הרב יוסיפון בסדר ט"ו בשבט
הרב יוסיפון בסדר ט"ו בשבטצילום: יח"צ

יום רביעי, כט אדר תש"פ. השעה 17:00.

חודש ניסן, חודש האביב, חודש החירות, ממשמש ובא.

עת תחילת הסגר, סגר הקורונה. ההנחיות החדשות נכנסות לתוקפן, והפעם הן מחייבות מתמיד ומלוות בסנקציות.

מה נשתנה חודש החירות הזה מכל חודשי החירות בשנים שקדמו לו?

שבכל השנים, תחושת פריחה ופריצה החוצה לחירות רוחנית וגשמית מלווה אותנו.

והשנה הזאת - סגר, התכנסות, ממש מרגישים 'מיצרים ומצריים'...

כעת אולי יכולים אנו להתחבר לתובנה רוחנית חשובה, אחת משלל התובנות הרוחניות שיכולה ללמד אותנו 'הקורונה'. אולי זו לא התובנה המרכזית, אך היא בהחלט יכולה לחזק אותנו בפסח הבא עלינו לטובה.

התייחד פסח בכך שהכנותיו הרוחניות והגשמיות מרובות, עד שבשונה מכל החגים שבהם עלינו ללמוד את הלכותיהם רק בחג עצמו או בסמוך לו, הרי שבפסח "שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום" (שו"ע תכט, א ומשנה ברורה שם).

השנה זימן לנו הקב"ה בשלושים יום שקודם הפסח, הכנה ייחודית לפסח.

מצאנו בהגדה, ש"בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים, שנאמר... בעבור זה עשה ה' לי..". 

ועל כך כותב הרמב"ם (חמץ ומצה ז, ו-ז) "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר ואותנו הוציא משם וגו', ועל דבר זה צוה הקדוש ברוך הוא בתורה: וזכרת כי עבד היית, כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית.

לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות, וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין... ".

כלומר, הרמב"ם מבאר שבליל הסדר צריך לעשות ממש מעשים שיבטאו את יציאתנו מעבדות לחירות, וכך ניכנס לאווירה ונחוש ממש את יציאתנו מעבדות לחירות. זה המקור למנהגים שנהגו כמה עדות בישראל, שממש נוטלים את המצות על שכמם, וכביכול מתחפשים ולובשים את דמות יוצאי מציים, כך שממש אנו אלה שיוצאים כיום.

כחלק מהלכה זו, הרמב"ם מזכיר לא רק את הציווי לזכור שיצאנו לחירות, אלא גם את הציווי לזכור את תקופת העבדות. ואכן, בליל הסדר יש גם מצוות שתפקידם להזכיר לנו את ימי העבדות – המרור, ואף המצה 'לחם העוני' מזכירה גם את העבדות. יתר על כן, ההגדה נסדרה כך ש"מתחיל בגנות ומסיים בשבח", כלומר מתחילים בימי העבדות, "עבדים היינו, ורק מתוך כך מסיימים בימי החירות.

בדור שלנו, קשה לעיתים מי שזכה לגדול בארצנו הקדושה לחוש את ימי חוסר החירות. והנה, זימן לנו הקב"ה לטעום קמצוץ של סגר ומיצרים. כבר בירידה למצריים נאמר (בראשית רבה, וישב, פרשה פו) "ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות, אמר הקדוש ברוך הוא: בני בכורי ואני מורידו בביזיון אתמהא... אלא הריני מושך את בנו לפניו והוא יורד אחריו על כורחו".

והנה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, מטעים אותנו ה' משהו מהמיצרים, וכמה קשים לנו מיצרים אלו. כדאי שבפסח הקרוב, בשעה שנזכר בבית העבדים, נעלה בנפשנו את הסגר הנוכחי, נכפיל אותו בכמה מליונים, ונתן שבח והודיה לה' שהוציאנו מאפילה לאורה ומשעבוד לחירות.

ומצאנו שכשהייתה מגיפה בימי דוד, תקן דוד לישראל שיהיו אומרים מאה ברכות בכל יום. נמצאנו למדים, שכשאנו מודים לה' על הטובות שהוא גומל איתנו, הוא עוצר מעלינו כל מחלה ומגיפה. כך יהי רצון, שבזכות הודאה זו לה' על שהוציאנו ממצריים מעבדות לחירות, ירחם ה' עלינו וישלח לכל ישראל אורך ימים בבריאות טובה, לגאולה שלימה!