מרים פרץ
מרים פרץצילום: הדס פרוש, פלאש 90

כלת פרס ישראל מרים פרץ פרסמה ביום שישי ציוץ עם תמונה משולחן השבת שלה, ועליו צלחת אחת בלבד.

בעקבות מגפת הקורונה והגבלות משרד הבריאות, פרץ בת ה-66 לא היתה יכולה להזמין לשבת את ילדיה ונכדיה וגם לא להתארח אצלם.

הפוסט זכה לתגובות רבות ופרץ מספרת לערוץ 7 שגם במהלך השבת עצמה לא הרגישה לרגע שהיא באמת לבד.

"אנחנו רגילים כשעורכים את השולחן לשבת להרבה צלחות וכוסות ומרחיבים אותו ומגדילים אותו. אנחנו אפילו קונים שולחנות כאלה כדי שיהיו כמה שיותר גדולים. מצאתי את עצמי השבת מניחה מפה לבנה ועליה צלחת אחת, כוס אחת, מזלג אחד.

''זה היה נראה לי כל כך לא השבת שלי. אבל לא הרגשתי בדידות. יש לי ילדים, נכדים ומשפחה. באותו רגע הרגשתי אחריות לחיי וגורלי".

"אני נמצאת בקבוצת הסיכון הכי גבוהה כי יש לי דלקות ריאות חוזרות ונשנות. הילדים שלי רוצים לשמור עלי. אמנם היו כאלה שרצו לבוא אלי לשבת, אבל לא הסכמתי. אמרתי להם שאם התא המשפחתי שלהם יהיה חזק, אני אהיה יותר חזקה", מוסיפה פרץ.

היא מתארת את ההכנות לקראת השבת בה בישלה למעשה רק לעצמה. "הכנתי לי שבת, עם כל המטעמים – הדגים, הבשר, הקציצות והעופות – ואפילו שמתי לי את כל הכוסמת והבורגולים והדברים הבאים, פינקתי את עצמי. וכשקראתי בקידוש 'גם כי אלך בגיא צלמוות', הרגשתי שאני קוראת מתוך הלב. גם אם הילדים רחוקים, זה לא מתוך בדידות. זו בדידות שנכפתה עלינו זמנית".

לדבריה, "דמיינתי את שולחן השבת המלא. אמרתי שבעז"ה בשבוע הבא יתמלא. אם לא בשבוע הבא, אחכה לו. אני מדמיינת את השבת עם כל הצלחות, הרעש, הויכוחים בשולחן. אז מצד אחד הייתי לבד פיזית, אבל נפשית ממש לא הייתי לבד. הילדים והנכדים שלי חשבו עלי, החברים חשבו עלי. לא הייתי לבד. צריך להישמע להוראות ולקדש חיים. אם כדי לקדש חיים נדרש ממני לשבת לבד, זה מה שאעשה. הרי לא הייתי ברעב ובמקום רחוק. הייתי בבית שלי.

''אנחנו צריכים כולנו להתאמץ לשמור על ההוראות. לא קל לסבים ולסבתות לא להיות ליד הנכדים. בדרך כלל רוצים שהשבת תתארך, הפעם חיכיתי שהיא תצא כדי להתקשר ולשמוע את הקולות של כולם. ואם אצטרך לעבור עוד עשר שבתות כאלה? אז מה? אם אני אוכל לחיות כדי שאחר כך אני אערוך שולחן ל-30 ו-40 איש, אני מוכנה לזה".

פרץ מנצלת את ימי הקורונה כדי להעביר את המסר שנפל עלינו מצב פתאומי, אבל כולנו יכולים לנצל אותו עם המשפחה.

"אנשים נמצאים בדרך כלל במרדף החיים. מתי בפעם האחרונה הורים ראו את הילדים שלהם כשהם מתעוררים בבוקר? אנחנו רצנו, מאילוצים, לעבודה. מתי ראינו את כל המשפחה יושבת סביב השולחן? רצנו אחרי קריירה ועבודה – ופתאום אנחנו בבית".

"יש תא שפוגע בנו – הקורונה – אבל יש תא שזה הזמן לחזק אותו והוא התא המשפחתי. פתאום רואים את הילדים מבוקר עד בוקר, בכל הסיטואציות, משחקים איתם ומחנכים אותם. התא הזה מתחזק. ברור שזה קשה וכולל המון לחץ. יש גם לחץ בזוגיות. כשמשפחה כל היום ביחד זה לחץ ומבחן. אפשר לנצל את זה לחזק את הקשרים עם הילדים, עם בן ובת הזוג ולהודות על זה שאנחנו ביחד. הרי מה אומרים לעצמם אלה שמבודדים? שהם לבד. אנחנו צריכים להעריך את היחד הזה", מסבירה פרץ.

לדעתה הקורונה מלמדת אותנו דברים חדשים על עצמנו. "הרבה הרגלים שלנו השתנו. בזבזנו את החיים שלנו בדרך כלל בימים האלה בקניונים, קנינו עוד מחבת, עוד סיר, עוד סכו"ם. פתאום אפשר להצטמצם ולחסוך כי יש גם בעיה כלכלית מרחפת. זה רגע של עצירה, מחשבה, להיות עם עצמנו ועם הילדים שלנו. איזה כיף להורים שיש להם ילדים בבית שהם יכולים לחבק ולנשק אותם".

מרים פרץ מתייחסת גם למימד הלאומי של המשבר הזה. "אסור לשכוח שיש גם את התא הלאומי שהוא לא פחות חשוב ונבנה מהתאים המשפחתיים. הנשק הכי טוב נגד הקורונה הוא אחדות".

"אני מאחלת לנו שבני גנץ וראש הממשלה ישבו ביחד. הנשק הכי טוב הוא סולידריות חברתית. צריך לשנות את השפה של הוא ואני. כולנו בני אדם, כולנו נלחמים באותו אויב ורוצים למגר אותו. עכשיו זה הזמן לשפה חדשה, אופטימית, לתקווה, להפחת חיים, לעידוד ורוגע. עכשיו זו שפת הלב. עם השפה הזו אפשר להילחם נגד הקורונה. עכשיו זה הזמן לגאווה. לראות איך מדינת ישראל שמביאה את כל הצעירים מכל העולם. זה זמן לומר תודה לקופאית שמסכנת את חייה, תודה לנהג האוטובוס שמסתכן, לאחיות ולרופאים. תודה לכל מי שמנחים אותנו, כולל ראש הממשלה. אנחנו צריכים לחזק אותם".

פרץ מציינת כי את הביקורות והמאבקים אפשר לשמור לרגעים שלאחר המשבר. "הגוף בשעת לחץ חלש והוא לא צריך עכשיו לשמוע ביקורות. תשאירו את הביקורות לאחר כך. יהיה לנו זמן למלחמות האחים שלנו, אנחנו מומחים בהן. עכשיו עת כנוס, להיות בבתים שלנו. את המלחמות בואו נשאיר בצד. האתגר שעומד לפנינו הוא אתגר של הישרדות. אז בואו נתעורר, נקפיא את השנאה, נרחיב את הלב וננצל את ההזדמנות של המשבר הזה. הרי אנחנו ננצח את הקורונה ואין לי ספק בזה. ננצח רק אם נרבה טוב בעולם, בינינו ובין המנהיגים שלנו".