ענווה והודאה

הקב"ה דוחף את עולמו ומכריח אותנו להגיע למדרגות חדשות שאולי איננו מכירים בין בחיי החול בתיקוני החברה ובין בחיי הרוח והקדושה

הרב יהודה מלמד , כ"ט באדר תש"פ

הרב יהודה מלמד
הרב יהודה מלמד
צילום: ישיבת רמת גן

מרגיש אני צורך להתייחס למה שקורה עכשיו. שמעתי כמה שאומרים שצריך לראות מה הקדוש ברוך אומר לנו דרך האירוע הזה של החשש ממגיפה ושל עצירה של חלק ניכר מהפעילות.

הסתמכו הדוברים על דברי הרמב"ם בהל' תענית שאין לראות בצרות שבאות מקרה אלא יד ד' לעורר אותנו. על זה נראה לי להעיר. -דברי נשענים גם על כמה חכמים ששמעתי דבריהם-.

א. האם מה שקורה עכשיו זה עונש או מצווה. אסביר את עצמי, ההחלטה של הממשלה לסגור את הכול כולל בתי הספר והישיבות היא שיוצרת אצלנו את הזעזוע, אבל החלטה זו אינה ביטוי לאסון, אלא השתדלות למנוע אסון.

הרי באמת כמה מומחים וכמה מדינות חשבו [ברגע הראשון] שזה מוגזם ואין צורך לסגור הכל כל כך מהר, אבל כאן קיבלו החלטה מושכלת להחמיר בשמירה על החיים, בקיום מצוות וחי בהם ומצוות לא תעמוד על דם רעיך, ועוד, ועוד, שהרי כמעט כל מצוות בן אדם לחברו תלויים בדבר, אם כן זכו וזכינו לקיים מצווה גדולה וכל מי שנוהג לפי ההוראות הריהו עוסק במצווה רבה ממש בכל רגע. ומצוות צריך לקיים בשמחה. הרי זה כמו רופא שהולך להציל נפשות בשבת שלא אמור לשאול מדוע ככה עשה ד', אלא לשמוח במצוות הצלת נפשות שהוא מקיים.

דוגמא עוד יותר מובהקת, הרי זה כאילו אנו שרויים במלחמה עם אויב [אכן כך רק בלתי נראה] וכל עם ישראל מגויס למלחמה. בשעה כזו צריך לשמוח במצוות המלחמה, ולהתעורר לתשובה מתוך הזכות הגדולה להיות שותפים להתמודדות של הכלל כולו יחד.

ב. גם אם נאמר שבכל אופן הסיבה לצורך הזה היא צרה שהתרגשה עלינו בדמות הנגיף, קצרה ידינו מלחשב חשבונות פשוטים של שכר ועונש. הרי כבר לימד אותנו הרמח"ל שלפעמים הנהגת הייחוד היא הפועלת ומסובבת את העולם להגיע למגמתו, ופעמים הרבה אין כאן חשבונות רגילים של שכר ועונש. בייחוד אחרי שתי מלחמות עולם, והאחרונה הגדילה שנפגעו טובים ורעים צדיקים ורשעים ובזמנים מסויימים נפגעו הצדיקים יותר, הרי שוודאי החשבון העיקרי הוא הנהגת הייחוד.

אם כן מטלטל הקב"ה כביכול ודוחף את עולמו ומכריח אותנו להגיע למדרגות חדשות שאולי איננו מכירים בין בחיי החול בתיקוני החברה ובין בחיי הרוח והקדושה. וטוב לנו להיות בשאלה ולדעת שהעתיד יגלה לנו מקצת התשובה.

ג. ובכל אופן שתי מחשבות פשוטות יש כאן, ענווה והודאה. ענווה הכרה במגבלות האדם למרות כל יכולתו המדעית והטכנולוגית, ובעובדה שחיינו בסופו של דבר הם בבחינת תולה ארץ על בלימה, והודאה שדווקא בתקופה שלנו יש יכולת הרבה יותר טובה להתמודד, ומגפה שהייתה יכולה בזמנים אחרים לפגוע באנושות פגיעה קשה מאד, בזמן שלנו יכולה לפגוע הרבה פחות.

וחוזר אני לעיקר, העיקר הוא לקיים בשמחה את מצוות השמירה על החיים שלנו ושל אחרים וכל מי שפועל מתוך ערבות לכלל שייך למדרגת חסידות ממש.