סוד הקורונה

פרק נב: ישנו סוד, שהאמת אינו ממש סוד כי כולם יודעים אותו, אבל דוקא בשל כך כולם שוכחים ממנו ולא מיישמים אותו.

הרב יוסף שריקי , כ"ג באדר תש"פ

ובחרת בחיים
ובחרת בחיים
צילום: ערוץ 7

בהקדמה לספרו 'מסילת ישרים' כותב הרמח"ל שאין הוא בא לחדש דבר וכל מה שהוא כותב ידוע לרוב בני האדם, "אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמיתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה".

גם הסוד שאנחנו עומדים לכתוב עליו אינו סוד כי הוא ידוע לכולם, אלא שדוקא בשל כך, כולם שוכחים ממנו ולא מיישמים אותו.

בשכחה, אין הכוונה שלא מדברים עליו ולא אומרים אותו, אדרבה, אנשים אומרים אותו כל הזמן והוא שגור בפיהם. הכוונה לכך שאנשים לא מפנימים אותו באופן שהוא חלק מחיי היומיום שלהם.

הסוד הגדול הוא מה שאנו אומרים שלוש פעמים בכל יום "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד!". ומשמעותו, שאין כח בעולם, שיכול לעשות נגד רצון הבורא יתברך.

בודאי ישנם כוחות רבים בעולם, אך כח שיעשה נגד רצון ה', לא היה ולא יהיה!

זה 'הסוד הגדול'?! זה משהו שכולם יודעים ואומרים אותו!

אומרים, כן! אך האם אנחנו גם מקשיבים למה שאנו אומרים? ועוד יותר, האם אנחנו מיישמים תובנה זו, והאם היא מלווה אותנו בכל צעד וצעד בחיינו?

אדם קם בבוקר וממהר לפגישה חשובה. הוא נוסע מעל המהירות המותרת, וגם 'גונב' את האור האדום ברמזור...

אדם זה זמן מועט לפני כן אמר בעל פה או קרא מהסידור "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלוקים בשמים ובארץ אין עוד". אז מדוע הוא 'טס' בכביש? הרי הוא יגיע בדיוק בזמן שרצונו יתברך קבע לו ובדיוק במסלול שנקבע לו. ואם רצונו יתברך שמו, שאדם זה לא יגיע לפגישה בזמן, לא יעזור לו גם אם 'יטוס' ב 200 קמ"ש (כי הוא יסדר לו משאית תקועה בדרך...).

אדם שחי את התובנה שאין שום רצון מלבד רצון ה', לא נמנע מהשתדלות, אך הוא לא זקוק ל'שמיניות באוויר' לצורך כך. כי בכך הוא לא מאמין שרצון ה' הוא הרצון היחיד בעולם, אלא רצונו הוא או רצון אחרים, ולכן הוא משתדל מעבר לנדרש.

אדם שרוצה להשיג דבר מסויים, בכל תחום שהוא, פועל לרוב בהשתדלות הכוללת חנפנות, 'עיגול פינות', הסתמכות יתר על בן אנוש ועוד. ומה עם רצון ה'? הרי לפני שעה אמרת בפעם המי יודע כמה "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלוקים, אין עוד!". הווה אומר שאם רצון ה' שתשיג את הדבר – אתה תקבל אותו, גם אם לא תשדל יתר על המידה ואפילו אם לא תשתדל בכלל, ואם רצונו שלא תקבל אותו, אף אחד בעולם לא יוכל לעזור לך...

אז מדוע אפוא, אתה זונח את העיקר, והוא פניה לרצון ה': יהי רצון מלפניך שאשיג כך וכך...

אכן, את הסוד אתה יודע, אך הוא טוב ונחמד כשמדובר בסיפורי 'כה עשו חכמינו' על ר' חנינא בן דוסא, ר' עקיבא וחבריו. אך כשזה נוגע לחיי המעשה שלנו, הסוד הגדול מתפוגג ונעלם לו, וכל מה שנשאר ממנו הוא לא יותר מסיסמה יפה.

אישה עוברת ליד כלב גדול, וכל כולה מפוחדת. מדוע? מנין נובע הפחד? היכן הסוד הגדול שאין כח בעולם שיכול לעשות נגד רצונו יתברך?

אם רצון ה' שלא יאונה לך כל רע מהכלב – הוא יכול להמשיך ולנבוח עד מחר... ואם רצון ה' שתקבלי ממנו נשיכה (כי אין אדם נוקף אצבע למטה אלא אם כן מכריזים על כך מלמעלה) – הפחד בודאי לא יהיה מה שיציל אותך.

כמובן צריך לעשות השתדלות! בעל הכלב צריך לשים זמם על פיו של כלבו, ואותה אישה צריכה להשתדל שלא להסתובב ליד כלבים מסוכנים. אך רגש הפחד מעיד, שידיעתה שאין רצון אחר בעולם מלבד מרצונו יתברך, אינו יותר מסיסמה יפה, והיא בודאי לא חלק אמיתי ומהותי מאורח חייה.

לא בכדי, תפילות ובקשות רבות אותם תיקנו לנו חז"ל פותחות במילים 'יהי רצון מלפניך'. חז"ל ידעו שאין שום כח בעולם שיכול לפעול נגד רצונו יתברך, והבינו שאם הם רוצים לפעול ישועות במציאות הם צריכים לפנות לרצונו יתברך.

פעמים רבות אנו אומרים מטבע לשון זו של 'יהי רצון מלפניך'. אך כמה פעמים הקשבנו למה שאנחנו אומרים? ועד כמה בחרנו לחיות בכל צעד וצעד שלנו מתוך מודעות לתובנה זו, ועד כמה היא השפיע על מחשבותינו, רגשותינו והתנהגותנו?

את ה'סוד הגדול' הזה לא המציאו חז"ל. ר' חיים מוולאז'ין זצ"ל מלמד אותנו בספרו 'נפש החיים' שכך חיו אבותינו הקדושים. אותה סגולה נפלאה, להסיר ולבטל את כל הדינים ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט באדם, כאשר האדם קובע בליבו שה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו, היתה עבודת האבות כל ימיהם. אבותינו הקדושים ע"ה, היו דבקים ברצונו יתברך במחשבתם כל ימיהם ללא הפסק אפילו של רגע אחד, והיו מבטלים את כל הכוחות בעולם, ולאפס ותוהו נחשבו אצלם.

ומה הקשר של האמור לעיל לקורונה? (המגיפה העולמית שזורעת פחד ומצמיחה בהלה במקומות רבים בעולם ובעיקר בארצנו הקטנה. מה נשתנתה מגפת הקורונה, שעד כה ב"ה לא הפילה חלל אחד ובכל זאת כל המדינה מושבתת, משנים רגילות בהן מתים מידי שנה כמה אלפים ממחלות זיהומיות, ועשרות אלפים משפעת, דלקת ריאות, תאונות דרכים, עישון, התקפי לב, שבץ מוחי ועוד, ואין פוצה פה ומצפצף ועולם כמנהגו נוהג...)

עלינו להתבונן על מגיפת הקורונה בעיניים אמוניות, אחרת במה אנחנו שונים מכל העולם?

אנחנו שונים, מהעובדה שאנחנו בניו של בורא העולם ואנחנו נמצאים בארץ אשר עיני ה' אלוקינו בה. יש לנו את התורה והבל פיהם של תינוקות של בית רבן עליהם העולם עומד, יש לנו את הבולם פיו בשעת מריבה – עליו העולם עומד ויש לנו את השבת ועוד... והעיסוק הבלתי פוסק בהשוואה למה שקורה בעולם, מיותר.

מחשבותינו, הרגשותינו והתנהגותנו צריכים להיות מושפעים מהתובנה שה' הוא האלוקים ואין שום כח בעולם, כולל נגיף הקורונה, שיכול לפעול נגד רצון ה'.

אם נגזר על האדם שימות, גם אם הוא ימלא בקפידה אחר כל הוראות הרופאים, אין שום כח בעולם שיוכל למנוע זאת ממנו. במקרה זה נגיף הקורונה לא יהיה הסיבה אלא הגורם למותו. ואם רצון ה' שהוא יחיה, כל הנגיפים בעולם לא יוכלו לו.

על האדם לעשות השתדלות כי הקב"ה מצוה עליו לשמור על נפשו. וכמו שבכל חייו עליו לנהוג בדרכים בזהירות, להישמר ממאכלים שאינם בריאים, כך עליו להקפיד על הנחיות השמירה על ההיגיינה ולהתרחק מדברים שגורמים להידבקות בנגיף.

אלו הם דברים פשוטים, ואין מה להאריך בהם.

אך אם האדם יחיה באשליה ששמירה על כללי היגיינה בלבד זה מה שישמור אותו בחיים, לא זו בלבד שהוא יחיה בבהלה ופחד תמידיים ככל שהנגיף חלילה יתפשט וידביק יותר ויותר אנשים, זה גם ירחיק אותו מההתבוננות האמיתית, שעצם הימצאותה של המגפה העולמית היא רצון ה', ולהקדיש מחשבה מה ה' שואל ממנו? כי "מי נתן למשיסה יעקב הלוא ה' זו חטאנו לו".

אם נתייחס לאמור לעיל, ככל שנפנים בתוכינו, על ידי חזרה והתמדה, שאין שום כח בעולם שיכול לפעול נגד רצון ה', וככל שנבטל השפעת כוחות אלה עלינו, כך נזכה להידבק יותר ברצון ה', דבקות אשר תשפיע על מחשבותינו, רגשותינו והתנהגותנו.

לא ניבהל ולא נפחד, כי אנחנו יודעים שנגיף הקורונה לא יוכל לנו אם זהו רצון ה'. את האנרגיות והמשאבים נשקיע בפניה לרצון ה'. נאמר לפניו (ובעיקר לעצמינו פעם אחר פעם), שאנו מבטלים את כל הכוחות בעולם מפני רצונו ביטול גמור, ונתפלל: יהי רצון מלפניך אלוקים חיים אשר בידו נפש כל חי, שנגיף הקורונה לא יפגע בנו ולא באף אחד מבניך – עמך ישראל הקדושים, והחולים מעמך ישראל ישובו במהירה לאיתנם.

בשם האר"י הקדוש זיע"א מובא, שמגיפה אינה יכולה לשלוט אלא במי שמפחד ממנה. והמתיירא מהמגיפה גורם לה שתתגבר חלילה. אלא, "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" ויעסוק בתורה ובמעשה הקטורת.

מדוע?

כי האדם שמפחד מעיד על עצמו שמה שהוא ממלמל בכל יום "ה' הוא האלוקים" ו"אין עוד מלבדו", אין זה אלא מהשפה ולחוץ, והוא אינו דבוק באמת בה' יתברך.

אדם, שבימים אלה יפעל מתוך מודעות שאין שום כח בעולם שיכול לעשות נגד רצון ה', יפנים אותה היטב על ידי שיחזור עליה שוב ושוב, ובכך שיפגוש אותה בכל צעד בחיים שלו, אין ספק שזה יעזור לו לעורר את רצון ה' שלא ידבק בנגיף ולא יחלה ממנו, יותר מאשר יכלה את כוחותיו בבהלה משתקת ללא תוחלת.

כאשר אדם מקבע בליבו ומפנים תובנה זו שאין שום כח בעולם מלבד רצון ה', לא זו בלבד שזה מסייע לו להינצל מהנגיף, אלא אף מרומם אותו בעבודת המידות ובעבודת ה' שלו.

תובנה זו תסייע לו להבין שמי שפגע בו, הגם שנהג שלא כשורה, אין זה אלא רצון ה'! הבנה זו תקל עליו להעביר על מידותיו - לסלוח ולא לכעוס, ועם כל הקושי להרבות באהבת ישראל.

אדם זה לא יעסוק בהאשמות של מי ובגלל מי הוא נדבק, ויתמלא שנאה וכעס. הוא יפנים את הידיעה שאם הוא נדבק זהו רצון ה', ויפנה את מרצו לחשבון נפש והתבוננות פנימית, מה רצון ה' רוצה לעורר בו, ומה הוא יכול לעשות כדי להתרומם ממצבו.

את כוחות הנפש שלו לא ישקיע בפחד ובחלחלה, אלא יפנה אותם לתשובה ותפילה.

יתכן ורצון ה' הוא שנתפנה ממרוצת החיים שלנו וננצל את ההזדמנות להתבונן בדברים שוב ושוב, להפנים אותם ולפעול לאורם.

התבוננות זו תסייע לנו להידבק בו יתברך במחשבה, בדיבור ובמעשה, להכיר בחסדו, לתקן את המידות שלנו, לשוב בתשובה שלימה, להינצל מהמגיפה, ולזכות לגאולה שלימה ברחמים גדולים ובאהבה רבה.

ויקויים בנו הכתוב "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך".

והבוטח בה' חסד יסובבנו!

בזמני הבדידות, כאשר האדם מבודד בביתו או בכל מקום בו הוא נמצא, טוב לו שינצל את הזמן וישקיע בעבודת המידות ועבודת ה' האישית שלו, ילמד להתבונן בעין טובה ולהתחזק באהבת ישראל, יתבודד עם קונו וידבק בו, ויאמר:

ריבונו של עולם,

אני אוהב אותך מאוד ומכוון לקיים מצות "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".

אני מודה לך מאוד על כל החסדים העצומים שאתה עושה עימי, עם בני ביתי ועם כל העולם כולו, בכל עת.

חטאתי, עוויתי ופשעתי לפניך.

אני מתחרט, מתבייש ומצטער על כך ועל כל מה שפגמתי ברוחניות ובגשמיות,

ומבקש ממך מחילה, סליחה וכפרה,

ומקבל על עצמי בלי נדר את מצות התשובה.

אני מבטל את כל הכוחות בעולם מפני רצונך, ואין שום כח בעולם שיכול לפעול שלא כרצונך.

יהי רצון מלפניך,

שאזכה להיות דבוק בך בכל רגע ורגע במחשבה, דיבור ומעשה,

לעובדך באמת ולעשות לך רק נחת רוח,

ולזכות יחד עם כל בית ישראל – לא ידח ממנו נידח, לרפואה שלימה, ללב טהור ורוח חדשה, לביאת גואל צדק ברחמים מרובים, ולבנין בית המקדש בתפארתו.

ותמלוך עלינו מהרה אתה ה' לבדך, בעולם שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.

אמן!

פרק נא – מורים היזהרו בהערותיכם

מוזמנים בשמחה לבקר באתר ובחרת בחיים להתרשם מסדנאות ייחודיות, העצמה חינוכית, אימון אישי, יעוץ זוגי, הדרכת הורים, ומגוון הרצאות.