כשהבריא, השלטונות הבריטים התחננו בפניו שישוב לחסן את האוכלוסייה בהודו. חבקין שב להודו והציל עוד 30 אלף איש מהידבקות. הבשורה פשטה בעולם: יש חיסון לכולרה! חבקין פיתח גם חיסון למחלת הדבר, מגיפה נוספת שפרצה בבומביי, והציל רבבות.

לאחר שהמגיפה חזרה לרוסיה, החיסון של חבקין הובא לשם במהירות והמגיפה נעצרה. חבקין הפך למציל האנושות וזכה לכבוד ועיטורים, ודווקא בימי תהילתו החל להתוודע לאלוקיו. בערוב ימיו הכין צוואה סודית, והלך לעולמו בשנת 1930 והוא בן 70.

באותה עת התהלך מודאג בביתו רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, מנהיג ישיבות ליטא. הוא ידע שישיבות ליטא עומדות לקרוס. באותן שנים מרבית היהודים במזרח אירופה איבדו את פרנסתם, והאנטישמיות פרצה במלוא עוזה. יותר מכולם סבלו הישיבות שנרדפו ברוסיה, ונאלצו להימלט לליטא ופולין.

לפתע נשמעה נקישה בדלתו.

"מי כבודו?", שאל הרב את האיש ההדור שניצב מולו.

"אני נציג ארגון 'עזרא' הגרמני, ובידי הודעה חשובה למסור להנהלת הישיבות".

רבי חיים עוזר הזעיק את ראשי הישיבות לאסיפה דחופה.

האיש, ד"ר וישניצר, הודיע להם: "בידי תרומה של עשרות אלפי לירות שטרלינג שנועדה לתמוך בישיבותיכם. התורם ביקש לייחד את תרומתו אך ורק לצרכיהן".

"מי התורם?", נדהמו ראשי הישיבות.

"הפרופסור המנוח ולדימיר חבקין".

חבקין נודע במערב אירופה. רבי חיים עוזר ידע על פעילותו, אולם ראשי הישיבות האחרים לא הכירוהו.

"מה שמו העברי?", שאלו.

"מרדכי זאב".

הם לא הכירו תלמיד בשם זה, והדוקטור הבהיר: "האיש לא למד בישיבה", וסיפר את סיפורו המופלא של הפרופסור שחזר בתשובה בערוב ימיו.

ד"ר וישניצר שלף את צוואת הפרופסור והקריאה באוזני הרבנים.

"הוא היה צדיק אמיתי ולא ידענו", אמר רבי ירוחם.

"לא רק צדיק", אמר רבי חיים עוזר, "אלא גם חכם".

"לא פרופסור ולדימיר חבקין שמו", אמר רבי אלחנן וסרמן, "כי אם הרב מרדכי זאב חבקין. ועתה עלינו לומר עליו קדיש".

האסיפה ננעלה באמירת קדיש לזכרו.

קרן חבקין עמדה לימין ישיבות מזרח אירופה והצילה אותן מסגירה. וכך זכה היהודי שהציל את האנושות מן הכולרה להציל גם את לימוד התורה, נשמת העם היהודי.

***

על פי 'דולה ומשקה'

***

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]