ימי ההסתגרות שנכפו עלינו הם הזדמנות לכל אחד מאיתנו לברר לעצמו את האמיתות שהתרגלנו לקיים כמצוות אנשים מלומדה.
עתה כשסדרי החיים משתנים, ההרגלים לא מספיקים ועלינו לחזור אל יסודות התורה והמצוות ולארגן ולסדר את החיים לפיהם. בתוך כך אפשר להיפטר מהרגלים מיותרים ורעים ולאמץ הרגלים טובים יותר. לבחון את מצב הילדים ולימודיהם, לראות שהם מתפללים ולומדים כראוי, משלימים חומר ומוצאים אתגרים לימודיים חדשים שירוממו אותם. מתוך כך, כשיעברו ימי ההסגר נוכל להמשיך לצמוח באופן נפלא. השבת היא אחד היסודות החשובים שיש לנו הזדמנות להעצים.
הכנות לשבת
מצווה להתכונן ביום שישי לקראת השבת, כדי שנוכל לכבדה ולענגה כראוי, שנאמר: "והיה ביום השני והכינו את אשר יביאו" (שמות טז, ה) (פניני הלכה שבת ב, ב).
מצווה לכבד את השבת בבגדים נאים, שלא יהא מלבושו בשבת כמלבושו בחול (שבת קיג, א), שנאמר: "וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד" (ישעיהו נח, יג). כתבו הפוסקים בשם האר"י ז"ל, שטוב שלא ללבוש בשבת דבר ממה שלבש בחול. גם מי שנמצא לבדו בשבת, ועל אחת כמה וכמה כשהוא בחיק משפחתו, מצווה שיכבד את השבת בבגדים נאים לא פחות מאשר בכל שבת, משום שאין הבגדים לכבוד הרואים כי אם לכבוד השבת (פניני הלכה שם ב, ד).
יש להשתדל לאכול את ארוחת הצהריים ביום שישי לפני חצות היום, ובשעת הדחק עד שלוש שעות לפני שבת, כדי להגיע לסעודת ליל שבת בתיאבון. בתוך כך אפשר להיפטר מההרגל לאכול עוגות או מטעמים אחרים לקראת כניסת השבת ולחבל בכך בכבוד השבת ובעונג הסעודות. גם אם לילדים זה מועיל לריכוז בתפילה ואינו פוגע בסעודת השבת, למבוגרים זה מנהג שלילי ומזיק.
סעודות ותפילות בשבתות אלו
ראוי בשבתות אלו יותר משאר שבתות לענג את השבת בסעודות טעימות, אך בלי אכילה גסה, היינו אכילה מרובה מדי. וכן ראוי להדר בשירת זמירות, כדי להשלים את מה שנחסר מתפילות הציבור.
בשבת זו טוב שכל בני הבית שיכולים להתפלל יתפללו יחד, ובתפילת שחרית יקראו ביחד בפרשת השבוע מתוך חומש.
לימוד התורה בשבת
מצווה להרבות בלימוד תורה ביום השבת, ואמרו חכמים: "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה" (ירושלמי שבת טו, ג). למעשה אמרו חכמים שיש להקדיש את מחצית השבת לתורה ותפילה. בפועל מחצית שעות הערוּת היא כתשע שעות, ודווקא בשבת זו שבה אנו מסתגרים ומתכנסים בתוך בתינו ראוי להקפיד על כך יותר, שמעלת התורה למעלה ממעלת כל המצוות, וממנה חיים וברכה, והיא התרופה העמוקה ביותר לכל התחלואים. ויהי רצון שמתוך ההתחזקות בלימוד התורה בשבת זו ביחידות ובחיק המשפחה, נוכל אחר כך להרבות בלימוד התורה בכל השבתות הבאות עלינו לאורך שנים טובות וארוכות.
לימוד תורה למובטלים בימי ההסגר
מצווה גדולה וחשובה מאוד לכל המובטלים לקבוע לימוד תורה משמעותי בימי ההסגר. אמרו חכמים שמצוות תלמוד תורה שקולה כנגד כל המצוות (פאה א, א). ומצווה על כל ישראל לעסוק בתורה ביום ובלילה, שנאמר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח). וכל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, הרי זה בכלל מבזה דבר ה' (סנהדרין צט, א).
אלא שבימות החול, כאשר טרודים בפרנסה, אין אפשרות להרבות בלימוד, אם כי חובה בכל זאת לקבוע עיתים לתורה ביום ובלילה (רמב"ם שם א, ח; ג, יג). אבל בימים שאדם פנוי בהם מעבודתו, כמו שבתות וחגים וימי הפנסיה, חוזרת מצוות תלמוד תורה למקומה במלוא תוקפה. במיוחד חשובים הדברים למובטלים, שמצבם הנפשי עלול להתדרדר, ואם ינצלו את הימים הללו להתעלות בתורת חיים במקום לשקוע בדיכאון יעצימו את חייהם ויזכו מתוך כך לעשות חיל בעבודתם לתפארת העם והארץ. גם נערים ונערות צריכים לנצל את הזמן הרב שהתפנה עתה ללימוד משמעותי.
באתר ישיבת הר ברכה נערכת תוכנית לימוד ב'פניני הלכה' עם מבחנים, שיכולה לסייע ללומדים.
אגב, נשאלתי על ידי בכורים שחוששים שלא יוכלו להשתתף בסיום מסכת ואין בכוחם לסיים מסכת, האם הם יכולים לסיים ספר 'פניני הלכה', והשבתי שאפשר, שכן שמחת סיום לימוד קיימת בכך (פניני הלכה פסח יג, ה).
אין לבטל טבילת נשים
שאלה: האם יש מקום בעת הזאת של חשש ממגיפת הקורונה לדחות טבילת אישה לטהרתה מחמת החשש שמא תידבק בנגיף בעת טבילתה במקווה?
תשובה: ככלל, מצווה לטבול בהקדם ולא לדחות את הטבילה אפילו ביום, שכן על ידי הטבילה מקיימים מצוות שמחת עונה שהיא מצווה גדולה מהתורה, והיא הביטוי התמציתי של מצוות "ואהבת לרעך כמוך" שעליה אמר רבי עקיבא שהיא כלל גדול בתורה (פניני הלכה שמחת הבית א, א).
אין לחשוש לסכנה כל זמן שהאחראים על רפואת הציבור במשרד הבריאות לא אסרו זאת. ואף שמן הסתם יש סיכון מסוים של הידבקות בקורונה בטבילה במקווה, אין מדובר בסכנה שבעטיה יש לבטל מצווה גדולה שכזו. כלומר, במשך כל חיינו אנו נפגשים עם סכנות, אלא שכל זמן שהסיכוי שיתרחשו נמוך מאוד, אין חוששים להן. לכן נוסעים ברכב לטיולים ולבקר חברים, למרות שיש חשש שתארע בדרך תאונה. וכן אין מחייבים כל אדם שיורד במדרגות לאחוז בחוזקה במעקה, שמא ייפול וייפגע. ואין אוסרים ביקור קרובים בבית חולים מחשש שמא המבקר יידבק באחת המחלות.
על חשש סכנת הקורונה איננו יודעים מספיק, ולכן כאשר מדובר במעשים של רשות וחול אפשר להחמיר, אבל כאשר מדובר במצווה גדולה שכזו – יש לסמוך על האחראים על רפואת הציבור, שעל פי הדרכתם מפעילים כיום את המקוואות לטבילת נשים, תוך הנחיה לנשים לסיים את כל ההכנות בבית ורק לטבול במקווה. לפי עמדתם, באופן זה אין בטבילת נשים במקווה סכנה.
אשתי שאלה ובדקה, והתברר שבימים אלו מספר הנשים הטובלות לא התמעט כלל. עובדה זו משמחת מאוד, שכן היא עדות לשכינה השורה בבתי המשפחות הקדושות והנפלאות שלנו, שחייהן מלאים באהבה, בשמחה ובשלום.
ביטול התפילות במניין
יש שואלים: אם אין לבטל מצווה כאשר האחראים על בריאות הציבור אינם אוסרים זאת, מדוע כבר במוצאי שבת פרשת כי תשא פרסמתי שהמהדרים יתפללו ביחיד ולא במניין, ויומיים אחר כך כבר כתבתי שכך נכון לעשות לכול – למרות שהאחראים על בריאות הציבור לא אסרו זאת?
שתי סיבות עיקריות לכך: ראשית, מצוות המניין היא מדברי חכמים, ובשעת הצורך וכשיש קושי - פטורים ממנה. מה שאין כן טבילת נשים, הקשורה למצוות שמחת עונה שהיא מצווה גדולה מהתורה, שעל ידה מקיימים את באופן תמציתי את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ששקולה כנגד כל המצוות.
שנית, אומנם לפי הוראת האחראים על הרפואה הציבורית היה אפשר לקיים את המניין בהקפדות מסוימות, אולם להערכתי, מכיוון שככלל רוב המניינים מורכבים מאנשים שונים, היה מקום להעריך שיתקשו לשמור על כללים אלו, ולכן סברתי שעדיף לבטל מניינים.
שלישית, חששתי מחילול השם, וכפי שכתבתי בפעם הקודמת: "אם חס ושלום כיום, בגלל מנהגי הדת המחלה תתפשט יותר, יהיה מכך חילול השם ויהיה עלינו לעשות חשבון נפש גדול, מפני שה' נתן לנו את התורה כדי שאורה והדרכתה יוסיפו לנו חיים וברכה ולא להפך".
למרות זאת, לא כתבתי שאסור להתפלל במניין, הואיל וערך החירות חשוב, וכל זמן שאין בכך איסור על פי הוראת האחראים על כך – אין לאסור. אומנם גבאים רשאים להחליט לסגור את בית הכנסת, לא כחיוב הלכתי אלא כנציגי ציבור.
מקוואות גברים
שאלה: מדוע את מקוואות הגברים צריך לסגור ואילו את של הנשים לא?
תשובה: משני צדדים אין להשוות ביניהם. א) מצוות טבילת הנשים היא מצווה גדולה מהתורה, ואילו מנהג טבילת הגברים הוא אפילו לא מצווה מדברי חכמים, אלא מנהג חסידות שרוב ישראל אינם נוהגים בו. ב) מקוואות הנשים נקיים בהרבה ממקוואות הגברים, הן בגלל שהנשים צריכות להתכונן לקראת הטבילה, והן בגלל שבקהילות שבהן גברים טובלים, מספר הגברים הטובלים הוא פי מאה ממספר הנשים. ממילא ברור שבעת הזאת, הקושי בשמירת כללי ההיגיינה במקווה הגברים הוא פי מאה ממקווה הנשים.
שאלה נוספת
שאלה: אמרו חכמים: "אסור לאדם לשמש מיטתו בשני רעבון" (תענית יא, א). וכן נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים רמ, יב). אולי גם זמן מתוח זה נחשב כשנות רעב?
תשובה: "שני רעבון" פירושו תקופה שאנשים מתים מרעב, וגם הנותרים בחיים סובלים מרעב, ואל לו לאדם לפרוש מהציבור ולשמוח. אולם בעת הזאת אנו רק נזהרים מפני מגיפה שעלולה להתפשט, וברוך ה' מספר המתים אינו מרובה מעבר למקובל במשך כל השנים (עי' פניני הלכה שמחת הבית ב, יד). יתר על כן, שמירת הבריאות תלויה גם בשמחת החיים, ולכן כל זמן שאין מדובר בשעה קשה ממש, מצווה לקיים בהידור את כל מצוות השמחה. קל וחומר למי שאינו יוצא לעבודתו, שלגביו חובת שמחת המצווה בימים אלו גוברת (עי' פניני הלכה שמחת הבית ב, ז).