וירוס הקורונה מביא גם הזדמנות לתיקון

נגיף הקורונה מכה ללא רחם בכל העולם. מאות אלפי אנשים ברחבי הגלובוס נדבקו, עשרות אלפים כבר מתו וסופו של הנגע אינו נראה באופק.

אילן גאל דור , כ"ט באדר תש"פ

אילן גאל דור
אילן גאל דור
צילום: ניצן קידר

לאורך 72 שנות קיומה של מדינת ישראל תמיד התהדרנו בעובדה כי לא משנה כמה המחלוקות והשסעים בעם קשים או עמוקים, בעתות משבר יודע עם ישראל להתאחד ולהירתם כדי לעבור את האתגרים יחדיו.

לכולנו רצות עכשיו בראש תמונות של דייויד ברוזה שר במקלטים, של ילדים מחלקים ממתקים וגופיות לחיילי צה"ל בגבול הדרום או של בני נוער צובעים בתים של קשישים שניזוקו מהפגזות בשלומי או במטולה.

אולם כעת ניצב מול עם ישראל אתגר שטרם הכרנו - אתגר שבנוסף לחשש הגדול והאיום אשר הוא מטיל על אזרחי העולם, מביא עימו מבחן מוסרי גדול שדורש הגינות אישית ובעיקר ערבות הדדית של כל אדם כלפי חברו. כל ישראל ערבים זה לזה? אותו משפט שטבעו חז"ל לפני מאות שנים עומד היום למבחן הגדול ביותר של דורנו. יהיו שיאמרו שזה אירוני שדווקא הדור המחובר והטכנולוגי ביותר מאז ומעולם נדרש עכשיו להסתגר בתוך עצמו – איש איש ומשפחתו.

נגיף הקורונה מכה ללא רחם בכל העולם. מאות אלפי אנשים ברחבי הגלובוס נדבקו, עשרות אלפים כבר מתו וסופו של הנגע אינו נראה באופק. בשבוע האחרון הוקשחו המגבלות על תנועת אזרחים, קיום אירועים והתקהלויות ואנו מצויים כיום במצב בו אנשים מתבקשים לא לצאת מבתיהם.

ההנחיות גורמות נזק עצום בקנה מידה היסטורי כמעט לכלכלת ישראל, אך מעבר לכך פוגעות במרקם החיים הטבעי של כולנו, וזה נאמר אחרי ימים ספורים בתוך המציאות הדיסטופית הזו. אז היכן הערבות ההדדית וכיצד עליה להיות מתורגמת למעשים? התשובה תעמוד למבחן משמעותי בתקופה הקרובה ועלינו להבין היטב את גודל השעה.

זוהי ככל הנראה הפעם הראשונה בה אזרחי ישראל נדרשים לעשות ויתור, ויתור אמיתי, לטובת האוכלוסיות המבוגרות ואלו המצויות בסיכון מוגבר. כולנו כבר מבינים היום, שרובנו, גם אם נחלה, נעבור את הקורונה בשלום. אולם אם הורינו, הסבים שלנו, החבר שעובר טיפולים כימותרפיים או הדודה שסובלת מסוכרת יחלו בה, התוצאות עלולות להיות הרות אסון.

הנגיף הסיני המסתורי כאילו בא ואומר לנו – נראה אתכם מוותרים על הפרנסה שלכם, על הנוחות שלכם, על החופש הזמני שלכם לטובת האוכלוסיות המבוגרות והאוכלוסיות שבסיכון. האם יש יותר ערבות הדדית גדולה מזה??

יתרה מכך – ואולי גם ברגע הקשה הזה ניתן לראות מעט אור – אחרי יומיים וחצי בבידוד כבר שמענו קולות של אנשים שאומרים "אני משתגע", "אני לא יכול להיות לבד". והנה התזכורת הכואבת והכנה, לעובדה שרבים מאותם קשישים הנמצאים עכשיו בסיכון, סובלים מבדידות לאורך השנה כולה. לבד. ממש לבד. ימים ולילות, שבתות וחגים, חופשות וימי בחירות. הבדידות היא אויב לא פחות מפחיד מהקורונה, ומי ייתן והמראה שמוצבת כעת מול כולנו, תשקף לנו ולילדינו עולם טוב יותר, אכפתי יותר, שרואה את הזולת בעין טובה. אנו כבר עדים ליוזמות של התנדבויות שונות, ביקורי קשישים, הבאת סלי מזון ועוד. חצי הכוס המלאה כמעט עולה על גדותיה.

ישראל 2020 מגיעה למשבר העולמי הנורא הזה לאחר שלוש מערכות בחירות אלימות ומפלגות ועל רקע אווירה ציבורית קשה שכבר מהדהדת את צמד המילים המפחיד 'מלחמת אחים'. אבל ישראל 2020 קיבלה גם הזדמנות יוצאת דופן לתיקון. כעת רק בנו תלוי הדבר – האם וירוס הקורונה ייזכר בזכות העובדה שהצליח לאחד ולחבר אותנו באופן עמוק יותר? אני מאמין שכן. ורק שנהיה בריאים.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון גשר, הפועל לחיבור בין חלקי העם השונים