שומרות מרחק

בנות תוכנית רש"י לדוברות צרפתית בקמפוס גבעת וושינגטון מקבלות בית חם וחיבוק מהצוות גם כשאסור להתקרב

רבקי גולדפינגר , כ"ג באדר תש"פ

יקי סעדה
יקי סעדה
ללא קרדיט צילום

שום דבר לא הכין את לאה למה שהתרחש. בחופשת הפסח הקרבה ובאה היא עמדה להתארס עם בחיר ליבה, אריה, יליד צרפת וסטודנט בטכניון שבחיפה. מסיבת האירוסין תוכננה להיות בעיר הולדתה טולוז שבצרפת יחד עם החתן, ההורים ובני המשפחה. ההתרגשות הייתה רבה וההתארגנות לקראת היום הגדול הייתה בשיאה.

לאה (18), שלומדת בימים אלו בישראל במסגרת תוכנית בנות רש"י לנערות דוברות צרפתית בקמפוס גבעת וושינגטון, התכוננה לשמחה. כרטיסי הטיסה לצרפת לה ולחתן כבר נרכשו, והיא ציפתה בכיליון עיניים ליום הגדול.

אלא שאז פרצה מגיפת הקורונה בעולם והתוכניות לרוע מזלה השתבשו. לאחר התלבטויות קשות נאלצו החתן והכלה בכאב גדול להישאר בישראל ולדחות לעת עתה את שמחת אירוסיהם.

"זו הייתה החלטה כל כך קשה", משתפת לאה בצערה, "בכיתי בלי הפסקה. עד היום אני מתלבטת אם עשינו את הדבר הנכון. זו הייתה אכזבה גדולה בשבילי. חיכיתי כל כך ליום הזה. ההורים לחצו שנחזור לצרפת בכל מקרה. אבל חששנו מהידבקות תוך כדי הטיסה או בשדה התעופה. חוץ מזה הבנו שאם ניסע לצרפת יש אפשרות שהגבול מתישהו ייסגר ולא נוכל לחזור לארץ, או שנצטרך לחזור וללכת ישר לבידוד. גם המצב בצרפת מאוד בעייתי, יש סגר בהרבה מקומות והמצב רק הולך ומחמיר, ולכן הבנו שאין מה לעשות ונצטרך לדחות את האירוסין".

לאה גדלה בבית שומר מסורת. בילדותה עברה חוויה טראומתית אבל מכוננת, כאשר הייתה עדה לפיגוע ירי קטלני בבית הספר 'אוצר התורה' שבו למדה. ארבעה בני אדם נהרגו בפיגוע הנורא. מאז היא התקרבה לעולם התורה והמצוות וחיבורה למדינת ישראל הלך והתעצם. "הנה, אני לומדת כאן בישראל. ישראל זה הבית שלנו", היא מסבירה בפשטות. ומה בנוגע לאירוסין? אני מנסה לברר. "עדיין אין תאריך אחר. כרגע אי אפשר לדעת מה יהיה עם הקורונה. אולי בקיץ. אני מקווה".

ליל סדר בלי המשפחה

אנה אזולאי (16), חברתה של לאה, נאלצת אף היא לשהות בימים אלו בפנימיית האולפנה, כשהוריה נותרו אלפי קילומטרים הרחק ממנה. היא נולדה וגדלה במרסיי שבצרפת ולומדת באולפנת יש"י במסגרת תוכנית בנות רש"י כבר שנה וחצי, ומקווה שיום יבוא ואף הוריה יעלו ארצה. "ההורים שלי גרים בצרפת. אני הגעתי לכאן כי אני אוהבת את ישראל ורציתי גם למשוך את ההורים שלי לבוא לנסות חוויה חדשה כאן בישראל. אני מקווה שיום אחד הם יגיעו לכאן".

את הוריה לא ראתה כבר תקופה ממושכת והגעגועים אליהם רבים. למרות זאת, היא החליטה להישאר בישראל. "הייתי אמורה לנסוע הלילה לצרפת, אבל בחרתי להישאר כאן בשביל העתיד שלי. המצב עם הקורונה לא טוב גם שם וחששתי שלא אוכל לחזור לארץ".

הוריה, שהבינו את מורכבות ההחלטה, העניקו לה את חופש הבחירה האם לשוב אליהם לצרפת לחופשת הפסח או להישאר כאן בישראל. "ההורים שלי אמרו לי שכל מה שאני עושה זה טוב. הם אמרו לי: אם את רוצה אנחנו נשמור את כרטיס הטיסה ואם את לא רוצה נבטל. זו החלטה שלך. בינתיים אני כאן".

מה את עושה במהלך היום?

"יש לי חברות עולות חדשות שגרות בישראל, אז הן נסעו הביתה. אני נשארתי כאן בפנימייה. חלק מהיום יש לימודים במחשב אז אני לומדת, חלק מהזמן אני ישנה וככה הזמן עובר", היא צוחקת.

ואיפה תהיי בליל הסדר?

"אני עוד לא יודעת. אולי בבית של בת שירות, אולי אצל מדריכה או אצל אחותי".

על אמצעי הזהירות שיש לנקוט נגד ההידבקות בנגיף הקורונה הוסבר לה בפירוט והיא שומרת על הכללים בהקפדה יתרה. "האחיות שלי וההורים שלי הסבירו לי מה צריך לעשות, וגם המורה דיברה איתנו על זה. אנחנו מבינים שזה לא צחוק. בצרפת היום אף אחד לא יכול לצאת מהבית ויש הרבה מתים. מקווה שבארץ זה לא יקרה".

"קיבוץ גלויות אמיתי"

תוכנית הלימודים הייחודית שבה לומדות לאה ואנה מתקיימת במסגרת אולפנת יש"י שבקמפוס גבעת וושינגטון. התוכנית מיועדת לבנות דוברות צרפתית. הלימודים בעיקרם מתקיימים בשפת האם, ואת בחינת הבגרות הישראלית הן משלימות בשפה הצרפתית. במקביל, הן זוכות ללימודי עברית באולפן, הכול מתוך שאיפה לחברן להוויה בישראל.

ראש האולפנה, הרב חיים שרקי, רואה בתוכנית הזאת לא פחות מהגשמת הציונות. "מדובר בפרויקט ציוני נהדר. צריך לדעת שהוא גם תומך בעולות חדשות שלפעמים הולכות לאיבוד בתוך מערכת הלימוד הישראלית, שהיא דוברת עברית בלבד. קשיי השפה מונעים מהן לפעמים למצות את היכולות שלהן. דווקא כשהן לומדות בצרפתית זה מאפשר להן בהמשך להשתלב טוב יותר בארץ. יש פה ציונות לשמה".

הרב שרקי רואה בהשתלבות הבנות ערך גדול. "אולפנת יש"י זה ראשי התיבות יחד שבטי ישראל, ובאמת אנחנו מנסים לאחד את כל האוכלוסיות ולעשות קיבוץ גלויות אמיתי. מדובר במסלול ייחודי. יש לו את האוטונומיה הפנימית שלו עם קבוצת בנות יותר הומוגנית ועם צוות של דוברי צרפתית, אבל מצד שני הוא משולב בתוכניות הכלליות ובפעילויות של האולפנה. יש בתוכנית כ-30 בנות. ההורים של חלק מהן גרים בחו"ל - בצרפת, בקנדה ואפילו במרוקו, וחלק מההורים עלו לארץ".

מדי שנה בחופשות הממושכות טסות הבנות לבתיהן אשר מעבר לים. "בחנוכה, בפסח וגם בחופש הגדול הן בדרך כלל חוזרות הביתה. בשבתות חופשיות או בחופשות קצרות הן מתארחות אצל חברות או אצל משפחות מאמצות. יש באולפנה מערך שלם של משפחות מארחות שתומכות בשהות של הבנות בארץ. אבל במשבר הקורונה הנוכחי זה כבר הרבה יותר מסובך", הוא מסביר. "מדובר בתקופה ממושכת, ולא תמיד נוח לבת וגם לבני המשפחה אירוח ארוך. זה הפך לאתגר רציני. לשמחתי המינהל לחינוך התיישבותי, שאנחנו תחת הפיקוח שלו, איפשר לנו - למרות ההוראה לפזר את הבנות - להשאיר בפנימייה את הבנות שמוגדרות לא ברות פינוי. איתן השארנו צוות תומך שנשאר ומלווה אותן בימים הלא פשוטים האלה. חשוב לי שכל אחת מהן תרגיש כמה שיותר בבית וחלילה לא בודדה, שתרגיש שדואגים לה, שלא תרגיש לבד בארץ זרה אלא בבית שלה עד כמה שאפשר. יש צוות פנימייה מסור ותומך שנמצא איתן בקשר כל הזמן ודואג לשגרת לימודים מקוונת. גם מבחינה פיזית דואגים לכל הצרכים שלהן ויש להן כתובת לדבר ולשתף בתחושות".

מי שאמון על תלמידות התוכנית הוא הרב יואל קלינג, מנהל תוכנית בנות רש"י, שעסוק בעיצומו של משבר הקורונה בדאגה לרווחתן ולבריאותן של הבנות. "כשהחל משבר הקורונה מצאנו את עצמנו עם בנות שאין להן הורים בארץ, וצריך לטפל בהן ולהיות בשבילן אמא ואבא לכל דבר. זה הרבה יותר מלהעניק להן מקום לגור, אלא לדאוג גם למענה האישי והרגשי, לתת מקום לפחדים ולחששות. זו תקופה מטלטלת וטעונה של חוסר ודאות ואף אחד לא יודע מה יילד יום", הוא מסביר את הקושי הרב.

"היה לנו מקרה טראגי שאבא של תלמידה שלנו חזר לארץ מצרפת ונכנס לשבועיים בידוד, ולצערי הוא נפטר בבידוד מדום לב. רצינו להשתתף בלוויה, להיות איתה ברגעים הקשים, אבל לא ידענו אם זה אפשרי ומה ההנחיות. וזה רק מקרה אחד. יש עוד התמודדויות ומקרים נוספים ואנחנו משתדלים להיות שם בשבילן".

במהלך היום נהנות הבנות מלמידה מרחוק ומפעילויות שונות המותאמות להוראות משרד הבריאות. "אנחנו מעבירים שיעורים ונותנים להן משימות. כמי שהיה תושב נווה דקלים שבגוש קטיף, אני יודע עד כמה חשובה השגרה דווקא בעיתות משבר. הכי טוב לשמור על השגרה כמה שאפשר. גם כאן ביקשתי מהבנות לשמור כמה שיותר על סדר יום. אבל אחרי הכול, הצוות מבין שמדובר בתקופה לא שגרתית ומשתדל להיות העוגן בשביל הבנות. כי בסופו של דבר, כאן זה הבית שלהן".

פתרונות לתלמידים ולמורים

גם יקי סעדה, מנכ"ל קריית החינוך גבעת וושינגטון, מתאר את האתגר של החיים בצל הקורונה: "כמו כל מוסדות החינוך, קיבלנו גם אנחנו הוראה לפנות את כל התלמידות הביתה. בלב כבד פיזרנו את כולן - תלמידות האולפנות, הסטודנטים במכללה ותלמידי מוסדות היחידה ללימודי חוץ. אבל יש אצלנו שתי קבוצות, המונות כ-70 תלמידות, שלא ניתן לפנותן מכיוון שהוריהן גרים בחו"ל: בנות רש"י - הפרויקט הצרפתי באולפנת יש"י, וגם בנות מדרשת מעיין לבנות אמריקאיות, שהגיעו לשנה ללמוד יהדות ולהכיר את הארץ", הוא מספר. "לכן, השארנו אותן בקריה והעברנו אותן מהפנימייה לדירות כדי להפריד ביניהן ככל הניתן. כמו כן ארגנו להן מצרכים כדי שיוכלו להתנהל עצמאית בדירותיהן ולבשל לעצמן".

סעדה מציין כי אחת הבעיות העיקריות במצב הנוכחי היא עניין תעסוקה. "מאחר שיש איסור למורים להגיע ללמד, ואנחנו גם מונעים מהן לצאת משטח הקריה כדי שלא תיחשפנה לנגיף - המצב לא פשוט ואנחנו דואגים ליצירת תוכן, לפעילויות ולהפעלות בצורה מקוונת. נעשה הכול כדי שיהיה להן מעניין והן לא תבואנה לידי בטלה", הוא מציין.

"אנחנו עושים הכול כדי שיהיה להן נוח על פי ההנחיות, ודואגים גם לשאר התלמידים", הוא מבהיר, "יש לנו יותר מ-2,500 לומדים במוסדות הקריה השונים. המוסדות נערכו ללימוד מקוון ויש קשר רציף עם הלומדים והלומדות. הצוותים עברו השתלמויות והכנה ללימוד מרחוק. חשוב לנו שהתלמידות תישארנה מחוברות ללימודים ותהיינה מוכנות לבגרויות. בנוסף לכך, זהו פתרון למורים ולמרצים כדי שמשכורתם לא תיפגע. כפי הנראה, המצב הזה יכול להימשך לא מעט זמן. נקווה שהכול יעבור במהרה ונחזור לשגרה הרגילה והמבורכת".