גנץ ונתניהו בפגישה אצל הנשיא ריבלין השבוע
גנץ ונתניהו בפגישה אצל הנשיא ריבלין השבועצילום: קובי גדעון, לע"מ

המצב הנוכחי של המערכת הפוליטית מעלה תהיות האם הפוליטיקאים שלנו חיים איתנו באותה מציאות. אם ננסה להסתכל על כל תקופה משברית אחרת, נגלה כי אז ידעו פוליטיקאים מימין ומשמאל להתאחד ולהקים ממשלות משותפות. הם זיהו את גודל הצורך והשעה, ופעלו לטובת העם בלי לחשב את התועלת הפוליטית.

במשחק סכום האפס של הליכוד וכחול לבן כל צד מנסה להשיג הישגים, בתקופה שבה עם ישראל משווע לממשלה ולכנסת מתפקדת. מריבות על איוש ועדות ומיקום ברוטציה, בזמן שבחוץ משתולל נגיף שההדבקה בו גוברת מיום ליום, נתפסות בציבור בעיקר כקטנוניות. מיותרות. על חשבוננו.

ראש הממשלה נוהג באחריות כשמדובר במשבר הקורונה ובחוסר אחריות כשמדובר במצב הפוליטי. גם נתניהו צריך להתגמש. גם הוא צריך להבין שהאלטרנטיבה היא שבעת המשבר הזאת תקום ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת. לשם בדיוק דוחק הליכוד את כחול לבן. זה יכול להיגמר באי הקמת ממשלה, כך גם מהמרים בליכוד. אבל זה יכול גם להיגמר בהקמת ממשלה כשהליכוד עצמו יהיה חתום על דחיקת המערכת הפוליטית לממשלת שמאל מלאה שנתמכת בקולות הערבים.

לעת הזאת נראה שבשתי המפלגות צריך לרדת מהעץ. גנץ צריך להבין שרוטציה היא בהחלט הגיונית כשאי השגת ההכרעה היא ברורה. אם הוא ממלכתי כפי שהוא טוען, גם ויתור לנתניהו בשאלה מי יהיה ראשון, בתקופה הנוכחית, ייתפס כצעד של אחריות ולא כתבוסתנות או כהפסד לליכוד.

נתניהו חייב להבין את העובדה הברורה: הימין לא ניצח. הוא גם לא הפסיד. קיים תיקו בין הגושים והוא מתמשך כבר על פני שלוש מערכות בחירות. מערכת בחירות רביעית לא תיקח אותנו כנראה להכרעה ברורה. אם טובת אזרחי ישראל היא הדבר הראשון במעלה, עליו להקים (ולא לדבר, להציע הצעות ולפרסמן לציבור), תוך שהוא מתפשר, ממשלת חירום. ייתכן שכרגע היא צריכה להיות מורכבת מהליכוד וכחול לבן בלבד.

משבר הקורונה צריך להיות האיתות. אין מדינה בעולם שמרשה לעצמה ציבורית, ושהפוליטיקאים המובילים שלה מרשים לעצמם, להישאר עם בית מחוקקים פועל בקושי וממשלה לא נבחרת בזמן משבר שכזה. פשוט אין. למרות זאת, ולמרבה הצער, גם נתניהו וגם גנץ לא מוכנים באמת ללכת לאחדות. הם מדברים ומגששים ביד אחד ומכים זה את זה ביד השנייה. נראה שאפילו הנשיא ריבלין כבר נואש מהסיכוי לחבר את שתי המפלגות הגדולות.

הציבור צריך כאן לומר את דברו. אומנם הוא ספון בבתים ומודאג מה ילד יום, אבל דווקא כשמשבר כזה מתרחש, העם צריך להתקומם ולומר: עד כאן. איש לא יודע מתי ייגמר מצב החירום שאנו שרויים בו. לפחות המערכת הפוליטית, שהצליחה להמאיס את עצמה על האזרחים שלוש פעמים בתוך שנה אחת, צריכה לקחת אחריות. נתניהו, גנץ, זה בידיים שלכם. רק שלכם. שניכם תיזכרו בהיסטוריה כמי שבעת משבר במקום להתעלות העדיפו להתמקד בטובת עצמם במקום בטובת ארצם.

מחיר העקשנות

אם בכל זה נתניהו יתעקש לדחוק את כחול לבן לפינה, הרי שהרשימה המשותפת תצטרך לקבל על מגש של כסף, באדיבות התעקשות נתניהו, אתנן כלשהו מכחול לבן. מה בדיוק יסכימו לתת? שאלה גדולה. גנץ התחייב על החלת ריבונות בבקעת הירדן, באופן מתואם. אחת מהדרישות הבסיסיות של המשותפת היא לעצור את החלת הריבונות. להימנע מכך אפילו במחשבה בלבד.

במצע של הרשימה המשותפת נכתב כי היא "תיאבק נגד הפקעת קרקעות, נגד הריסת בתים ולמען הכרה בכל הכפרים הבלתי מוכרים, ובראשם כפרי הנגב". את הסוכרייה הזאת המשותפת כבר קיבלה. חוק קמיניץ (או למעשה תיקון לחוק התכנון והבנייה שזכה להתקרא על שם אחד המשנים של היועץ המשפטי לממשלה) אושר לפני כשלוש שנים והגדיל באופן משמעותי את העונשים שניתן להטיל על עברייני תכנון ובנייה, כולל הטלת קנסות כבדים מבלי לנהל הליך פלילי.

החוק מאפשר לרשויות כלים משופרים להריסת בנייה בלתי חוקית ומצמצם את האפשרות להותיר מבנים בלתי חוקיים למשך זמן רב. מתחילת הליך החקיקה חברי הכנסת הערבים טענו כי זה חוק שמכוון לציבור הערבי ומתעלם במכוון מבעיות התכנון והבנייה הקיימות במגזר. הנתונים, אגב, מדברים בעד עצמם. חוק קמיניץ הוריד את מספר התחלות הבנייה הלא חוקיות ביותר מ-45 אחוזים מאז שנכנס לתוקף. רובן כמובן נמצאות במגזר הערבי, כשהחלק העיקרי בנגב.

הרשימה המשותפת דורשת כדרישת בסיס לבטל את החוק. כל עוד התקיימה הכנסת הקודמת וזו שלפניה, ניסו המחוקקים הערבים לסחוט את הקפאת החוק בתמורה לתמיכה בצעדים כאלה ואחרים כשהם מדלגים בין הליכוד לכחול לבן. הניסיונות הללו לא צלחו, אבל הסתייעו גם בחברי כנסת מהקואליציה הנוכחית, או במילים אחרות – מגוש הימין.

בסל הדרישות של הרשימה המשותפת עומד גם צמצום משמעותי במספר היהודים שעולים להר הבית, ואולי אף הפסקת העלייה. אישית, אינני עולה להר הבית. ברמה הלאומית, נסיגה מהאפשרות של יהודים להגיע למקום כלשהו במדינת ישראל עולה לכדי יריקה בפרצופם של מי שנלחמו על קיומה של המדינה. חלקים ברשימה המשותפת מדברים על יישום של זכות השיבה, דבר שגם בכחול לבן מבינים שהוא לא הגיוני ולא ישים.

כדאי להעמיק לתוך המצע של המשותפת. מדובר במפלגה שחותרת לנתק את הציבור הערבי שחי בישראל מכל הזדהות עם המדינה. מי שמשרת בצבא, המשותפת מעוניינת לדאוג שיימנע מכך. המקומות הקדושים ליהודים אינם מוכרים על ידי המשותפת. הגדרתה של מדינת ישראל כיהודית – מציקה להם. המצע של המפלגה חד משמעי בעניין הזה. הוא מדגיש שהפלשתינים הם בעלי הארץ, שיש להכיר בהם כמיעוט לאומי בעל זכויות. הם רוצים למחוק את הזהות היהודית.

איש לא יוכל לומר שהוא לא ידע או לא הבין על מה מדובר. תמיכת הרשימה המשותפת בממשלה ישראלית תהיה אות קלון על ממשלה כזאת. לו המשחק הפוליטי הנוכחי היה מתנהל בגבולות ההיגיון, בני גנץ לא היה מעלה על דעתו להיתמך בקולותיה של היבא יזבק או אפילו איימן עודה. אבל את ההיגיון איבדנו מזמן. הרשימה המשותפת יודעת בדיוק לאילו רגעים מיוחדים מבחינתה היא נקלעה, ואיש מחברי הכנסת שלה אינו מתכוון לוותר על הסיכוי להראות לבוחריו שהוא דאג להם.

רצון העם

הבעיה המרכזית של בני גנץ היא שבינתיים חלקי הפאזל לא מתחברים לו. בכנסת הוא נהנה מתמיכת המשותפת בכל צעד שיעשה כמעט, אבל ברגע שזה מגיע להקמת ממשלה הוא מתחבט ומתלבט.

גנץ מבין היטב איך ייתפס בציבור אם יקים דווקא בזמן חירום ממשלה שנתמכת על ידי הערבים. לאחר שקיבל את המנדט, התקשר לכל המפלגות והציע להן לנהל איתו מגעים. בלוק הימין, נכון לעכשיו, נשאר מגובש בבחינת "כולנו או אף אחד מאיתנו". גוש השמאל מתפצל. בכחול לבן יש לא מעט שמתנגדים לממשלת מיעוט. אורלי לוי-אבקסיס פרשה מהשותפות עם העבודה, וכפי שזה נראה בפעם הבאה איש לא ירצה לקחת אותה כדי שתחזק את רשימתו.

בכחול לבן מבינים זאת היטב, אבל ככל שנתניהו ימשיך למנוע ממשלת אחדות, ינסו שם להכשיר את הלבבות להקמת ממשלת מיעוט. לקחת אחריות על ניהול המדינה, כפי שנתניהו מעיד על עצמו, זה לקבל החלטות קשות גם בעניינים פרסונליים. לקבל החלטות פוליטיות שנכונות למצב הנוכחי, ולא כאלו שהן בלתי נסבלות גם בשגרה וכל שכן בשעת חירום.

אם נתניהו יוביל את כולנו למערכת בחירות נוספת, כשהקורונה מרחפת מעל, הציבור צריך להבין שעד כמה שהמדינה מעניינת את נתניהו, הוא עצמו חשוב יותר. שלטונו חשוב יותר. מי שלא מבין שנחוצה אחדות בעת הזאת, צריך לבחון היטב האם הוא מקיים את רצון העם או בעיקר נאמן לרצונו שלו.

לתגובות: [email protected]