מה מצב העמותות בישראל, אותן עמותות הנתמכות בידי נדבנים ותורמים? מסתבר שהמשבר הכלכלי מרחיק תורמים ולמעשה מביא את העמותות לשוקת שבורה.
יו"ר ומייסד עמותת 'יד תמר', מיכי וסרטייל, מספר על התמודדות ראשונה מסוגה עם משבר שקצהו אינו נראה באופק. את השיחה איתנו מקיים וסרטייל מתוככי הבידוד אליו נכנס מיד עם שובו ממסע התרמה בארצות הברית.
"עברתי מלחמות, מבצעים צבאיים ומשברים כלכליים, גם כלל עולמיים, ואת כולם שרדתי. בנסיעה הזו, שאליה יצאתי כשידעתי שאחזור לבידוד, ראיתי איך התחילה ההיסטריה, כולם נכנסו לבידוד. חזרתי עם אפס תרומות, למעט תורם אחד שהכין את הצ'ק מבעוד מועד. אספתי את הצ'ק וכל היתר היו מאוד אדיבים אבל אומרים שזה לא הזמן, המסכים אדומים והבורסות מתרסקות".
"אני מטפל בכלל האוכלוסייה, ובעיקר במגזר השלישי שהגורל לא שפר עליהם ונפלו עליהם מחלות שונות. התחלנו בטיפול עם סרטן אבל כעת מטפלים במשפחות במשבר וכל צוות שהכשרנו אוטונומי לטפל על פי הבנתו ולפי צרכי הקהילה שלו. אין לנו שום אפשרות קיום בלי התרומות האלה. אני מקבל מהמדינה 12 אחוזים בלבד וכל היתר מתורמים, שרובם מהארץ".
וסרטייל מציין כי המציאות אותה הוא פוגש עוברת על כלל העמותות החברתיות, ולטעמו השעה הזו היא שעת המבחן החברתית של עם ישראל כולו. בעוד אנשים מלינים על אי נוחות קלה יחסית ישנם מי שאינם יכולים להגיע למרכול לרכוש מזון. "זה הזמן של הציבור שרגליו על הקרקע לעשות מעשה ותרומה, זה הזמן לצאת מגדרנו".
לטעמו "זו שעת מבחן לכולנו, רבש"ע בוחן אותנו אם אנחנו דואגים לנחשלים או לא". להערכתו אם לא תהיה התגייסות כוללת לטובת הארגונים החברתיים הרי שבתוך זמן קצר כולם יתרסקו. את פעילות העמותות הוא רואה כזרועה הביצועית הארוכה של המדינה, וככזו הוא מצפה שהזרוע הזו גם תקבל סיוע ראוי. "אני עוזר לכאלפיים משפחות בשנה עם צוות מצומצם מאוד. זה עולה כשני מיליון שקלים. אנחנו מבוססים על מתנדבים שהכשרנו אותם לעזור למשפחות במצב משברי ולתת להם את כל מה שהקהילה יכולה לתת. אלו צוותים שמנהלים את הקהילה בצורה מובנית שיטתית וחכמה. פניתי למשרדי ממשלה ושרים ואמרתי להם 'אם לא תעזרו לנו עשרות אלפי משפחות, אם לא יותר מכך, יישפכו לרחוב. כמו שהמדינה עושה פעולות מנע היא צריכה לסייע לנו כי אנחנו הסכר שמונע מהם קטסטרופה".