בדיקת קורונה. אילוסטרציה
בדיקת קורונה. אילוסטרציהצילום: ISTOCK

נגיף קורונה מספק דווקא לקהילות דתיות התמודדות גדולה יותר, שכן אחוז ההידבקות במקומות שבהם יש קהילה פעילה הוא בעל פוטנציאל גדול יותר בשל המפגשים הרבים – בבית הכנסת, בשיעורים ובאירועים קהילתיים.

שכונת אבני חן במודיעין היא אחת השכונות שמתמודדות בצורה האינטנסיבית ביותר עם נזקי הקורונה. חלק ניכר מתושבי השכונה מצויים בבידוד ויש לא מעט חולים שנדבקו בנגיף. בין המבודדים נמצאים מרבית חברי קהילות 'השחר' ו'חושן מודיעין'.

עמיחי זליג, חבר מועצת העיר מודיעין, יו"ר קהילת השחר ותושב השכונה, מספר כי "הקהילה הדתית בשכונה כמעט כולה בבידוד". הכול החל כשאחד מחברי הקהילה נפגש כמה ימים לפני פורים עם אדם שאובחן מאוחר יותר כחולה בקורונה.

"חבר הקהילה, שכמובן לא ידע דבר על כך שבא במגע עם חולה קורונה, המשיך להסתובב כרגיל והגיע בפורים לבתי הכנסת, אכל סעודה אצל הרב של הקהילות שלנו ומשם הכול התגלגל. היום כמעט כל הקהילה בבידוד ומדובר במשפחות שלמות". לדבריו, לאורך כל התקופה שבה נמצאים חברי הקהילות בבידוד ניכר הסיוע הרב שמוגש מכל פינה. "מי שעוד לא בבידוד מסייע במשלוחים, ובעיר מודיעין יש עמותות שעוזרות בעניין והרבה מתנדבים שמסייעים בקניית המצרכים למבודדים".

זליג מסתכל על הקהילות בשכונתו כמקרה בוחן שממנו צריך להסיק מסקנות ברמה הארצית ואף להכניס את ישראל כולה לסגר מלא. "ממה שאני למדתי כאן איך העסק התפתח והאנשים הדביקו זה את זה, הדבר הכי טוב – גם בשביל מי שלא קיבלו הנחיה רשמית – הוא להיות כמה שיותר בבית ולצאת רק לדברים הדחופים ביותר. אם כולנו נישאר בבית שבועיים המצב יהיה טוב יותר".

בעוד עמיחי זליג נמצא בבידוד בלבד, הרב אלי רייף, רבן של שתי הקהילות, נדבק בנגיף עצמו ואף אושפז לכמה ימים בבית חולים. בשיחה מביתו הוא מספר כי גם בזמן האשפוז וביתר שאת בחזרה הביתה הורגשה הקהילה במלוא תפארתה. "יש בקהילות ועדות חסד והרבה אנשים שמתנדבים לעשות חסד. הקהילות הדתיות כאן מאוד חזקות ומגובשות. בגלל הדבקות הזאת הם גם נפגעו מאוד, אבל בגלל זה גם יש להן כוח חזק יחד. יש המון מתנדבים לכל דבר, מלעשות קניות, תורנויות בישול בשביל מי שנמצאים בבידוד, לדבר בטלפונים עם מי שיותר בודדים בקהילה – כי באחת מהן יש יותר צעירים ובשנייה יותר מבוגרים. ברוך ה' התגלה הכוח הגדול של הגיבוש והערבות ההדדית. אלה דברים שאנחנו יודעים בשגרה אבל לא מספיק מודעים אליהם, ובשעות הללו מגלים את הכוח והחוסן הזה. אנשים בסך הכול רוצים לעזור ויש שעות שמזמנות להם את ההזדמנות הזאת".

איך אתם חווים את הבידוד הזה?

"כמויות הטלפונים, הווטסאפים וההצעות לעזרה הן בלתי נגמרות. אנשים רבים טורחים כל יום, כל השבוע. עשו לנו קניות, ובשבוע שעבר כשחזרנו הביתה הבנו שאנחנו לא יכולים לצאת מפתח הבית וצריכים מישהו שיזרוק בשבילנו את הזבל. אנשים באים ועושים את זה בשמחה".

"כשהילדים היו חולים ונשארו לבד, הייתה חברת קהילה שהיא אחות עם ציוד מגן, ובכל פעם שזה היה נדרש הגיעה אלינו הביתה והגישה עזרה. היא נשארה כאן מעצמה כדי לתת להם תחושה של ביטחון. זה פשוט מחמם את הלב לראות את העזרה ההדדית. ביישובים מאוד מורגלים בדברים האלה, ולפעמים חושבים שבעיר כל אחד בקופסה שלו. אנחנו זכינו לתושבי עיר שמתנהלים כמו ביישובים בעזרה ההדדית".

איך שומרים על שגרה קהילתית כשבתי הכנסת וכל המוסדות האחרים סגורים?

"יש כאן שיעורים שנעשים דרך אפליקציית זום (אפליקציה לשיחות וירטואליות שהפכה מאוד פופולרית בימים אלה - נ"ק), שזה דבר מאוד מחזק. מדריכי בני עקיבא הרימו מיזם לילדים, שבכל יום יש להם משימה וכל הילדים מעלים את זה והמדריכים עושים מזה פסיפס ממוחשב. זה מרשים לראות את הכוחות והאור שיש בתוך האנשים".

"יש לנו בקהילה אבל שהוא עצמו חולה קורונה ואין אפשרות אפילו לבוא לנחם אותו. עשינו דרך אפליקציית זום שיעור קצר שכל הקהילה השתתפה בו, ניחמנו אותו ואחר כך ביקשתי ממנו לומר קדיש, כי אין לו אפילו מניין שהוא יכול להצטרף אליו. זה גם דבר שלא פיללנו ולא התכוננו אליו".

חיים על משלוחים

הסיפור של היישוב שומריה, שבו גרים מגורשי עצמונה, אפילו מסובך יותר. היישוב כולו נמצא עד לשבת הנוכחית בבידוד, בגלל שהתגלו בו שני חולי קורונה עד לשעת כתיבת שורות אלה. נועה רייש, יו"ר צוות החירום בשומריה, מספרת לנו כי התמודדה עם אתגרים רבים, אבל משבר הקורונה שונה מכל דבר אחר.

"אנחנו מתורגלים בהתמודדויות ובמצבי חירום, החל מהתקופה שהיינו גרים בגוש קטיף ונתקלנו בהרבה מקרים של מתח ביטחוני ואחר כך בכל ההתמודדויות של הגירוש, אבל כאן יש אירוע ששונה מכל הדברים האחרים. הנקודה השונה היא שמרכז ההתמודדות הוא בתוך המשפחה. ההורים נמצאים עם הילדים שלהם כל היום – כל יום – והמשפחה מתפקדת כמשפחה ללא הפסקה מבוקר עד ערב. במצב הזה אנחנו לא יכולים לתת פעולות הפגה במסגרת קהילתית".

היישוב נכנס כולו לבידוד בתחילת השבוע, כשהוא מצוי תחת ההגדרה "יישוב בבידוד הגנתי מורחב". "הסיפור הוא שעד יום ראשון בערב תפקדנו עם ההגבלות שהיו כמו לכל מדינת ישראל. ביום ראשון בערב קיבלנו הודעה שיש כאן שני חולי קורונה והתחלנו להתמודד עם מצב חדש. אחד האנשים שחלה בקורונה עבד עם הגיל הרך ופגש את מרבית הילדים ביישוב בגילים האלה".

פאר הורוביץ, סגנית יו"ר צוות החירום, מוסיפה: "הבעיה הגדולה שלנו היא שהחשיפה הייתה בעיקר לילדים, מה שמצריך התייחסות מיוחדת. בעצם מדובר בילדים בגיל צעיר שלא יכולים להיכנס לבידוד בחדר שבו הם לבד במשך שבועיים. הם לא יכולים להיכנס לחדר כזה אפילו ליום אחד. כאן נולדה ההתמודדות של שומריה".

אז איך בעצם מסתדרים ביומיום בדברים הכי פשוטים כשיישוב שלם נמצא בהסגר?

"אספקת המזון מתבצעת באמצעות המשלוחים של המכולת ובאמצעות רשתות המזון שהחלטנו שניתן להן להיכנס לכאן. אספקת התרופות מתבצעת בסיוע המועצה האזורית בני שמעון שמסייעת בדברים רבים נוספים".

"יש כאן מערך שלם של צוות חירום יישובי, מזכירות, רכזות קהילה וחינוך שמנסים לעזור לכל תושב ותושב. אם זה בפניות של תושבים ובכל דבר אחר. כל בוקר נפתח בקבלת הודעת חיזוק של הרב שמועברת לכולם בטלפונים. לאורך כל היום אנשים מקבלים הודעות ועדכונים בכל מה שקשור למצב שאנחנו נמצאים בו".

שתי הקהילות, הן במודיעין והן בשומריה, מתמודדות בסופו של דבר באופן די דומה, למרות השוני. הקהילות במודיעין הן בנות 15 שנים בערך, בעוד קהילת שומריה צועדת יחד עשרות שנים וכוללת חברים שגרו בעצמונה כשעוד הייתה בסיני. בשורה התחתונה כולם מדברים על הערבות ההדדית המופלאה שמצליחה – גם כשכולם נמצאים בבידוד – לתת תקווה.

"המסר הוא: אנחנו מבודדים – אבל לא בודדים", מסביר הרב אלי רייף, רב קהילות 'השחר' ו'חושן מודיעין'. "זה נותן הרבה כוח לנו המבוגרים. גם הילדים לומדים מזה הרבה כשהם רואים את הערבות ההדדית".